האמת? לא ממש ברור איך אחרי כל השנים יצא לנו שם של חארות.

לא, באמת, משחר ההיסטוריה אנחנו רודפים אחרי דרקונים שחטפו נסיכות תמימות לשלאף שטונדה באיזה מגדל גבוה, הודפים כל איום שנקרה בדרככן (קצת נכשלנו עם "צחוק מעבודה", אבל אנחנו עובדים על זה) ואפילו מוכנים לשבת אתכן שעה בשבוע כדי לראות ביחד האנטומיה של גריי.

ובסוף מה יוצא? שאנחנו לא בסדר. ברור.

אבל מחקר חדש שמתפרסם באנגליה בימים אלה מוכיח דווקא את ההיפך. לא, נו, לא שהאנטומיה של גריי היא סדרה טובה, אלא שמסתבר שגברים מאמינים ברומנטיקה ובאהבה. בנות, ובכן, דווקא לא.

רוצים נתונים? בבקשה. גברים, כך קובע המחקר, צריכים רק דייט אחד כדי לדעת האם מדובר באהבת חייהם.

והנשים? אלו שמאמינות ברומנטיקה, בלחכות במרפסת, בלהמתין לאביר על הסוס הלבן שיבוא ויסחוף אותן לעולם שכולו טוב? שישה דייטים. אני אגיד את זה שוב: שישה דייטים.

בהיעדר משהו יותר אינטילגנטי להגיד, אני אחזור שוב על המספר: שישה. זה אומר שהנסיכה הממוצעת, רגע אחרי שהאביר הרג את הדרקון האימתני, הושיב אותה על גב הסוס ופצח בדהירה, תצטרך עוד חמישה דייטים שלמים כדי להחליט אם הוא בכלל טוב בשבילה.

האביר, שוואלה, הייתם מצפים ממנו שאחרי שסיכן את חייו במפגש עם יצור רושף אש יטרח לפחות לברר אם הפרינססה מתכוונת לשטוף כלים מדי פעם לפני שהוא גם בונה לה בית, כבר לא יעשה את זה. למה? כי הוא כבר מאוהב בה לגמרי.

אה, אתן בטח קופצות עכשיו ואומרות: חבוב, תעשה שוב את שיעורי הבית שלך. אמרת שגברים צריכים דייט אחד, וריקוד עם דרקון לא נחשב.

אז נכון, אתן צדקות, אבל הנה נתון נוסף מאותו מחקר: 25% מהגברים (אחד מכל ארבעה, כן?) מאמינים בכל לבם באהבה ממבט ראשון. נשים? 6% בלבד. זאת אומרת שבזמן שהוא מתכנן כבר את ילדיכם העתידיים ואת הגדר הלבנה שתהיה לכם, את תוהה אם הרעשים שהוא עושה בזמן שהוא שותה מרק זה משהו שתוכלי לחיות איתו.

בזמן שאנחנו שולחים מבטים מצועפים, אתן שולחות מבטים מבוחללים אל עבר הכיור שלנו ותוהות למה כוסות הקפה מ-2007 עדיין לא שטופות. אנחנו חושבים שאתן כליל השלמות כשאתן מתעכבות על פרטים מינוריים כמו העובדה שלא עשינו כביסה כבר שישה חודשים ולובשים את אותו זוג תחתונים כבר ארבעה ימים ברצף. את מה שאנחנו כבר שכחנו על אהבה, מסתבר, אתן עוד לא למדתן.

זו הסיבה, אולי, שאתן תמיד תוהות "אם זה זה". אף פעם לא בטוחות איך זה אמור להרגיש. זה לא בגלל שזה נורא קשה לכן לדעת, זה בגלל שאין לכן מושג. בגלל שכבר שנים אתן אוטמות את הלב שלכן רק כי איזה שמוק עם פרארי נראה לכן כמו מפרנס יותר טוב.

רגע רגע, אני ממש שומע אתכן זועקות, עכשיו ממש הגזמת. אבל זהו, האמת היא שלא. מחקר אחר שנערך לפני כמה שבועות בפלורידה שבארצות הברית נתן ל-3,000 בחורות לבחור בין שני בחורים זהים לחלוטין: היה להם אותו שם, אותו גובה, אותו משקל, אותה נטייה לא לסבול את האנטומיה של גריי (סורי, זה בגנים), אותה השכלה, אותה רמת הכנסה והבדל אחד: לאחד מהם היה סקודה, לשני היה פרארי.

עכשיו, נכון, כל מי שמבין משהו במכוניות יודע שאלא אם כן יש לך כוונה להוציא את האוטו שלך מהחנייה מדי פעם, כנראה שסקודה לא תהיה הבחירה הראשונה שלך. ובכל זאת: 82% מהנשים בחרו בבחור עם הפרארי. הסיבה המרכזית: סיכוי לחיים טובים יותר. אהבה? תודה, עם שניים סוכר.

אחרי כל הרומנטיקה, כל החיזורים, כל הצעות הנישואין הפומפוזיות, כל מכתבי האהבה המרגשים וכל הפרחים ששלחנו הדבר שהכי מעניין אתכן, בסופו של יום, הוא אם עזרנו בעבודות הבית. זאת אומרת שטכנית אנחנו יכולים לא להראות חיבה אף פעם, ורק לזרוק את המרכך לחור הנכון שלו במכונה ולכוון ל-80 מעלות. נשמע תענוג, אין מה להגיד.

המחקרים האלה, כמובן, מראים על צורך בבדק בית רציני, שכמובן לא ייעשה אצלכן. “נורא קל לדבר על רומנטיקה כשיש כלים בכיור", אתן תגידו לעצמכן. “מי הוא חושב את עצמו, אי אפשר לחיות רק מאהבה", תוסיפו ותשכנעו את עצמכן.

אז זהו, שמסתבר שאנחנו מאמינים שאפשר. לא אכפת לנו כמה אתן מרוויחות, אם אתן יודעות להפריד בין לבן לצבעוני, אם אתן יודעות את ההבדל בין מסיר שומנים לנוזל כלים או אם תואילו אי פעם ללמוד אותנו. אנחנו אוהבים. כאן. עכשיו. הרגע. בלי תנאים. בלי מקדמות. נסתדר עם מה שיבוא כל עוד יש לנו אחד את השני.

לכן יקח עוד חמישה דייטים שבהם תוציאו לנו את כל האוויר מהמפרשים עד שתואילו בטובכן להחליט אם זה בכלל מתאים לכן. אחר כך רק אל תשאלו לאן נעלמה הרומנטיקה. פשוט נסו להיזכר איפה לכל הרוחות השארתן אותה בפעם האחרונה.