לפני שאתם רצים לשבור את הצום הרומנטי בן השבועיים באמצעות בינג' קולקטיבי של דובונים ולבבות ומיליון חתונות, דעו לכם שזהו יום רציני ביותר. ט"ו באב זה לא לחלשים, וגם לא למאוהבים.
תכל'ס, אם אני עושה השוואה בין זוג חילוני שנדלקו אחד על השני בבר, יוצאים חודשיים-שלושה ועוברים לגור ביחד ומחליטים להתחתן אחרי היכרות של שנתיים, לבין זוג דתי שנפגשו בשידוך שארגנו המשפחות ומתחתנים כשני זרים אחרי שלושה חודשים, אני חייבת להגיד שהסיכוי הוא לטובת האחרונים.
נכון, הם מתחתנים לפני שישנו לילה אחד ביחד או בכלל החזיקו ידיים, אבל בניגוד אלינו, ילדים אמריקאים מטומטמים שניזונים מסרטים של ג'וליה רוברטס, הם יודעים את האמת. והאמת שזוגיות ואהבה בכלל לא קשורים אחד לשני. הם כבר הבינו שזוגיות היא למעשה אינטראקציה שבה לכל צד חובות, זכויות ותפקידים ברורים, כמו עסק.
הצלחה של זוגיות, ובמיוחד של תא משפחתי מתפקד, ממש לא קשורה לכל הפרמטרים שבאמצעותם אנחנו מודדים את מערכות היחסים שלנו: פרפרים, מחוות, וכיף. תקראו את זה בקול רם, ותקשיבו רגע כמה מטופש זה נשמע. זה ממש משהו ברמה של פיית השיניים.
___________________________________________________________________________________________________
עוד בנושא ט"ו באב:
- צעצוע של סיפוק: כל המתנות הסקסיות שאתם לא מכירים. כולל: צעצועים שאתם באמת לא מכירים
- האם צריך לחגוג בכלל את ט"ו באב? עומר ברק וקארין מתווכחים. איכשהו זה מגיע לשיחה על אורגזמות
- אין לכם כוח לצאת למסעדה? הנה חמישה בילויים ביתיים שמתאימים במיוחד לט"ו באב
_____________________________________________________________________________________________________
איזו מן ציפיה מפגרת זו להרגיש "וואו" בכל רגע נתון? אנחנו מצפים להנות מכל רגע בעבודה? אנחנו מצפים להיות ב"היי" בכל פעם כשאנחנו פוגשים את ההורים? אז למה שמערכת יחסים של ארבעים שנה תצליח להתקיים על טורים כל כך גבוהים כל הזמן? אין בזה טיפה של הגיון.
אנחנו דנים את מערכות היחסים שלנו לכישלון מראש רק בגלל שאף זוגיות שנמשכת יותר משנה לא יכולה לעמוד בציפיות כאלה. ברגע ששלב ההתאהבות נגמר מתחילות הבעיות, כי להתאהבות אין שום קשר לאהבה, או לזוגיות, או לצורך העניין, למציאות.
המשיכה המינית המעוורת של האיחוד הראשוני לא מאפשרת בכלל לראות מי עומד מולנו. מה שנדמה לנו שאנחנו יודעים אלה ההשלכות שלנו על השני ותו לא.
זוגיות היא הדבר שמתרחש אחרי שעברנו את השלב הזה, התעוררנו בוקר אחד ושאלנו את עצמנו מי היצור הזה שיושב כאן ועושה קולות מעצבנים בזמן שהוא אוכל. זוגיות היא הדבר הזה שמתרחש אחרי שנשארנו, למדנו להכיר אותו באמת והעדפנו אחד את השני ואת החיים האמיתיים שלנו ביחד על הדבר הטרי והחדש הבא, כי הבנו שלהרגיש נחשק ומסופק בכל רגע נתון זה סתם קשקוש שחיי המדף שלו קצרים. המשתדכים מבינים את הדבר הפשוט הזה. הם מבינים שלזוגיות מוצלחת אין שום קשר להתאהבות של ההתחלה. שזו בסך הכל דרכה של האבולוציה להדביק אותנו אחד לשני בעוד היא מקווה שעד שנפתח את העיניים כבר מישהי תהיה בהריון ולא תהיה ברירה. אהבה זה משהו שמתפתח מאד לאט. אהבה היא מהות מאד שקטה, כמעט דוממת, רגש שאיכותו שונה לגמרי משל ה"וואו". תגידו לדתיה "פרפרים בבטן", היא לא תבין על מה אתם מדברים בכלל. ספרו לחרדית שהתגרשתם כי הוא לא אומר לך מספיק שהוא אוהב אותך וכי את לא מוכנה לעשות אנאלי, היא תצחק לכם בפנים. או תקיא לתוך תיק מזדמן, אין לדעת.בטוב וברע? פחחח
מה חשבתם? שמדובר על מצב רוח רע? עוד לא הספקתם להגיע לרע! נפרדתם אחרי חודשיים. אנחנו מתאכזבים מכל שטות, משליכים על הזוגיות כל כך הרבה ציפיות לא ריאליות וכל הזמן מחפשים את הדבר הבא, שאגב, תמיד יסבול מאותן מחלות של הקודם.
ברור שעם הגישה הזאת כל משבר קטן זה סוף העולם ששווה להיפרד בגללו. חייבים להבין שמשברים זה חלק מהחיים, ואת המשברים שבגללם אנחנו נפרדים ומתגרשים אנחנו לא אמורים לספור בכלל, ובמקום זה אנחנו מקדשים את המשברים - מחכים להם, מגדילים אותם, מרחיבים את ההגדרה שלהם כל הזמן, נהנים מהם, משתמשים בהם כתירוץ לברוח.
הרי מה זה משבר בזוגיות? זה אתגר שאמורים לצלוח אותו, זה הכל. תגידו, באמת זה בא לכם בהפתעה? ציפיתם שזה לא יקרה? סירייסלי?
מה חשבתם בדיוק? ש"האהבה מנצחת" זו אקסיומה שבאמצעותה בודקים אם זה זה? כי "כשזה זה אז יודעים"? עוד קשקוש. לא יודעים ולא בטיח. את ה"זה" אנחנו יוצרים במו ידינו על ידי רצון טוב ונחישות יומיומיים. מה, האהבה צריכה להוכיח שהיא שווה הישארות? לא! אתם אלה צריכים להוכיח שאתם שווים אותה. "האהבה מנצחת" זה ציווי, זה הדיבר האחד עשר, זו הוראת הפעלה. אנחנו אמורים להילחם עליה, לגרום לה לנצח, וזה אומר לסמוך עליה, לכבד אותה, לזכור שהיא קיימת גם כשלא מרגישים אותה, להאמין בה גם כשהיא נסתרת, להתייחס כאל דבר בר קיימא, לא לחנוק אותה בתוך גבולות, מחוות ופסי קול.האובססיה הזאת לגבי מה היחיד מרגיש בכל שניה פשוט לא קיימת בזוגיות רצינית, וגם אם מרגישים רע לתקופה, so fucking what? לוקחים הרבה אויר ועוברים את זה. זו משמעותה של זוגיות, ועל אחת כמה וכמה, של חתונה.
אם אתם לא יכולים להגיד: זה הבן אדם, לטוב ולרע, אני כאן, ולא משנה מה יקרה בסוף היום אני אחזור הביתה, אל תחגגו את ט"ו באב, בבקשה מכם. תשאירו לאלה שהרוויחו את זה את המקום במסעדה.
