דף הפייסבוק החדש שנפתח לא מזמן, "אחת מתוך אחת", הוא כנראה אחד מהדברים היותר חשובים שקרו כאן בשנים האחרונות. אחרי שנים של חתולים מקפצים, ילדים רצים וסטטוסים מצייצים, סוף סוף הבינו גם כאן שוואלה, אפשר לעשות משהו עם הפייסבוק הזה. ולא שאני משלה את עצמי שזה יכול לקרות, אבל אם מישהי כאן תצליח למגר (אפילו להפחית. אפילו קצת) את תופעת ההטרדות המיניות שנדמה שבאמת הגיעה לכל חלקה טובה, הרי שאפשר להגיד שהיה שווה לסבול את כל סטטוסי ה"שבתתתת שללווווםםםם" ו"ובבבבווווקקררר טוב" הבלתי נסבלים כשלעצמם.

אבל כל זה לא הולך לקרות. ואתם יודעים את זה. מה שיקרה במקום זה, זה שמהר מאוד הדף הכל כך חשוב הזה יאבד את התוכן המקורי שלו, ויהפוך חיש קל למה שקורה לכל דיון חברתי בישראל: לדף שנאה. ומרעיון כל כך אמיץ שבאמת יכול לשנות משהו, הדף הזה יהפוך - כמו שהשיחה ברשת החברתית סביבו כבר הפכה - לדף שטנה נגד גברים באשר הם. ויתחילו הכללות, והאשמות בוטות נגד מין שלם, ובעצם הם כבר התחילו, לפחות לפי כמה סטטוסים שלי יצא לראות בפייסבוק.

אם כל בחורה מוטרדת, זה אומר שכל גבר הוא מטריד? (צילום: Felix Mizioznikov/shutterstock)
אם כל בחורה מוטרדת, זה אומר שכל גבר הוא מטריד? (צילום: Felix Mizioznikov/shutterstock)

הגברים, כך זה נראה, יעלו בקרוב על המוקד. ואין אף אחת שיכולה - או, כנראה, מספיק רוצה - לעצור את זה

אנחנו השכן והגנן?

השכן. הגנן. האב החורג. החבר. הידיד. המורה לנהיגה. אתה קורא את הסיפורים ונבהל, נחרד, מתכווץ, באיזו קלות אנשים שולחים ידיים או שולפים את האיברים שלהם או סתם חשים בנוח להעביר ביקורת על איברי גוף של נשים אחרות. וזה נורא. וזה מצמרר. וכמה שזה קלישאתי להגיד את זה, חייבים לעשות עם זה משהו, חייבים לעשות אותו עכשיו, ואסור לתת לנושא הזה לרדת מסדר היום הציבורי.

אבל, וזה אבל גדול, יש בעיה עם הסטטיסטיקה (הנכונה, למרבה החרדה, לפחות מקרב ידידותיי) של אחת לאחת: כי אם כל בחורה הוטרדה או הוחפצה או נאנסה, זה אומר שבאיזשהו מקום, גם כל גבר הטריד או החפיץ או אנס. ומדיון ציבורי חשוב שאשכרה עוד עלול להוביל לאנשהו, לא קשה לראות איך לאט לאט זה הופך להיות מסע הפחדה נגד גברים. כי אם יש כל כך הרבה מהם, יודע כל פסיכולוג מתחיל, לא יקח הרבה זמן למוח האנושי להגיע למסקנה שבעצם כולם כאלה.

אני לא אתחיל להגיד עכשיו שאנחנו לא, או שאני לא, כי זה לא העניין. ברור ומובן מאליו שיש גם גברים טובים, נדיבים, אדיבים שיודעים שאסור לשלוח ידיים, שאסור להעיר ויודעים, אם יורשה לי לסכם את העניין, להתייחס אל בן אדם כמו בן אדם, לא משנה מינו או צבעו. אבל הגברים הטובים לא מעניינים יותר אף אחת, וכנראה שבצדק. מספר הגברים הרעים, כך נראה, עולה עלינו בעשרות מונים.

לא מאשים אותן, מאשים אותנו

השיח הציבורי סביב הטרדות מיניות - כמו גם אלימות נגד נשים - הוא מאוד מאוד מוגבל. אנחנו תמיד מדברים על בעית הנשים המוכות, בעוד שהבעיה היא, הלכה למעשה, הגברים המכים. עכשיו אנחנו מדברים על בעית הבנות המוטרדות כששוב, הבעיה היא שלא שיש בנות שמטרידים אותן, משום זה רק אפקט משני לבעיה המרכזית: שיש גברים שמטרידים. ובכל זאת, דף הפייסבוק "אחת מתוך אחת" הופך את זה לבעיה נשית נטו. דף של נשים אל נשים. והאמת? אני לא מאשים אותן. אני מאשים אותנו.

הגברים הרוויחו את האש הזאת בכבוד. כנראה (צילום: thinkstock)
הגברים הרוויחו את האש הזאת בכבוד. כנראה (צילום: thinkstock)

הרבה לפני הנשים, גברים היו צריכים להקים את קול הצעקה הזו. מלהגיד "אחי, לא מתאים" כשחבר שלך צועק לאיזו בחורה ברחוב ועד להוריד - בכוח, אם צריך - את הטלפיים של איזה בחור מזדמן מאשה באוטובוס, במועדון, בקניון, בפארק. כמה כאלה ראינו, כולנו, וכמה פעמים לא עשינו כלום. לפעמים זה קורה כל כך מהר עד שאתה אפילו לא מספיק להגיב. ולפעמים אתה סתם פחדן, ולפעמים אתה סתם חסר אונים, ויש אלף נסיבות מקלות ומסקנה אחת ברורה: אנחנו, כגברים, לא עשינו דבר וחצי דבר כדי לעצור את זה. ואסור להתפלא עכשיו, כשתנועות הנשים התחילו לירות לכל הכיוונים מבלי להסתכל. כן, הן יורות גם בטובים, אבל זה בגלל שאנחנו לא הרמנו את האצבע ואמרנו "הנה! אלה הגברים הרעים! תירו עליהם!".

ואולי, בעצם, הרווחנו את האש הזו בכבוד.

הגברים הטובים הפסידו

הרעיון של לעשות שיימינג פומבי לבחורים - רעיון שעולה לא אחת בימים האחרונים - הוא רעיון שמצמרר אותי. שיימינג, מי שלא יודע, הוא ציון שמו, תמונתו או סתם וידאו של בחור פלוני שנחשד כמטריד. קוראים לזה משפט שדה, וזה לא היה רעיון מוצלח עוד כשהמציאו אותו. ומה אם הן טועות? ומה אם הוא לא הטריד? זה לא באמת משנה. כי צריך, כנראה, ליצור איזושהי הרתעה. הרתעה שאנחנו, כגברים ה"טובים", לא השכלנו ליצור.

מה יכולנו לעשות? אני לא יודע. יכולנו לעשות משהו. אולי לעשות שיימינג בעצמנו. אולי לא להתבייש כל כך להבדיל בינינו לבינם. והאמת היא שאני כמעט מצפה מהנשים המנהלות את הדף הזה לעשות את הדבר הנכון והאחראי ולא לתת לזה להיגרר לדף השונא גברים באשר הם, ואז אני חושב לעצמי: למה? אנחנו תרמנו לזה משהו כשעוד היה אפשר?

התשובה היא "לא". כשהתיישבתי לכתוב את הטור הזה, בחיי שגאוותי הייתה שמעולם לא הנחתי יד על בחורה שלא רצתה, מעולם לא זרקתי מילה שלא במקום, ורק עכשיו אני מבין איזו מן גאווה מטופשת זו. ומי שלא שלח יד וכן שתק כשהוא ראה יד נשלחת, הוא יותר טוב? הוא יותר מוסרי? כנראה שלא. ואולי המחשבה הבאמת מבעיתה היא שיש בסיס לטענות הנשמעות ברשת בימים האחרונים שכולנו, בעצם, אותו דבר.

אש התותחים החברתיים תירה, גם גברים "טובים" יפגעו. גם גברים שיצעקו, תחת תופת הסטטוסים, "אבל לא עשינו כלום! אף פעם!". וזו, כנראה, בדיוק הבעיה: לא עשינו כלום. אף פעם. והבאנו את הסערה הזאת על עצמנו.