לצורך כתבה שנערכה על מעמד הנשים בעולם במגזין "פורבס" בשבוע שעבר, הוחלט לתקוף את הנושא מזווית מקורית במיוחד.

העיתון הקיש את המילים "למה נשים הן" וחיכה להשלמות האוטומטיות של גוגל, שכמובן מונעות על ידי פופולריות גרידא.

למקום הראשון, באופן קצת מפתיע אבל לא ממש, הגיעה המילה "מטורפות". אחריה, בסדר יורד, הגיעו המילים "רדודות", “רגישות" ו"רעות".

בקיצור, את מצבן של הנשים, על פי הכתבה ההיא, אפשר לסכם בשתי מילים בלבד: לא משהו.

זה קטע, האמת, כי גם את מצבו הפיננסי של העולם אפשר כרגע לתאר באותן שתי מילים בדיוק. אם מחפשים שתי מילים אחרות, אפשר ללכת גם בכיף על "בכי רע" או על "נורא ואיום".

יוון קורסת, איטליה בדרך, ספרד לא חזרה מהסייסטה, פורטוגל ראתה כי טוב ויצאה להפסקת צהריים ממושכת גם היא ובל נשכח את ארצות הברית, שעדיין לא ממש הבטיחה לנו שהיא לא בדרך לקריסה מוחלטת.

מול כל אלה עומדת מדינה אחת, גרמניה, המונהגת על ידי אישה אחת, אנגלה מרקל, שהחליטה לעשות סדר בבלאגן אחת ולתמיד. והגברים המסקרים את הבלאגן, שלא לדבר על הגברים הנמצאים בתוך הבלאגן, לא ממש אוהבים את זה.

מי הזיז את הגבירה שלי

את התוכנית הכלכלית של מרקל קצת מסובך להסביר וגם, נו, אנחנו ערוץ יחסים, למען השם, וזה לא ממש הקטע שלנו. אבל ישנה הסכמה גורפת בין הרוב המוחלט של כלכלני העולם שזהו הפתרון הטוב ביותר למצב הנוכחי.

רק קצת מבאס, אם שופטים את הכותרות בעולם, שדווקא אישה היא זו שנתנה אותו.

אם שופטים את הרכילות שהגיעה מהפסגות האירופאיות שנערכו לפני כשבועיים, מרקל שתלה את כל מנהיגי אירופה באדמה.

זה התחיל בהצעתו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, שמלכתחילה ניסה למצב את עצמו כמנהיג האירופאי החדש, לערוך פסגה אחת בלבד. מרקל דרשה שתיים, קבעה את התאריכים בעצמה ודרישותיה נענו במלואן. וזו הייתה רק ההתחלה.

למרות שהביע לא פעם ביקורת ציבורית על סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, הייתה זו דווקא מרקל שלקחה את ברלוסקוני לשיחה קשה בגנים הבוטניים של בריסל, שיחה שיש הטוענים בתוקף שהיא זו שהביאה להתפטרותו.

יום למחרת, אגב, נתפסה מרקל כשהיא מגחכת עם סרקוזי על ברלוסקוני. לשכת ראש ממשלת איטליה דרשה התנצלות, ובעוד שקולו של נשיא צרפת נאלם דום שחררה מרקל תגובה עם משפט אחת בלבד: “לא תהיה התנצלות כיוון שאין על מה להתנצל".

בסופו של דבר, בלי להיכנס לפרטים הכלכליים הטכניים, זו הייתה התוכנית של גרמניה שהגיעה למקום הראשון בפסגה. סרקוזי התקפל מכל דרישותיו, מרקל קיבלה את כל דרישותיה, המניות של אירופה זינקו והמשבר, לפחות בינתיים, נבלם.

הישג נוסף, אגב, הוא שעיתון ה"לה פריזיאן" הצרפתי ערך סקר ובדק במי מבין שני המנהיגים בוטחת האומה הצרפתית יותר. באופן מפתיע להחריד, מרקל הקדימה את סרקוזי גם בסקר הזה.

תשואות? הייתם מתים. מרקל, לפני שהיא מנהיגה מוצלחת וכלכלנית לא רעה בכלל, היא קודם כל אישה. ואין הרבה גברים, מסתבר, שיתנו לה לשכוח את העובדה הזאת.

קודם שתעשה דיאטה

למעט עיתון ה"בילד" הגרמני, שהלך על הכותרת "העולם מריע לאנגלה מרקל", כל שאר הפרשנים העולמיים לא ראו את עצמם כחלק מהעולם והחליטו לעלוב בה. לא על התוכנית הכלכלית שלה, כמובן, אלא על זה שהיא לא מהמין הנכון.

נעזוב לרגע בצד את ההשוואות המגוחכות למרגרט תאצ'ר (30 שנה מפרידות ביניהן, ותאצ'ר מעולם לא התמודדה עם משבר כל אירופאי) ונתייחס לטורים המנתחים את מה שקרה שם. “אנגלה מרקל הראתה לכל העולם איך מתנהגים כמו גבר אמיתי", החמיא הפרשן הסקוטי מייקל פריי, במחמאה-לא-מחמאה בכלל.

"מרקל התנהגה בדיוק כמו שהייתה מצפה מאישה", תקף אותה הפרשן הבריטי נייג'ל ג'ונס מעיתון הדיילי-מייל. “היסטרית ובפאניקה. אם זו האישה שמנהיגה את אירופה הם יכולים להיפרד לשלום מהיורו".

הטלגרף כינה אותה "אשת הברזל החדשה", זכר, כאמור, לתאצ'ר, ומאמר המערכת (הלא חתום) של הגרדיאן הלך רחוק יותר וכינה אותה "בתולת הברזל".

אבל מי שהדהימו יותר מכולם היו סילביו ברלוסקוני וניקולא סרקוזי, כל אחד מהם בפליטת פה איומה משלו. זה התחיל בסרקוזי, שנתפס אומר לאחד מיועציו "היא אומרת שהיא בדיאטה ואז הולכת ולוקחת לעצמה מנה נוספת של גבינה". וזה עוד כלום לעומת ברלוסקוני עצמו, שלטענת עורך עיתון איטלקי נתפס כאומר בשיחה סגורה על מרקל שהיא אישה "לא סקסית בעליל ובלתי ניתנת לזיון".

אז האם מרקל – פוליטיקאית וכלכלנית מוכשרת מאין כמוה – יכולה להציל את אירופה? יש מצב לא רע. היא בטח יותר מוכשרת לזה מברלוסקוני וסרקוזי, שניים שהסתבכו יחד באין ספור פרשיות מביכות ופליטות פה איומות.

אבל יחד עם הכשרון האנליטי שלה תיאלץ מרקל, כנראה לעולם, להתמודד גם עם בדיחות על הלבוש שלה, הגוף שלה והדיאטה שלה. שלא לדבר על הפוליטיקאים והפרשנים, שעושים הכל כדי לא להתעסק בעיקר, ואין ספק בכלל שאם הייתה גבר לא הייתה נאלצת לסבול עשירית מזה.

אז נשאל שוב: האם אישה יכולה להציל את אירופה? כנראה שכן. האם אירופה רוצה להינצל על ידי אישה? זו כבר, כנראה, שאלה אחת לגמרי. את התשובה אתם כבר יודעים לבד.