תעשיית היופי בנויה על חוסר ביטחון של נשים לגבי המראה שלהן במנגנון נפלא ויעיל שאותו מתחזקות בלי בושה נשים אחרות.
מילא זה שאנחנו נבעטות השכם וערב על האינטליגנציה שלנו ועל היכולות שלנו על ידי בבונים מהלכים בסביבה הגברית, גם אחיותינו ממשיכות לשפוך עלינו זוהמה ולהתנגח בנו על המראה המוזנח שלנו. אבל לטובתנו, כן? רק כדי שנמצא גבר ונגאל מייסורינו. והן, ככה בלי קשר ישיר, יקבלו בונוס מכירה.
אתם בטח תוהים על מה אני מדברת, לכל הרוחות. ובכן, לא כולן נראות כמו אנג'לינה ג'ולי. אני יודעת, זו עובדה שקצת קשה להשלים איתה, אבל גבירותיי ורבותיי, התעוררו והריחו את התחתונים המלוכלכים של בראד פיט - זה המצב.
ואין לי בעיה עם זה שיש כמה שמסרבים להשלים עם המצב הזה. יש לי בעיה ענקית עם זה שעושה רושם שכל אישה שופטת איך שרעותה נראית בדיוק לפי הפרמטרים האלו.
הטור הזה, אולי כבר הספקתם להבין, הוא בכלל לא נגד גברים. הפעם הם אלו שדווקא בסדר. הטור הזה תוהה מה קרה לנו, ליותר מדי מאיתנו, שהחלטנו לקום בבוקר ולהשפיל, לשפוט ולהקטין את הנשים שלידנו על ידי איתור כל פגם גופני אפשרי על הפלנטה. והיות וגם אני, מה לעשות, לא אנג'לינה ג'ולי - ואפילו לא ממש מתקרבת לשם - אני חוטפת את זה כל הזמן, מכל מקום.
הגועל הנשפך מהן זורם במתיקות ומועשר בנגיעות קלות של חמימות ישראלית מזויפת. תמיד בחיוך דואג של דודה, ולחלוטין מטעמך – ובשבילך. הרי מי יגע בך כשאת נראית ככה, יא מכוערת?
אני לוויתן כונפה
לא מזמן מלאו לי 27 חורפים, והחלטתי שהגיע הזמן להתבגר ולקחת אחריות על עצמי, אז הפסקתי עם ההירואין וגם הלכתי לעשות טיפול פנים. הגעתי שמחה ורעננה למכון הקוסמטיקה המכובד בבאר שבע הבירה, והמתנתי בסבלנות לפגישת האבחון. ניגשה אלי מעין מנהלת מכון או מאבחנת, אך אל תטעו, קוראים יקרים. למעשה מדובר באינדיאנה ג'ונס לעניים, הרי שהיא פוגשת בכאלו תפלצות כמוני, כפי שהבנתי בהמשך, כך שמדובר באדם מגלה אוצרות ועולמות חדשים.
"אויש", היא הסתכלה על העור השמנוני שלי, מבועתת מלוויתן הכונפה הנדיר אותו גילתה במרפאתה. "ככה את הולכת?" כלומר, היא שואלת, כך את מסתובבת חופשיה ברחובות? משוללת כל רסן או לפחות חסם פה או שק גדול על הראש?
השאלה הבאה הייתה שאלה מאד שגורה בפי נשים זרות רבות שפוגשות אותי, ואת חברותיי, ומעיזות להכניס יד שמנונית לתוך הקרביים שלי ולמצוא את הצלקת הכי בולטת וללחוץ. אם זאת לא בריונות נשית, קשה לי למצוא לזה שם מתאים אחר.
"יש לך מישהו?" שאלה אינדיאנה ג'ונס ברחמים את ג'אווה דה האט, אני, שישבה מולה. הניצוץ בעיניה נראה כמו קרס עליו תעלה את הדג השמן מכולם: הרווקוּת.
היא קיוותה וציפתה שאגיד: לא! אני בודדה! עם איך שאני נראית, העור השמנוני הזה, בריחת הגזים התמידית, האופי המחורבן והחיבה המוגזמת לעברית ציורית מפחידה את הגברים הפוטנציאליים, אלוהים, תצילי אותי מעצמי ותעשי לי טיפול פילינג לשלשת יונים!
לאכזבתה עניתי שאכן, יש לי מישהו. לקחו אותי מהשוק, פרי רקוב שכמותי.
"אה, בעל?"
"לא, חבר"
"אה, נו, את רואה? את לא רוצה לחזור אליו יותר... נו.. את לא רוצה לתפוס אותו?!" אמרה ונופפה באצבעה עם טבעת נישואין בוהקת. "נו, בטבעת!"
הבטתי בה כמו הרוסיה המבולבלת שאני והסתכלתי סביב. יכול להיות שאני באיזה פלאש-בק מטורף ולמעשה לא מדובר בשנת 2013 אלא בשוק איכרים בדמשק של שנת 1780? יכול להיות שאני לא באמת עומדת לעבור טיפול במרפאה אלא מתארחת בפרק מדברי במיוחד של מאד מן?מה יהיה עם הפנים האלה?
שמישהו יסביר לי מה אני אמורה לעשות במצב הזה, שאני נתקלת בו לא לראשונה. הרחם שלי, האצבע שלי, וגם והאגינה שלי הן נחלת כל.
אני תוהה לעצמי אם גבר היה מעז לשאול שאלה פולשנית ומשפילה שכזאת, שטוענת למשוואה פשוטה של "תהיי יפה, רזה, מושלמת, ואולי מישהו יאהב אותך. לכמה תשלומים לפצל לך את החשבון?".
גברים, מלבד בבונים מועטים שפוגעים במוניטין של הרוב, אוהבים נשים. בכל הצורות, בכל הגדלים, בכל סוגי הנקבוביות. מעולם לא ראיתי גבר עם ליבידו הטרוסקסואלי ומעט שפיות בקודקוד שמתחיל שיחה עם אישה על איך שהיא נראית וכמה שהיא לא תמצא ככה אהבה. ולא, אמני פיתוי ותלמידיהם אינם נכללים במשוואה.
האם רופא גבר היה פולש למרחב האישי שלי בצורה כזאת אגרסיבית ועוזר לי לתלות בעצמי ובאושר שלי ספקות כמו כביסה ביום שמשי? קשה לי מאד להאמין.
אבל אנחנו (ובעצם למה אנחנו, אתן. אני לא בעסק!) מרשות לעצמכן, והכל מותר והכל הולך. באמצע הרחוב, בחנות, במכולת, בכביש ואיפה לא. מה יהיה עם הפנים האלה, ומה יהיה עם החתן שלך, ותקשיבי, אני לא רוצה להתערב, אבל. כוס אוחתו, בסדר?
לא שווה כלום בלי עור פנים חלק
ומה אני אמורה לעשות? האם אני אמורה להוריד את הראש ולהגיד: "כן כן! הו כן! תגרמי לו לקנות לי טבעת! בבקשה! רק אהבה זה לא נחשב, אישה זרה שפגשתי אך לפני 20 שניות והוכיחה לי שאני לא שווה כלום ללא עור פנים חלק וחתונה ב120 אלף שקלים"? זה הנאום שיגרום לכן להרגיש יותר טוב עם עצמכן? שהשגתן את יעודכן? שהסדר הושב על כנו, כי חלילה מישהי מעיזה להסתובב כשהיא נראית קצת אחרת ממרלין מונרו?
בדיעבד הייתי כמובן צריכה להיות חצופה, חדה, מושחזת, אבל אני אומרת את זה לעצמי כל פעם שזה קורה, ובכל זאת אף פעם לא מצליחה למצוא את המילים. ובאותו רגע תמוה של חוסר אוריינטציה אמרתי "זה בסדר, כבר 'תפסתי' אותו. וטבעות יש לי מספיק משל עצמי, תודה". נופפתי לה בטבעות שלי גם, בחיוך מובך. הנה, הוכחתי, אני פמיניסטית מלוכלכת שלא מתרגשת מהשטויות שלך.
ובכל זאת, הרגשתי צביטה קטנה.כמו תמיד.
לפני כמה שנים, כשהייתי צעירה רעננה ופתייה, הייתי מתנפצת למול המשוואה הזאת. הייתי נופלת ומתרסקת בכל פעם שמישהי זרה לחלוטין הייתה חייבת לעצור אותי ולהגיד לי מה היא חושבת עלי.
למזלי, בשלב הזה ובגיל הזה כבר יש לי עור של פיל (לא, נו, לא אמיתי! זה דימוי! אל תזעיקו ניידת קוסטמיקה!) אבל ומה אם הייתי רווקה? או אחרי פרידה קשה? מה אם המשפחה לוחצת ומשגעת, מה אם לא היה לי דייט שלוש שנים?
ומה עם העובדה שבעולם האמיתי מאד קשה להתנגד ברגע שהורגים אותך ברכות עם הבטחות שווא על טיפול חמצן שיביא לי את האביר על הסוס הלבן?
אין לי סנטימנטים רבים לשיוכי לעדה מסויימת, למין מסויים, לארץ מסויימת. יש גברים נפלאים ויש נשים נפלאות, ובאותה מידה יש גברים מחורבנים ונשים מזעזעות. אבל חורה לי שאני לא מרגישה בטוחה בחברה נשית, פן אוכיח שאיני ראוייה על פי הסטנדרטים המיושנים והמעופשים שמציבים מולנו. באותו יום הסולידריות הנשית מתה. ואולי היא הייתה קיימת רק בראשי.
