נתחיל, ברשותכם, בעובדות: סקר עולמי חדש קובע שרק שני גברים מתוך עשרים יצאו עם אישה מוצלחת מהם. למעשה, קובע הסקר, לאישה "מוצלחת" (אישה עם תואר אקדמאי שעובדת במשרה מלאה ומשתכרת מעל הממוצע, ע"פ אותו סקר) יש סיכוי של 70% להישאר רווקה לנצח או למצוא את עצמה גרושה בפחות משלוש שנות זוגיות.

בקיצור, קובע הסקר, אם יש לך תוכניות להימצא במשרד שלך עד אחרי שש, כדאי מאוד שתתחילי לגדל חתול.

בכנס מיוחד שנערך בגאנה (כן, דווקא שם) בסוף השבוע הועלו לא מעט טענות נגד הגברים הנלוזים שלא מקבלים את העולם החדש המשחר לפתחם. “גברים עדיין תקועים בעולם הישן", אמרה בכנס ד"ר רוז מנסה, “ואת זה אנחנו חייבים לשנות".

כמה פשוט. כמה קל. הגברים האלה, היצורים הפרימיטיביים שלרובם, כנראה, יש רק נוירון אחד במקום מוח וגם הוא עסוק בלחשוב על סקס, עדיין בטוחים שהם יחזרו הביתה, יצעקו "אוגה בוגה" ומיד תותקן להם ארוחת ערב בעלת חמש מנות ולקינוח הם יקבלו מציצה.

הפתרון? כוח נשי, כמובן, שהפך, איך לא, למסר המרכזי של הכנס.“אנחנו נשתמש בכוח הזה עד שהם יבינו", נתנה בכנס המומחית הבינלאומית ד"ר דורקס קוקר נאום חוצה להבות.

באופן אישי, אני עמוק בתוך הטווח של העשרה אחוז. נשים מצליחות לא מאיימות עלי, בעיקר כי אני רוצה יגואר ביום מן הימים, ועבודה בעיתונות, כבר הבנתי, לא תקנה לי אותו.

אז לי אין בעיה לצאת עם אישה מוצלחת.

לכן, תתפלאו, דווקא יש.

שכר ועונג

הנה, לא מזמן ישבתי עם חברה מאוד טובה שלי, אשת היי-טק די בכירה שעובדת קשה ומרוויחה משכורת שמספיקה לבדה לשני אנשים, גם במציאות של היום. היא עוד רגע בת 30, ולפני כחודש התחיל איתה בחור בפייסבוק. הם יצאו לדייט. צחקו. נהנו. היה לה כיף ממש, כיף כמו שלא היה לה שנים. הוא לא נבהל מהמקצוע שלה. הוא לא נבהל מהמשכורת שלה.

אחרי שלושה דייטים היא נפרדה ממנו.

למה? כי הוא מרוויח פחות ממנה. ומה לכל הרוחות זה משנה כשאת עושה משכורת כל כך יפה לגמרי לבד? “זה משנה, זה משנה", היא התעקשה, “יהיו ילדים, ואחר כך אני לא יודעת מה יהיה. אני צריכה גבר שאני יודעת שיכול לפרנס אותי אם צריך".

המקרה הזה, אגב, הוא לא חד פעמי. לעזאזל, את בת הזוג שלי – אישה מוצלחת מאוד ורב מעלות בעצמה – הייתי צריך לשכנע בהתחלה שיש לי יכולת להביא כסף הביתה, וזה היה דבר מאוד קשה לעשות כשאתה מספר לה שאתה כותב ותוך כדי היא תופסת אותך משחק בבאבלס.

כי כן, אתן יוצאות לעבוד, מגיעות למשרות גבוהות ומוצלחות ואפילו מרוויחות הרבה כסף. אבל עול הפרנסה עדיין נופל עלינו.

ופה, בנקודה הקריטית הזאת, המהפכה הפמיניסטית כושלת כשלון חרוץ. כי העובדה שאתן מרוויחות כסף לא משנה כהוא זה אם ברגע האמת אין נשיאה משותפת בנטל. כי ברגע האמת, ברגע שבו לא יהיה כסף מאלף ואחת סיבות, ברור לגמרי מי יצטרך לצאת ולהביא אותו. ורמז: זה לא אתן.

בעוד שאנחנו דווקא הפנמנו היטב את העולם החדש והמסעיר ולא ממש בוחנים את כישורי הבישול, הכביסה והאמהות שלכן בדייט הראשון אנחנו, באופן אבסורדי, עדיין נמדדים על ידכן רק על פי היכולות הכלכליות שלנו.

ואם אתן עוד איכשהו הצלחתן להחליק את זה, לדחות את זה לדייט הרביעי ולתת לנו להרשים אתכן בחוש ההומור או בידע שלנו, תבוא החברה הכי טובה שלכן, אמא שלכן, דודה שלכן, אני בטוח שתימצא איזו נשמה טובה שתצקצק ותשאל אותך אם גבר פחות "מוצלח" ממנה, גבר שמרוויח פחות, אכן ראוי לך.

ובעוד שאנחנו כגברים היינו מתעצבנים לנוכח שאלה הפוכה כזאת, כי מה, שטויות, נסתדר, אתן תחשבו אם אתן באמת יכולות לחיות עם גבר שמרוויח פחות מכן. ולרוב, דרך אגב, תגיעו למסקנה שלא.

גבר שמסרב לצאת עם אישה מוצלחת ממנו לא עושה את זה כי הוא תקוע בעולם הישן, אלא כי הוא יודע שבעולם החדש הוא עלול להישאר לבד. הוא יודע שאין שום שוויוניות בבית שבו גם הוא וגם אשתו קרייריסטיים.

הוא יודע שלא משנה שהבטיחה לפני, חופשת הלידה שלה עשוייה להתארך לשנה ושנתיים ואולי אחר כך היא לא תרצה לחזור לעבוד, או ללכת ללמוד ולפתח קריירה שנייה, וזה הוא שיצטרך לשבור את הראש מאיפה הוא יביא עוד כסף.

הוא יודע שלמרות ששניהם עובדים באותה מדינה תחת אותם חוקים, אין לו שום סיכוי לצאת מהעבודה בארבע שלוש פעמים בשבוע כדי לקחת את הילדים שלו מהגן, שזה סידור שלא מעט נשים מצליחות להגיע אליו. אין לו חופשות לידה, אין לו הנחות בעבודה, אין לו את הפריבילגיה להחליט שהוא עושה משהו למען הנפש ולא יביא הביתה משכורת בכלל לכמה זמן.

וגברים שמסרבים לצאת עם אישה מוצלחת יודעים בדיוק למה הם עושים את זה. זה לא כי הם מתגעגעים לעולם הישן. זה כי העולם החדש דפוק לגמרי.

קריירה כן, אבל פרנסה לא?

למען הסר ספק, אני בעד נשים קרייריסטיות. אני חושב שזה לא רק ראוי אלא גם חשוב שלאישה שאיתה תהיה קריירה עצמאית משלה, ואני מוכרח להודות שבמקרה האישי שלי אני נהנה לראות אותה לפעמים יושבת על מצגות בשתיים עשרה וחצי בלילה כי יש לה שאיפות וחלומות והיא עובדת בכל הכוח על מנת להגשים אותן.

אבל איך שלא מסתכלים על זה, קצת קשה לי להאשים גבר שלא אומר "מה? אישה שלא מבשלת, לא מנקה, עובדת 12 שעות ביום ותגיע הביתה בעשר בלילה אחרי שהילדים ישנים? בטח! תארוז לי שתיים!”.

אתן, מה לעשות, עדיין יכולות לשחק עם הגדרות התפקיד שלכן איך שבא לכן. אתן יכולות לפתח קריירה. אתן יכולות שלא. אתן יכולות להאריך את חופשת הלידה. אתן יכולות שלא.

אף אחד – גם לא אתן מעצמכן – לא מצפה שאתן תדאגו לבית כלכלית בימים של לחץ ומחסור.

אתן את התפקיד המסורתי שלכן זנחתן רק כדי שאנחנו ניתקע בשלנו לנצח. כי אישה שלא מבשלת ולא יודעת לנקות וכן עובדת זה אחלה. גבר שיודע לבשל, יודע לנקות ורק רוצה להישאר בבית עם הילדים זו חיה שאין לה - אצלכן יותר מאשר אצלנו, דרך אגב - שום זכות קיום.

וזה מוסר כפול ומכוער שכל הגברים מבינים אותו היטב, ורק מעטים מוכנים לעצום את העיניים, לקחת את הסיכון ולהאמין שאצלם זה בכל זאת יהיה אחרת.

אז מה הפתרון? לא לפתח קריירה? לחזור להעמיד קדרות בקר על האש רק כדי למצוא חתן? ממש לא, למרות שהפתרון של הקדרת בקר נשמע לי כרגע ממש לא רע.

אבל לפתח קריירה היא זכות, לא חובה. לפרנס זו חובה. וזה הבדל דק. אתן מתעקשות על הזכות - המוצדקת, כן? - לפתח קריירה. אנחנו רק מבהירים שיש לזה גם חסרונות, כמו לפרנס.

ההבדל הוא דק, אבל הוא עצום. כי כל עוד אתן טיל מונחה למעלה בדרך לקריירה החלומית שלכן, הכל טוב. אבל מה קורה אם זה לא מצליח? מה קורה אם אתן נתקעות במשרד עד תשע-עשר כל יום ופתאום מגלות שיש חיים בחוץ ואתן רוצות לחוות אותם? האם גם אז, גם אחרי שלא תהיו במסלול הקריירה שלכן, עדיין תפרנסו?

כי לפרנס ולפתח קריירה הם שני דברים שונים לגמרי. לפרנס זה לעבוד במשהו גם אם אתה לא אוהב לעשות אותו, גם אם לא מתחשק לך לחזור לעבודה כשיש לך ילד בבית. מישהו חייב להביא כסף הביתה. ואנחנו רוצים הבטחה שהמישהו הזה לא יהיה רק אנחנו.

כוח נשי הוא דבר חשוב. אני בעדו לגמרי. אבל רק אחרי שיופנם לחלוטין השיעור שאותו אנחנו הגברים ספגנו בגיל צעיר, שעם כוח גדול באה גם אחריות גדולה, תהיה לכן זכות אמיתית לקטר שרק שניים מתוך עשרים מוכנים לצאת אתכן.

בעוד אתן דורשות שוויון, אתן לא ממש מקיימות אותו, ואנחנו, מסתבר, לא בני זוג שווים לכן, אלא תעודת ביטוח. למקרה שיהיו ילדים, למקרה שמשהו יקרה, למקרה שיימאס לכן יום אחד מכל הקריירה הזו. ואם כבר תעודת ביטוח, חושבים לעצמם 18 מתוך 20 גברים, עדיף כבר לפחות עם מישהי שיודעת להכין ארוחת ערב.