גיל אכילס: למה נשים כל כך מפחדות להזדקן?

התבשרתי לאחרונה ש-25 זה זקן. תאהבו את המסר או לא, אבל לגלות את זה על שלטי חוצות ענקיים שפרושים בכל הארץ זו לא דרך נעימה במיוחד. זה די מלחיץ אותי, בגלל שבעוד חודשיים אני אהיה בת 26. אני כל כך מקווה שחבר שלי לא יזרוק אותי בשביל פרגית צעירה בת 23.

בעוד שהפחד שהוזרם לעורקי התמתן והבנתי שאני תמיד יכולה לקבל מקום בסיטקום בנות הזהב הישראלי, חשבתי על הגיל ועל המשמעויות שלו לנשים. כן כן, אני יודעת שאתם מופתעים, אבל בכל זאת, אני אישה זקנה ובלה, הזיכרון שלי לא משהו ואתם תוהים איך אני מצליחה להקליד (ביקשתי מאיזה בחור צעיר להקליד בשבילי, שעה שצעד לעבר הראינוע).

אבל בגלל שאני מוקפת יומם וליל בפרחולות בנות 20 שחושבות שזה ממש מגניב להגיד לי ביום הולדת 25 שאני חוגגת רבע מאה, הנושא נוגע גם לי. מזעזע בעיני שאני צריכה להתנצל על הגיל. אני! אישה צעירה באמצע פריחתה, מרכינה ראש ואשכרה צריכה להסביר לחוצפניות של הדור הבא שאני צעירה מאד. כי אם 25 זה זקן, אז מה יגידו בנות ה-55 ?

כשדיברתי על ג'ורג' קלוני ההורס וההחלטה היתה פה אחד (בעיקר בגלל שרק אחת כתבה את זה, אבל בואו נעזוב את זה): הגיל עושה את התרגיל. הוא כל כך סקסי עם השיער האפור הזה, החיוך יודע כל שלו, והפאסון הבשל והשרמנטי שמרחף מעליו כמו הילה.

עם זאת, בלי להתכוון, עולה פה נימה של צביעות ממומנת היטב של סטנדרט כפול ובוגדני. הגיל עושה את התרגיל לגברים, אבל נשים מבוגרות פלוס? סבתות מקומטות. עברת את ה-50 ? זהו, טיטולים למבוגרים ודאגות שהבעל יחליף אותך במודל צעיר יותר, כאילו שאת רכב שפספס כמה טיפולי שמן. והכי מפחיד: משה "לא הייתי נוגע בה עם ברזנט" התן מטוקבק מספר 3 לא יעשה לך ילדים.

אם כבר מדברים על סמנת'ה, איך אפשר לשכוח את הויכוח חוצה הארצות, היבשות ואתרי הרשת סביב גילה של שרה ג'סיקה פארקר, היא קארי בראדשו, שלקראת "סקס והעיר 2" טענו מבקרי הסרט שהוא נופל בקטגוריית החוסר אמינות בגלל הגיל של ארבע הבנות, ובעיקר בגלל העובדה שלשרה ג'סיקה פארקר יש - אבוי - קמטים. שני דברים לי אליכם: האחד, אם הסרט הזה נופל רק בקטגוריה הזו בחוסר אמינות, מפיקיו יכולים לנוח בשקט. השני, למה בעצם זה נראה לנו כל כך טריוויאלי? זהו? קמט אחד וזה לא אמין שאיזשהו גבר ירצה אותך?

מה אמרתם? מגזימה שכמותי? הרי אני בטוחה שאם היינו מדברים על אישה בגיל החמישים, עם שיער אפור ונוכחות בשלה ובוגרת, הדבר הקרוב ביותר לשרמנטי זאת איזו הערה גאונית נוסח "היא בטח הייתה כוסית פעם".

מסתבר שיש משהו במספרים הקסומים של האישה הבשלה שמפריע לנו. אם את שמנה – את יכולה לרזות. אם יש לך קמטים או שפתיים דקות – יש לך את ד"ר קליין. אבל אם את צריכה להגיד את הגיל שלך? אין לך לאן לברוח. את זקנה בלה ברגע שאת צריכה לכתוב שנת לידה בטופס להחזר מס. ואם יש משהו שמעצבן אותי, זאת המחשבה שבעוד כמה שנים אני אצטרך להוריד במניין שנותיי בשביל להרגיש מושכת. וטפסים להחזרי מס, אבל על כך בפעם אחרת.

בעצם, מה עוד כמה שנים? כבר עכשיו לא נעים לי להגיד שאני תיכף בת 26, אנכרוניסטית שכמותי. בלי שום קשר לאיך שאני נראית, מה שאני עושה, או ההצלחה שהחיים יביאו עמם. המספרים, הבהלה נמצאת במספרים הגדולים. ושלפחות יהיו לך ילדים אם את כזאת זקנה בלה. כי אם את רווקה או גרושה ובת 50 פלוס? אלוהים! האימה!

הלוואי שיכלתי להגיד שההתנגדות לסקס אפיל הנשי הבשל מגיע מכיוונם של גברים, זה היה עושה לי את העבודה הרבה יותר קלה, ולכם את הטוקבקים הרבה יותר מרושעים ומפוחדים. אבל לצערי יש לנו, המין היפה והפתי, חלק ארי בהיסטריה הכללית לגבי הגיל.

שלא תבינו לא נכון, גם לגברים יש חלק קטן באשמה בעניין. זה אנחנו, יקירותיי, אנחנו עקב האכיליס של עצמנו בתחום הזה. וחבל. גברים אוהבים נשים. מבוגרות, צעירות, ברונטיות וג'ינג'יות. גברים אוהבים נשים מכל גזע, דת ומוצא. אז למה נשים לא אוהבות את עצמן?

אנחנו מצקצקות בצעירותינו לכיוון אחיותינו המבוגרות, הזקנות, המקומטות, בהרגשת עליונות וכוח. הנה, פתי מאמין לכל דבר, את טובה יותר מהאישה המנוסה שמולך רק בגלל שאת בגילאי העשרים שלך וכל גבר יפול לרגלייך.

אנחנו מתהלכות בגו זקוף רק כדי לשכוח שבסוף היום, גם אנחנו נגיע למדף של הקרמים של הקמטים. ואז גם עלינו יצקצקו מוכרות צעירות ומתוחות שדיים, מתהלכות בעליונותם המדומה. וכן, בנות, זאת עליונות מדומה. כי בסופו של דבר, הערך שלך לא נקבע על ידי הפרסומת החדשה לקרם המהפכני שמשלב דמעות מלפפון ים ורקמות יתוש ביצות מלזי. הערך שלך נקבע על ידי התשובה לשאלה האם את מוכנה להשתתף במשחק הגיל או לא.

אם כן, בהצלחה שיהיה לך בלחיות את החיים בהתנצלויות על הדבר הכי טבעי שיש, הגיל שלך, שלא מרמז על שום דבר מלבד כמה ארוחות חג הצלחת לשרוד במהלך חייך. תני לי רגע להתנצל על העובדה שאני נושמת ותיכף אני ממשיכה לפסקה הבאה.

אני יודעת שגיל הבלות, הכינוי הסקסי שהוצמד לגיל בו הווסת נגמרת ואת כבר לא פוריה, הוא גיל שביולוגית מכתיב זקנה. את לא יכולה לעשות ילדים, אז אבולוציונית את לא נדרשת יותר להמשכיות המין האנושי. שזאת מחשבה חמודה והכל, אבל אין לה עוגן במציאות המודרנית. עובדה שמחקרים מדברים על חיי סקס הרבה יותר פורים מעל גיל 50. עובדה שאנחנו כבר לא חיים באיגלו מצואת פילים ומגדלים ילדים יחד עם כל הכפר.

אנחנו קצת מעבר, לפעמים, מהחיה הפרימיטיבית שהיינו עד לפני כמה מאות שנים. וזה גם אומר שאנחנו יכולות להרשות לעצמינו להשיל את כל התכתיבים של פעם בלי בושה. בלי להתנצל. בלי להסתכל ולהתקנא בדוגמניות הצעירות שמציצות אלינו מהדפים ומפרסמות קרמים לטחורי-עיניים או בדוגמניות בנות גילי שתיכף פורשות בגלל הגיל. לא פתטי?

דיברו פה בעבר על טרור השומן - אנחנו יכולים לדבר על טרור הגיל ועל הבושה הכרוכה בדבר הכי טבעי שיש – להתבגר. גיל זה נשק יום הדין – ואני אומרת שאנחנו צריכות לפרק את הצורר מנשקו. אנחנו צריכות להגיד די, בעצמנו לעצמנו, לאובססיביות הזאת לגבי הגיל.

אנחנו יפות ומוצלחות גם עם כמה קמטים וקילוגרמים. די כבר עם האובססיביות הזאת להיות מושלמת. מי קבע שלהיות בת 20 זה מושלם? היה לי חרא כשהייתי בת 20. אחת התקופות המזעזעות של חיי. אני שמחה ומוקירה את מניין שנותיי המצומצם מאז.

די לזייף את הגיל (לא, את לא יכולה לחגוג 33 חמש פעמים ברציפות), די לעשות סצינות דרמטיות כשנהפוך להיות בנות 30 או 40 ובכלל, די עם כל האובססיה הזו. אני בת 26 ורוצה להרגיש צעירה. ומי שיגיד לי שגם עוד-מעט-שלושים זה זקן? יקבל רק את חיוכי הכמוס כתגובה. אה, וחוקן.