פעם אקס הסביר לי באמצע משחק סנוקר שזה לא משנה שאני מובילה עליו, כי זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. דקות אחר כך, כשאני עם הכדור השחור, הוא הכניס את כולם בשני תורות, ואז נתן ריקוד ניצחון קטן, אחד המעצבנים ביותר שיצא לי לראות, וזימר "אני חוזר, אני חוזר".

עוד סיפורי אהבה בערוץ יחסים :

>> סיפור אהבה #100: קסניה ביטלה את החתונה כדי להתחתן עם דני

>> סיפור אהבה #99: לירון וגיל החליפו טלפונים, ואז פרצה מלחמת לבנון

>> סיפור אהבה #98: שרה ורן התאהבו ממבט ראשון והתחתנו אחרי ארבעה חודשים

מאז הספקתי לגלות שאלמנט ה"חזרה" הוא אחד החזקים בכל עלילה טובה. תמיד הגיבור נופל עד הסוף למטה לפני שהוא מבצע חזרה מרשימה: בכל קרב אגרוף טוב יש כמעט נוק אאוט לפני הניצחון, בכל סרט מתח טוב הגיבור נתקל בקושי בלתי עביר לפני שהוא הורג את הרעים, אפילו בנסיכה הקסומה ווסלי מת כמעט ברובו לפני שחזר לקחת את הנסיכה ודהר איתה על מעבר לאופק. אבל מי היה מאמין שסיפור כזה קיים גם בחיים האמיתיים.

הוא:

חיים כהן ארזי, 60. מתגורר בארצות הברית, מנהל לשעבר, כיום פנסיונר, אבא ל-2.

היא:

אראלה ילניק, 60, מתגוררת בארצות הברית, מנהלת לשעבר בחברות קוסמטיקה, אמא ל-2.

פגישה I:

אראלה וחיים הם בני אותה שכבה ונולדו באותה שנה בהפרש של תשעה ימים. למרות זאת, במשך תקופת הלימודים דרכיהם לא הצטלבו ("הוא היה הולך עם החברה הסלוניים ואני הייתי הולכת לתנועה. אנחנו מאד שונים, ולא יצא לנו מעולם להיתקל אחד בשניה", משחזרת אראלה).

אחרי שנים, בגיל 21, כשהיו כבר בסוף השירות הצבאי, מצאו את עצמם השניים באותה מסיבה. "אני בכלל באתי עם מישהו אחר שהכירו לי, וכשרקדנו חיים כל הזמן נדחף רצה להזמין אותי לרקוד. הוא היה חמוד וחתיך ומצא חן בעיני, אז רקדתי גם איתו. זו היתה תקופה שהיו כבר הולכים עם חצי מיני, ותפסתי אותו מסתכל לי מתחת לחצאית כשהוא ישב על הכריות שעל הרצפה. החצוף הז לא הפסיק להסתכל עלי כל הערב עד שכבר הרגשתי לא נעים", היא נזכרת.

אחרי שלושה ימים הוא אמר לה ''את תהיי אשתי''. אראלה בחתונה הראשונה (מתוך האלבום הפרטי)
אחרי שלושה ימים הוא אמר לה ''את תהיי אשתי''. אראלה בחתונה הראשונה (מתוך האלבום הפרטי)

בסוף הערב, כנהוג, הציע הבחור שאיתו הגיעה ללוות אותה הביתה, אבל חיים שוב נדחף והכריז "אני לוקח אותה". בתחילה אראלה התעקשה ("זה כבר היה ממש לא מנומס"), אבל חיים לא ויתר, ובסוף היא נכנעה ללחציו. הם עמדו ודיברו שעות בחוץ. אחרי שלושה ימים הוא אמר לה: "את תהיי אשתי".

הצעת נישואים I:

אחרי חודש בלבד החליט חיים לבקש את ידה. לדברי אראלה, הוא "עשה את זה כמו שצריך", כשבא לבקש רשות מההורים קודם לכן, והם הסכימו. ואראלה? "אני נסחפתי. גם הייתי כבר בגיל המתאים, כי אז אם היית מחכה עד גיל 24 כבר היית נחשבת רווקה זקנה". דווקא הוריו של חיים פחות התלהבו מהשידוך מכיוון שרצו מישהי מהעדה המצרית, אבל גם להם לא היה סיכוי מול הנחישות של חיים.

חתונה I:

החתונה נערכה בבית הכנסת "אוהל מועד" בתל אביב, שהיה בית הכנסת הכי גדול בעיר בתקופה ההיא, עם מקהלה של ילדים ששרו בזמן החופה. את ליל הכלולות בילו במלון דן תל אביב, ולירח הדבש נסעו לאילת, למלון הסלע האדום.

הפרידה:

אחרי עשר שנות נישואין ושתי בנות החליטו השניים להיפרד. "זה קרה בגלל בעיות תקשורת והבדלי גישות שנראו לי אז מהותיים", אומרת אראלה. "הרגשתי שאנחנו לא משדרים על אותו גל, בעיקר בעניין החינוך של הבנות ומקום מגורים. הוא רצה להגיע לארצות הברית, שם היו לו יותר אופציות להצליח, ואני לא רציתי לגדל את הבנות בחו"ל. אני ישראלית וזה היה תקוע לי בראש".

תקופת הביניים:

"היינו גרושים קרוב ל-30 שנה, אבל שמרנו על קשר בגלל הבנות וגם כי אנחנו טיפוסים כאלה", מסבירה אראלה. "לא נפרדנו בריב. אני נשארתי בקשר גם עם המשפחה שלו, וגם עם אמא שלו, שכעסה עלי כשהתגרשתי מהבן שלה". השניים נישאו בשנית. אראלה "החזיקה מעמד" שש שנים, ואילו חיים היה נשוי קרוב ל-22 שנה עד שזוגתו נפטרה ממחלת הסרטן ("היא הייתה אישה מקסימה", מעידה אראלה, "וכולנו היינו בקשר טוב מאוד"). לשניים לא נולדו עוד ילדים.

הצעת הנישואין II:

אחרי שאשתו נפטרה החליט חיים לחזר בשנית אחרי אראלה. "כל השנים האלה שהיינו גרושים וניהלנו חיים לגמרי נפרדים במדינות שונות, הייתי בראש שלו", אומרת אראלה. "אני גם האמא של הילדים שלו, שזה מכנה משותף מאד חזק, במיוחד כשאין ילדים אחרים, וגם המשכנו להיות בקשר טוב. כנראה שאהבנו אחד את השניה עדיין, למרות שאני אפילו לא חלמתי שנחזור. בכלל, אחרי הגירושים השניים החלטתי שזהו, חתונות ואני זה לא הולך ביחד".

אבל לחיים, כרגיל, היו תוכניות אחרות.

עושים תיקון לפעם הראשונה. אראלה וחיים (מתוך האלבום הפרטי)
עושים תיקון לפעם הראשונה. אראלה וחיים (מתוך האלבום הפרטי)

אחרי שאשתו נפטרה הגיע חיים לעשות את החגים בארץ, וכבר תכנן מראש לבקש מאראלה את ידה בשנית. לפני כן הוא אפילו התייעץ עם הבנות המשותפות, שיעצו לו בחום לרדת מהרעיון כי אין שום סיכוי שאמא תסכים. בראש השנה הם נפגשו אצל אביו כדי לחגוג את החג עם הבנות והנכדים, וכשישבו בבית קפה שלושה ימים אחר כך הוא הציע לה. היא לא אמרה כן, אבל הסכימה לעבור אליו לארצות הברית. "זה לא פשוט לחזור אחרי כל כך הרבה שנים", אומרת אראלה, "הרבה דברים משתנים, אבל חלק מהם גם לטובה. אני, למשל, הרבה יותר בשלה וחכמה היום. בכל זאת רציתי לנסות, ולא להחליט מיד".

חתונה מס' II:

אחרי חצי שנה בערך, החליטה אראלה להיענות להצעת הניושאין של בעלה בפעם השנייה בחייה. החתונה נערכה בעיריית ניו יורק ב-23 באוגוסט 2012.

אחרי:

"אנחנו בעיקר מבלים כיום ולא ממש עובדים", מעידה אראלה. "עבדנו קשה כל החיים ורק עכשיו התחלנו דרך חדשה. אנחנו מכירים מאד טוב, ולמרות שהתבגרנו המהות נשארת אותה מהות. בסיבוב הזה אנחנו פשוט ממצים כל רגע, ומחלקים את הזמן בין ברוקלין, מיאמי וישראל. אחרי שפגעתי בכולם בסיבוב ההוא: בחיים, בבנות, ובמשפחות שלנו, אני מרגישה שאני עושה ממש תיקון, כי אז כולם היו כועסים וכואבים, ועכשיו כולם מאושרים. וגם אני".

>> מאוהבים? מתחתנים? כנסו ל"מתחתניםzap"