סקר בריטי חדש מצא שמעל חמישים אחוז מהנשאלים בו היו נעים וזעים באי נוחות בכיסאותיהם אם היו מגלים שהקפטן של המטוס בו הם ישובים מחזיק בואגינה כחלק מאברי גופו. יען, להיות במטוס עם טייסת זה פחד אלוהים. טייסים, כך הסקר קובע, למרות שהם גברים חמומי מוח ועלולים להתנהג בצורה פזיזה בעיתות משבר, הם הרבה יותר ראויים להיות טייסים. והאמת? צודקים.
לא מספיק שהפחד מהמרומים משתק את חלקנו, אז עכשיו צריך להבהיל אנשים גם עם נשים היסטריות מאחורי ההיגויים במטוס? כאילו, נשים גם ככה לא יודעות לנהוג, אז במטוס? עם כל הכפתורים הגדולים האלו והידע באווירודינמיקה? ואלוהים, מה אם היצור הגחמני הזה בדיאטה, או בדיוק באחד מאותם שבועות כועסים בחודש? או סתם במצב רוח נשי? והכפתורים, אללי! איך היא תסתדר עם החוש הטכני הנחות שלה והזיקה לקוסמטיקה?! זה מטוס, אוקיי? לא מחלקת הבישום בדיוטיפרי.
העובדה שבשביל להיות טייס אזרחי היא דרך חתחתים מפרכת שקשורה במעבר קורס ארוך של שנתיים שעולה מעל מאתיים אלף דולר (באמת, בדקתי), ואז צבירת זמן באוויר במוקדים מסויימים שעולים המון כסף ונרשמים ומתועדים, ועד להגעה הלא פשוטה לעבודה פעילה בחברה גדולה, היא עובדה שלא מעניינת את הנוסעים המבוהלים. היא אישה! למען השם! מישהו שם בדרך הארוכה הזאת פישל! אלוהים, מה יהיה הדבר הבא בתור? נשים כירורגיות? ברוקריות בבורסה? מנהלות כספים? נהגות משאית?! אין סוף לטירוף!
עזבי אותך, עדיף גננת
האוכלוסיה בסקר שנערך על ידי אתר התיירות sunshine.co.uk היא 2,367 בני אדם (1,195 גברים ו-1,172 נשים) שמעולם - או לפחות זה לא פורסם בסקר - לא חיו במערה או בעלי אייקיו מתחת לרמת האפוסם המצוי. למעשה, נדמה שמדובר באינדיבידואלים שפויים שחיים בעולם החופשי ונהנו בשנה האחרונה - זה היה התנאי להשתתפות - מחופשה ביעד כלשהו אליה הגיעו בטיסה. אבל, כפי שכולנו מבינים כשאנחנו באים באינטרקציה עם שאר המין האנושי, מסתבר שבשביל להיות דביל לא צריך הסמכות מיוחדות.
כי אין לי שום הסבר הגיוני לתופעה אם מעל 50% מהאוכלוסיה הנשאלת - רובן נשים, אגב - חושבת שיש הבדל בין טייסות לטייסים באיכות הביצוע, או בתחושת הביטחון שירגישו עם טייס על פי אברי הרבייה המחוברים אליהם. העניין העצוב הוא, שסקר של 2300 אנשים נשמע מועט, אבל המספרים כל כך גבוהים שכנראה הוא מייצג סקטור נרחב באוכלוסיה. אני מקווה שזה שקר סטטיסטי אחד גדול, מניפולציה מתמטית סבוכה, אבל אני חוששת שהאמת יותר מדכדכת.
בעיקר כיוון שהעניין המדכא יותר בכל הסקר המדכא הזה, שאחוז ניכר יותר מהנשים יטו לסבול מתחושות עוינות כלפי אישה טייסת, מאשר גברים שנשאלו. כלומר, נשים חוששות יותר מטייסות מאשר גברים. וזה באמת הקש האחרון שדוחף אותי מעבר לקצה וגורם לי לרצות לרוץ ברחובות בריטניה ולצעוק שהם מטומטמים. אבל לא רק שם. גם פה. ובכל מקום.
לפני זמן מה ישבתי בחברת טכנולוגיה גדולה ביום מיונים מענה. היו גברים ונשים, כולם משכילים וחרוצים. העבודה דרשה אנשים מכל מיני רקעים, ולכן היו הרבה אקדמאים מתחומים שונים. ובכל פעם ששאלו אותי מה אני עושה, נפערו מולי שתי בארות חוסר אמונה. באמת? מימון? והשקעות? לתואר שני? איזה קטע. בדרך כלל נשים הולכות למשאבי אנוש או שיווק. איזה קטע, אה? בכלל, מוזר שלא הלכתי להיות גננת או אחות. אפשר לחשוב שדיברתי עם אנשים פרימיטיביים נטולי ניסיון חיים או קצת ראיית עולם, אבל באמת שהיה שם קצה חודו של כמה מוחות אקדמאיים בריאים.
הפמיניזם, כן כן, אותה מילה גסה שנלעסת וכבר נמאסה עלי מרוב השימוש הקלוקל בה, עובר מסך יפה בסך הכל. אבל בסופו של יום, אם אנחנו דופקות אחת את השניה בספק המביך הזה שספגנו מגברים פאטתיים ונשים פחדניות בעברנו, אנחנו הולכות לחזור על כל הטעויות שעשו דורות עבר. למעשה, זה לא נכון. יש מצב לא רע בכלל שאנחנו הולכות לעשות את הכל הרבה יותר גרוע.
אישה לאישה כלבה
במקום להעצים, אנחנו שמות מקלות בגלגלים. תוהות האם מישהי ראויה מספיק. שוכחות את המאבק היום יומי שלנו, ומשלחות בה את כל הקלשונות ששילחו בנו פעם. מקריבות אותה לאלים (?) של העולם שמעדיף גברים במקומות גבוהים. והם? הגברים? התקדמו. הדור הישן הפך ללא רלוונטי, וכיום גברים איכותיים ומעניינים הם פמיניסטים אינטיליגנטיים שיודעים שמקומה של האישה איפה שתבחר. הרבה, לא כולם. הנה, עובדה. לגברים לא מפריע שתהיה להם טייסת. לנו דווקא כן.
ואנחנו? אפילו המיעוט הזה בתוכנו הוא ארס לרובנו שרוצות לפרוץ. רק אנחנו מדשדשות מאחור, מאזינות לקולות מהדהדים מפעם ומעלות את אותה גירה מביכה. נשים לא יכולות לנהוג (תודי, כמה פעמים אמרת את זה בחצי צחוק?), נשים במוקדי כוח הופכות להיות ביצ'יות דוחות ולכן עדיפים עליך בוסים גברים (כמה פעמים שמעת חברות אומרות את זה וכמה פעמים קראנו סקרים שזה אכן המצב), ושאולי לא כדאי לטוס עם אישה, נו, כי לכי תסמכי על אחותך למין הנשי. על עצמך את לא באמת סומכת, אז עליה?
ופה, אחותי, קבורה הכלבה. תסמכי על עצמך, ועלי, ועל טייסות, ועל נהגות מונית, ועל מנהלות גדולות ועל נשים חזקות ומוצלחות. הן חוצבות בסלע בדמן שלהן את הדרך שלנו, ביחד. בואי נתבגר ממה ששמענו פעם ונתחיל לחשוב בשביל עצמנו. כי כל הנשים שאני מכירה הן אינטיליגנטיות, מושחזות ויעילות בצורה מבהילה שעולה עשרות מונים על ביצועים של טובים ורבים אחרים. להטיס מטוס זה קטן עליהן. מה שבאמת קשה זה לקרוא סקרים שאומרים להן, חזור והבהר, שהן לא מספיק טובות לעשות את זה.
