הוא:
גיל לוי, 29, מהנדס חשמל וסטודנט לתואר שני בהנדסת חשמל. היה בחופשת סמסטר אחרי שנה א' בהנדסה ורווק בן 23. הקשר הרציני האחרון שלו היה שנה לפני, בטיול שערך בדרום אמריקה.
היא:
לירון לזמי, 26, מתמחה במשפטים במשרד התחבורה. הייתה במערכת יחסים של חצי שנה עם בחור שחשבה שזה "זה", והוא שבר את ליבה. רגע לפני שהתחילו הלימודים החליטה לעבור לגור עם סבתה בשדרות.
הפגישה הראשונה:
קשה לקרוא לזה פגישה, אבל נו, בואו ננסה. השניים הכירו באינטרנט, אבל דווקא לא באתר היכרויות כמו שהייתם מצפים. בתקופה ההיא הייתה שדרות מופגזת על בסיס יומי, אבל התקשורת, אפעס, עדיין לא גילתה התעניינות בעיר הדרומית.
>> גם לכם יש סיפור אהבה מיוחד? כתבו למערכת יחסים , ואנחנו נספר גם את אגדת האהבה שלכם
"המצב היה קטסטרופלי", נזכרת לירון. "הגעתי לשם, לא היו שם מיגונים, אנשים חיו שם כמו במטווח ברווזים". כדי לנסות ולשנות במשהו את המצב החליטה לירון להעלות דו"ח יומי באתר "מקושרים" . יום אחד הבהבה על המסך הודעה מגיל, עם הכותרת "ניפצת לי את הבועה".
"בהתחלה השיחות בינינו היו מאוד פוליטיות", היא משחזרת. "זה אולי לא היה הכי מסעיר, אבל מה היה לעשות בשדרות חוץ מלברוח מהקסאמים. אני סיפרתי לו והוא היה מאוד קשוב, ומפה לשם השיחות הפכו להיות קצת יותר אישיות".
הם דיברו קצת במיקרופון של הסקייפ ("בלי וידיאו!", היא מדגישה) ובקושי החליפו תמונות סטילס. "ממש לא חשבתי על זה כעל משהו רומנטי", היא מספרת. "הייתי בתוך העניינים של הפוליטיקה. זה אמנם היה לי נחמד, אבל לא חשבתי על שום דבר מעבר לזה בהתחלה".
ואז פרצה מלחמת לבנון השנייה.
עוד סיפורי אהבה:
>> סיפור אהבה #100: קסניה ביטלה חתונה כדי להתחתן עם דני
בגלל שגיל משרת ביחידה מובחרת, הוא הוקפץ ללבנון בשלב מוקדם מאוד של המלחמה. רגע לפני שעלה למלחמה החליפו השניים טלפונים, כשלירון לא ידעה אם אי פעם יפגשו.
"התקשרתי אליו שלוש פעמים ביום רק כדי לדעת שהוא חי", היא נזכרת בתקופה ההיא. "ואם הוא לא היה עונה לי, מה שקרה לא מעט, הייתי עושה שמיניות באוויר כדי לראות שהוא עדיין חי. באיזשהו שלב כל המשפחה שלי כבר שמעה על גיל ועל הקשר בינינו, למרות שאפילו אני עוד לא ידעתי מה הקשר בינינו. רק ידעתי שיש שם משהו מאוד מאוד חזק".
בגלל שלא רצה להדאיג את משפחתו, לא סיפר להוריו שהוא עולה ללבנון, לא כל שכן על החוויות משם. לכן, במהלך המלחמה דיבר רק עם לירון, אותה הגדיר "המלאך השומר שלי".
במהלך המלחמה לא יצא גיל הביתה אפילו פעם אחת. ואז הודיעו בחדשות על הפסקת האש ההיא שסיימה את הכל, וגיל חזר הביתה.
"דיברנו כל הדרך מהצפון עד שהוא הגיע לתל אביב", היא ***. "אני בדיוק הייתי אצל המשפחה שלי במרכז, והוא אכל ארוחת ערב ראשונה בבית ועדיין דיבר איתי וגם שלח לי תמונה איך הוא נראה עכשיו, שנייה אחרי לבנון. זה היה מרגש נורא. איכשהו הוא שכנע אותי להיפגש עוד באותו ערב".
הפגישה הראשונה:
מייקס פלייס, תל אביב, שתיים בלילה. לירון הגיעה לפניו. רק לימים יתגלה לה שמדובר במאחר כרוני שאף פעם לא מגיע בזמן. היא עמדה בחנייה, הוא הגיע עם האופנוע ("הוא היה כולו שזוף ושרירי ואני קפאתי, ממש לא הצלחתי לצאת מהאוטו", מחייכת לירון).
הוא התקרב לאוטו, פתח את הדלת, חיבק אותה ואמר לה "את המלאך שלי". לפאב הם כבר נכנסו שלובי ידיים.
הנשיקה הראשונה:
חמש דקות אחרי שנכנסו לפאב. אחר כך ישבו על הטיילת ודיברו עד שמונה וחצי בבוקר. חודש וחצי אחר כך כבר עברו לגור ביחד. אחרי חודשיים לירון אמרה לו שהם יתחתנו. לגיל זה לקח עוד כמעט חמש שנים להציע, "אבל לי זה היה ברור מהתחלה", היא חורצת.
הצעת הנישואין:
באוקטובר 2011 גיל סוף סוף שלף את הטבעת. בגלל שכל יום הולדת גיל נהג להפתיע אותה, לפעמים גם בטיסה, לירון הייתה משוכנעת שהפעם הוא ייקח אותה ללונדון. הם הלכו לסרט, ואז הוא ביקש ממנה לבוא איתו לים ("מרוב התרגשות הוא פספס את הפנייה לתל אביב והמשיך לכביש 1, ואז כבר הייתי בטוחה שנוסעים ללונדון", היא צוחקת). בוולפסון הוא עשה יו-טרן, ולירון הבינה שלונדון תמשיך לחכות לה.
היא ציפתה להצעת נישואין, אבל השתדלה לא לחשוב על זה כדי שלא להתאכזב. הם הסתכלו ביחד על הזריחה, ואז גיל אמר: "פששש, חמש שנים זה הרבה זמן ביחד". לירון הנהנה. או אז הוא כרע ברך, הוציא את הטבעת ושאל את לירון אם היא רוצה להיות אשתו ("הייתי בטוחה שאני אגיד 'כן' כמו בסרטים, אבל פשוט הייתי בהלם. רק אחרי רבע שעה נזכרתי לקפוץ ולצרוח").
ומה עכשיו?
אחרי לא מעט שנים בנתניה, עברו לתל אביב. "אנחנו לא ממש שונים משאר הזוגות", אומרת לירון. "אנחנו בעיקר עמוסים ועובדים שעות מאוד ארוכות, אבל העיקר שאנחנו ביחד". החתונה, למתעניינים, תתרחש בנובמבר הקרוב.
>> מאוהבים? מתחתנים? כנסו ל"מתחתניםzap"
