סיפור אמיתי: בזמן שירותי כחייל נסעתי לא מעט באוטובוסים. לא שהיום אני נוסע בהם פחות, אבל זה כבר סיפור אחר. איפשהו בדרך בין עפולה לקריית שמונה עלתה גברת שבהערכה זהירה ניתן לה 45. היא התיישבה לידי (אז עוד הייתי חתיך ועם שיער), אמרה לי "שלום חיילצ'יק", הציעה לי חצי מהסנדוויץ' שלה, קילפה לי קלמנטינה, העירה אותי שלוש פעמים "בטעות", שאלה אותי אם יש לי חברה (פעמיים), הניחה לי את הראש על הכתף אחרי שהעמידה פנים שנדרמה ולקינוח גם שמה את היד שלה על הירך שלי. לא יכולתי להחליף מקום כי האוטובוס היה מפוצץ, ניסיונותיי להגיד לה שתפסיק עלו בתוהו וגם בגיל 19 ידעתי שאלא אם כן מדובר בסכנת חיים של ממש, לא מרביצים לנשים.
האם זו הייתה הטרדה מינית? אני לא יודע. האם זה היה נעים? בהחלט לא. האם זה מקרה מייצג? בוודאי שלא. אני לא אגזים אם אעריך שעשרות נשים מוטרדות בצורה כזו או אחרת בכלי התחבורה הציבורית השונים, ואולי אפילו יותר. זו בעיה נוראית, זו בעיה איומה, זו בעיה קשה המדגישה את אזלת מערכת החינוך והחוק גם יחד, ועדיין, משאמרנו את כל זה, זה רחוק מלהצדיק את דף הפייסבוק החדש והמחליא "גברים באוטובוסים".
כן, אמרתי מחליא. וכן, התכוונתי לזה, ואם הייתה מילה חריפה יותר מזה הייתי משתמש גם בה. כי רגע אחרי שכתבתי שיש הצדקה מלאה לעמוד פייסבוק כמו "אחת מאחת" הגיע העמוד הזה, וכרגיל הפך את הקערה על פיה. כן, יש לנו בעיה קשה של הטרדות מיניות בארץ. וכן, שוב הנשים בישראל לקחו את כל העסק הזה צעד אחד רחוק מדי.
חוצפה? כן. הטרדה מינית? עדיין לא
אם עוד לא יצא לכם להיתקל בעמוד הפייסבוק "גברים באוטובוסים" הוא, ודאי תופתעו לשמוע, על גברים באוטובוסים. ולצד סיפורים קשים על גברים ששולחים ידיים לירכיים שלא לצורך הוא מתעד גם גברים היושבים ברגליים פשוקות או תופסים שני מושבים בעת שנרדמו. ונכון, לשבת ברגליים פשוקות זו אכן גסות רוח בתחבורה ציבורית, אבל זו לא הטרדה מינית. למעשה, זה מאוד רחוק מזה. והגבול העבה מאוד הזה נחצה כאן, וכל גבר ואישה שפויים צריכים להתרעם על זה.
שוב אני אדגיש ואומר: הטרדות מיניות הן בעיה כואבת שיש לטפל בה, גם דרך פאבליק שיימינג. מה שלא יכולה לעשות המשטרה יעשה הציבור, וכפי שכבר אמרתי, אם כמה גברים טובים יפגעו על הדרך, אז בסדר. זה מחיר שניאלץ לשלם, כי כנראה הרווחנו אותו בכבוד. אבל לא כל גבר חצוף או גס רוח הוא גם מטריד מינית, וזה גבול שאסור היה לאף קבוצה בפייסבוק לחצות.
לא רק ש"גברים באוטובוסים" מחטיא את המטרה האמיתית שלו, הוא גם - ואולי בעיקר - משמש כמשל למי שגר מבית מזכוכית. נכון, זה כנראה לא נעים לראות גברים שמבצבצים להם התחתונים. אבל אתן יודעות מה? אם אני הייתי צריך לספור את כמות חריצי התחת, המחשופים המוגזמים או המכנסיים הקצרים שמגיעים עד לקו הביקיני, אני די בטוח שהייתי מנצח. וכן, אגב, זה מטריד לא פחות.
כן, אמרתי מטריד. כי כשאני עולה לאוטובוס אין לי עניין לראות את החריץ שלך, או את החזייה שלך או כל פריט לבוש אחר שאינו מכנסיים וחולצה. עכשיו יבואו חלק מהטוקבקיסטים ויכתבו "אויאויאוי, אז ראית חזייה" ואני אגיד שזה באמת אויאויאוי, משום שזה שם אותי בסיטואציה לא נעימה. בדיוק כמו - רגע, הנה זה בא - גברים שמבצבצים להם התחתונים באוטובוסים. אז האם כל אחת שכל התחת שלה בחוץ היא מטרידה מינית? כי אז באמת בתי המשפט יהיו עמוסים.
ובכלל, אם יורשה לי להשתמש בשפת האינטרנט, יאללה יאללה. אפשר לחשוב שכל גבר עולה פה לאוטובוס עם שורטס וגופיה וכל בחורה עולה כאן עם שמלה אופנתית ואלגנטית של גוצ'י. אנחנו עם ששני המינים בו לא יודעים להתלבש (ברובו המכריע) ולא יודעים להתנהג, ומי שנוסע באוטובוסים יודע יפה מאוד שגם לא מעט נשים יושבות בפישוק, או מדברות בקולי קולות בטלפון (דברו על הטרדה!) או סתם, באופן כללי, לא מתנהגות כמו שהיינו רוצים שאנשים יתנהגו בתחבורה ציבורית.
ולהתנהג כמו בהמה זה לא בסדר ציבורית ולא בסדר כלפי היושבים האחרים באוטובוס, אבל זו עדיין לא הטרדה מינית. ורוב התמונות בגברים באוטובוסים הם של גברים שהם קצת חסרי מודעות למרחב הציבורי, אבל לשים אותם באותה שורה עם מטרידים מינית זו פשוט הוזלה בלתי נסבלת של המונח "הטרדה מינית". והרוב הנשי השפוי, אגב, היה אמור להתקומם על העמוד הזה הרבה לפני.
אבל מה זה משנה. העמוד הזה צובר תאוצה במהירות, אוסף לו אלפי לייקים ומונע כולו משנאת גברים תהומית ובורות שאין שנייה לה בכל הקשור להבדלה בין הטרדות לבין גסות רוח, ומחטיא בענק את המטרה שלרגע, עם עמוד הפייסבוק "אחת מאחת", נדמה היה שאנחנו מתקרבים אליה: טיפול אמיתי ודיון איכותי בבעית ההטרדות המיניות.
עמוד הפייסבוק "גברים באוטובוסים" שוב מוכיח שיותר מדי נשים לא יכולות לנהל שיח רציני על הנושא הכואב הזה, אלא סתם עסוקות בלהפיץ שנאת גברים. וזה כנראה לגיטימי ובסדר - או לפחות עדיין אין שום חוק בקשר לזה - אבל כשכולם יתחילו לצחוק על הנושא הזה בפייסבוק ולהזיז את הדיון הציבורי שלרגע היה במקום הנכון, כדאי שתזכרו: לא אנחנו הפכנו את הנושא הזה לבדיחה.
