מאז שאסי גל וחברתו איריס אביגדור עברו לגור באוהלי המחאה בתל-אביב, הם גילו שהם רבים הרבה פחות מבבית .
"בבית אני עושה הרבה יותר פרצופים ומתעצבן בכל פעם שאיריס מעירה לי שאני צריך לנקות," מעיד גל ,(34) קומיקאי שעבר לשדרה לפני כשבועיים. "בדירה אין לי כוח להתחיל לעשות את זה, אבל פה, באוהל הקטן, מה אני כבר יכול להגיד לה"?
השניים הציבו את האוהל הזוגי שלהם בשיכון הצעירים ברוטשילד בואכה שינקין, אזור פרוורי יחסית, מרוחק מההמולה הבלתי פוסקת של אזור המטבח ומעגלי הדיון שבצפון השדרה.
עד לאחרונה התגוררה אביגדור בדירה מחולקת בגבעתיים והוציאה מדי חודש 3,250 שקל עבור 45 מ"ר בלי חניה או מעלית. השבוע הם אמורים לעבור לגור יחד בדירה לא משופצת בגודל 70 מ"ר בתל-אביב. הגזירה החודשית: 5,500 שקל".זו ממש מציאה," מתלהב גל. "במחיר הזה ראינו גם חורבות איומות. כבר התחלנו לשקול אם להעלות את הרף ב1,000- שקל."
הם החליטו להצטרף למחאה לאחר שהבינו כי בהתחשב בהוצאות הדיור המטורפות שלהם, לעולם לא יצליחו לחסוך לדירה משלהם. "עד לפני שבועיים כל אחד ישב בבית שלו בתוך הייאוש הפרטי וחשב שהוא לבד," מסביר גל. "כשיוצאים החוצה, מגלים פתאום שזה לא נכון, שכולם רוצים להגיד לממשלה שיש לה תפקיד – לשרת את העם."
סקס פעם ביום
ברוב האוהלים בשכונה המוצלת לנים בין שניים לארבעה אנשים. בחלקם אפשר למצוא זוגות שנהנים מחיי החברה התוססים של המאהל – שגרה מרגשת מהסוג שזנחו מאחוריהם ברגע שחתמו את פרק הרווקות בחיים.
"יש פה וייב חברתי מעולה והרבה אינטראקציה עם השכנים," מתלהבת אביגדור. "בדירה שלנו הרבה פחות מגניב מבמאהל. בבית אסי מרכיב משקפיים ומשחק כל היום בפלייסטיישן. אנחנו מנהלים שם אורח חיים בורגני ולא מרגישים את הזמן שלנו ביחד. פה אנחנו יותר חיים. דווקא באוהל חזרה אלינו ההתרגשות."
ומה עם סוגיית המקלחות? אני מניח שאתם לא בדיוק מבושמים כבעבר.
אביגדור: "אני מתה על ריח הגוף שלו."
המעבר ל"הישרדות רוטשילד" לימד אותם גם שיעור בסדרי עדיפויות. "אף אחד מאיתנו לא ישן לפני כן באוהל," מספר גל. "כשהגענו לפה איריס אמרה לי: 'לא נוכל לגור פה הרבה זמן. מה עם כל הדברים שאנחנו צריכים'? ואני עניתי לה שצריך לחשוב מה באמת נחוץ לנו בחיים. חזרנו לצרכים הבסיסיים ביותר."
אפרופו צרכים: מה לגבי סקס?
גל: "באוהל לא יוצא לנו, כי זו פעולה מעייפת. לא ישנים פה טוב. יושבים עם השכנים עד שלוש לפנות בוקר, ואז אני כבר גמור ומרגיש כאילו אנחנו זוג כבר עשרים שנה. בעיה נוספת היא שהשכנים קרובים. מה נעשה אם יהיו רעשים או שהאוהל יזוז"?
אביגדור: "מין לא חסר לנו, כי כשאנחנו קופצים הביתה להאכיל את החתולות, אנחנו משלימים חוסרים. ככה שלא עובר יום בלי סקס. אבל עכשיו אני דווקא מתכננת על האוהל. מה אתה אומר, אולי הלילה"?
אוהל להיות בבית
אין ספק שמחאת האוהלים מזמנת מבחנים חדשים לזוגיות. "לא עשינו סקס ולא התנשקנו כבר שלושה שבועות," אומרת שיר נוסצקי, שבן-זוגה רגב קונטס הוא ממובילי המאבק ושיחסי מין – יודע כל מי שצפה ב"מחוברות – "2 הם חלק מהותי במערכת היחסים שלהם. "אין זמן לזה, מתעסקים רק במה שחשוב למחאה. peace and love זה פיקציה: או peace או ."love
גם בני הזוג מעיין אסור ,(26) סטודנטית לפילוסופיה, ודוד לחמיש ,(27) יועץ לפיתוח תהליכי למידה, גילו שהלילות לוהטים – ולא מתשוקה בלתי מרוסנת. "קשה לישון באוהל. זו חוויה מתישה וסיזיפית," מתלונן לחמיש.
"בלילה חם נורא, ואנשים מנגנים עד מאוחר," מוסיפה אסור. "הרבה מגיעים לפה כדי להפגין תמיכה, אבל בשלב מסוים את פשוט רוצה ללכת לישון. ואז, אחרי שהמבקרים הולכים, מגיעות המכוניות והבוקר ומתחמם כאן מהר מאוד, ככה שלחגיגה מצטרפים גם יתושים, זבובים וחרקים אחרים. סקס, בכל מקרה, לא עולה בכלל על הפרק. אנחנו כל-כך מותשים, שאין לנו אפילו כוח לזוז."
השניים נמצאים בזוגיות חצי שנה וישנים באוהל בשדרה כבר כמעט שלושה שבועות, מימיה הראשונים של המחאה. בימי שגרה כל אחד מהם גר בנפרד בדירת שותפים. כדי להפיח בבית החדש שלהם אווירה נעימה הם העבירו לכאן את המחשבים הניידים שלהם, את הדובי של מעיין וגם שקי שינה ומזרן.
האינטימיות לא חסרה לכם? אפילו בדירת שותפים יש הרבה יותר פרטיות.
לחמיש: "נכון, אבל אין מה לעשות. אין פה טריקים – זה אוהל. אם נסגור את כל החלונות, לא נוכל לנשום. לכן אנחנו חייבים להשאיר הכל פתוח במהלך הלילה."
גם גלית זינגר ,(29) מפיקה, ורועי זליחובסקי ,(31) מעצב פנים, החליטו לתקוע יתד בעיר האוהלים בתל-אביב אחרי שלוש שנים וחצי של מגורים יחדיו. בעוד חודשיים הם מתכננים להתחתן, וחוויית האוהל לא בדיוק הפיגה את החששות שלהם מהעתיד לבוא. "המאהל הציף את הדאגות שלנו לגבי מה שיקרה לנו, גם מבחינת המחשבה על הבאת ילדים לעולם," מודה זינגר.
אבל הקושי העיקרי של שניהם נובע מההמולה הבלתי פוסקת מסביב. "מה שלא פשוט לשנינו זה חוסר הפרטיות, תחושת המיצג," אומרת זינגר. "אתמול סתם שכבנו בתוך האוהל, וכל מי שעבר ליד פשוט הסתכל פנימה. לא מעט אנשים גם צילמו. עם כל החשיבות של האירוע, לא עברתי לפה בשביל שיסתכלו עליי."
איך אתם מסתדרים עם זה שפוקחים עליכם עין 24 שעות ביממה?
זינגר: "אנחנו מתפקדים כמו זוג. אין לי שום בעיה לשכב עליו ולהתחבק. אני מתעלמת מהאנשים מסביב. לרועי זה יותר קשה, וגם היו רגעים של מתח סביב העניין. אנחנו אנשי אוהלים, ואחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים לעשות זה לישון בחוץ, אבל פה אנחנו לפעמים חוזרים לישון בבית."
מתחילים איתך הרבה?
גלית: "כן, בעיקר כשרועי לא בסביבה. הרבה אנשים ניגשים וצוחקים איתנו על זה שמגיעים לכאן כדי לחפש בחורות, אבל בעיניי זה קורה באופן טבעי בכל מקום שאנשים מסתובבים בו בלבוש מינימלי בשיא החום."
