לפעמים כשאנשים אומרים דברים מטומטמים וחסרי רגישות זה גורם לך לתהות מאיזה ייקום הם נפלו ואיך אפשר להחזיר אותם לשם במהירות. כשזה סתם מישהו אפשר להתעלם, אבל כשמדובר בגבר שיש לך או שהיה לך איתו קשר רומנטי, מדובר בטעות בית כלא שתזכרי לכל החיים.
עניין פעוט שגברים לרוב שוכחים הוא שלנשים יש זיכרון של פיל (אלא אם כן מדובר בחשבון הוויזה החודשי ובו הסעיף המסתורי "נעלי אלדו" שצף משום מקום כל חודש), ועיני נץ שמזהים עלבון ברדיוס חמישה קילומטרים מהבל הפה בו השתמש אותו זכר מסכן בביטויי רגשותיו הפנימיים.
מסתבר שגברים בכלל לא מבינים שהם אמרו משהו לא בסדר, וגרוע מכך: הם חושבים שאנחנו שוכחות ושאחר כך אפשר לסבן אותנו שלא שמענו טוב. אז אחים שלי, תפנימו: אנחנו זוכרות באיזו זווית הפלורסנט האיר את האצבע הקטנה שלך על הרגל באותו שבריר שנייה שבו אמרת את מה שאמרת, ואת קלף הידידות איבדת ברגע שראית אותי ערומה.
לא יודע על מה אני מדברת? אז הנה פירוט קצר של דברים שאתם אומרים לנו, ושממש כדאי שתפסיקו. גם למען שלום הציבור, וגם למען הסיכוי המזערי שיום אחד תנצחו בוויכוח.
מה, עוד פעם אורז?
אתם חוזרים הבייתה עייפים ומותשים אחרי עוד יום עבודה וכל מה שאתם רוצים לעשות הוא לשבת בנוחות על הכיסא ולאכול ארוחת ערב חמה ואוהבת. אבל אז, אויה! אתם מגלים שהתפריט מאתמול ואפילו שלשום עדיין תופס.
אז אתם מביטים בעיני אהובתכם שאחראית למחדל, ושואלים בפה עקום: אוי, עוד פעם אורז? איזו מן מסעדה זאת, אתם שואלים את עצמכם עם דמעה קטנה בזווית העין, וגעגועים לתבשיליה החמים של אמכם.
ועכשיו נחזור למציאות: תגיד, לא נראה לך שיש לי דברים אחרים לעשות מלבד לגוון בבישול ולהמציא את עצמי מחדש כל ערב? כן, עוד פעם אורז! ובקצב הזה תגיד תודה שאתה לא אוכל אותו דרך האף, עוד הערה כזאת וגם צינור האכלה יבוא בחשבון.
הלו, צאו מהפנטזיה! גם אנחנו עובדות, עסוקות ועייפות. לא רוצה אורז? המזוודה נמצא בכיוון השני, הברז והכיריים מחכים רק לך, ותביא גם משהו לשתות, חצוף.
את לא נמשכת אלי יותר?
אם יש דבר שגברים למדו מאיתנו זה לעשות רגשי. עם זאת, בזמן האחרון - ובמיוחד כשזה מגיע לסקס - עושה רושם שהתלמידים קצת עלו על המורה. ובכל פעם שאנחנו אומרות לא - כי אין לנו כוח, כי לא בא לנו עכשיו, כי אלף ואחת סיבות - שולף הגבר את קלף הרגש ותוהה: את כבר לא נמשכת אלי?
אז דבר ראשון, גם אם לא שקלנו בכלל את האפשרות הזאת, כשאתה שואל את השאלה הזאת אנחנו מתחילות להרהר בה – ונשים מהרהרות זה אף פעם לא טוב. בטח כשזה על גורל הסקס העתידי שלך, או על התחושה שאתה אט אט הופך לכוסית.
הסיבה השניה היא שדפקט נוסף באישיותינו כבני אדם הוא הרצון לרצות את האנשים שאנחנו אוהבים. ולכן, בפעם הבאה שלא יהיה לנו חשק אנחנו נפחד מהתגובה הבכיינית הזאת ולא נרצה לפגוע ונשתדל לרצות, כך שבכל זאת למרות העייפות נעשה סקס. זה לא יהיה כיף, זה לא יהיה טוב, ונעשה את זה רק כדי שתסתמו. הכי מפתה, לא?
אני לא זוכר שהרשיתי לך
תופעה מטרידה כשאישה עוברת לגור עם גבר, במיוחד אם זה בדירה שלו, היא תסמונת ה"נתתי לך לגור כאן", או יותר גרוע, "הרשיתי". כאילו אתה לורד עשיר שמרשה ונותן לי, הקטנה והמסכנה, קורת גג וקצת דמי כיס.
לפעמים, כשאתה ממש דואג לי, אתה גם תוהה לעצמך האם זה זוג נעליים חדש? האם עוד פעם קניתי חולצה?, ואיך זה שאני מתלוננת על חוסר משווע בתקציב המשפחתי ובכל זאת מעזה (!) לבלות יותר מחצי שעה שלמה (!) בחנות תכשיטים בהזלת ריר מרוכזת.
הצרה היא שבין אם אתם גברים חדשים או ישנים, לפעמים אתם חוזרים למערה וחשים את עצמכם המפרנסים הראשיים, או מינימום יו הפנר. למרות שיש לנו שני חשבונות בנק נפרדים וכנראה חסכתי יותר ממך כי מישהו כאן יודע להתאפק למול רכישת גאדג'טים לא נדרשים (תראי! שעון שמאיר את השעה על הקיר!).
אם תנער מעצמך את עולו של זה ותפסיק להרגיש אחריות ימי ביניימית שכזאת לגורלינו הפיננסי, אולי תבין שאתה לא ממש המפרנס הראשי ושאנחנו מרוויחים פחות או יותר אותו הדבר ולכן גם אינך המנהל הפיננסי שלי. את הערות התמיהה שלך לנוכח רכישותיי אתה מוזמן לבלוע, בדיוק כמו שאני בולעת את תמיהתי כשאתה חוזר הבייתה עם עוד תוספת ללפטופ ( תראי! זה מכסה ללפטופ שמאיר את התפוח על הקיר!).
אולי בכל זאת נגוון קצת בסקס?
בואו נודה באמת: כשאתם אומרים "נגוון" אתם מתכוונים ל"אנאלי". ומה לעשות, למרות שלל סרטי הפורנו שראיתם, זה לא נמצא בתפריט של כל בחורה.
אם זה היה "לא" בפעם הראשונה, השניה והשלישית, תעשו טובה ותניחו לנו לפחות לשנה הקרובה. סמכו עלינו שאם נשנה את דעתנו אתם תהיו הראשונים לדעת. כל פעם שאתם מעלים את הסוגייה ואנחנו נאלצות לסרב לכם שוב זה שובר לנו את הלב.
סתם, נראה לכם? זה פשוט גורר עוד ארבע שעות ריכולים עם הבנות וזה בזבוז זמן נוראי!
אה, ותסתום כשאנחנו נוהגות
כשאתם יושבים לידנו ואנחנו נוהגות אתם נכנסים למעין מוד של מורה הנהיגה המציק. "מותק, ראית את הילד הזה?" תשאלו על ילד שנמצא ארבעה קילומטרים מאיתנו. "אוי, תזהרי מהמדרכה!" תגידו כשפנה לימין. "תני לכלב לעבור רגע", תשכילו אותנו ברגעי משבר, והכי אהוב עליי הוא כמובן "אור ירוק", שאתם אומרים מחוייכים, כאילו שאם לא העברנו להילוך שמיני בשבריר השניה שהכתום הפך לירוק אנחנו סבתות זקנות שנוהגות בטרנטה.
הבנו, אתם חושבים שאנחנו נהגות גרועת, גם ראינו את כל הקליפים המצחיקים והמקוריים ביו טיוב של אישה חונה. גיחי. אז לנו יש את הנכות המוטורית, ובכל זאת איכשהו אתם אלו שמצליחים לפספס את המרחק העצום בין הגוף שלכם לאסלה כל פעם שאתם עושים פיפי. בהחלט, יש לנו עוד מה ללמוד מכם.
