בפעם הראשונה שקיבלתי טלפון לעשות עוגה מיוחדת הייתי צריכה להסדיר את הנשימה.
למעשה, המשפט הראשון שאמרה לי המפיקה של האירוע שהתקשרה אלי היה "יש לי בשבילך פרוייקט שאת תסרבי לו בטוח. הוא לא הגיוני ולא סביר". ואז, עוד לפני ששמעתי מה הפרוייקט, היא כבר ניסתה לשכנע אותי לרדת מזה כי אצלנו בארץ לא עושים דברים כאלה.
אחרי ששכנעתי אותה שאני רוצה להיפגש עם הכלה ולשמוע מה היא רוצה – אחרי הכל, כמה מטורף זה כבר יכול להיות? - אני חייבת להודות שהסכמתי איתה בדקות הראשונות. זו הייתה עוגה מטורפת.
למעשה, בכלל לא ראיתי תוכניות של עוגה. כל מה שראיתי הייתה תמונה קטנטנה שגזרה הכלה מאיזה עיתון במוסקבה ואמרה "אני רוצה כזה".
"כזה", אגב, זו עוגה בגובה שלושה מטר, עם 11 קומות, מזרקה, גופי תאורה ומאות פרחים. לא היה לי מושג איך בונים עוגה בגובה כזה, לא כל שכן איך מכניסים מזרקה (!) לעוגה (!!) ומאות גופי תאורה בלי שהעוגה תהפוך או למדורה או למשהו רטוב מאוד.
זה כל כך הדהים אותי עד שלקחתי את הפרוייקט רק כי הייתי חייבת להבין איך עושים את זה. לא היה לי מושג איך, רק ידעתי שתהיה עוגה כזאת, ושאני אעשה אותה. וככה יצאתי לדרך.
עוגה או מדורה?
תכנון של עוגה בגובה של שלושה מטר מתחיל משהו כמו ארבעה – חמישה חודשים מראש. זה זמן עבודה בלתי נתפס. וכמו כל מבנה, גם שם מתחילים בתכנון.
התכנון של העוגה, סתם שתדעו, הוא פרוייקט לכל דבר. כל פרט הכי קטן נבדק לעומק: אם צריך גופי תאורה צריך לראות כמה הם מחממים ואז מומלץ להזמין אותם מחו"ל, אם צריך לחבר את העוגה לחשמל (כי מזרקות עדיין לא עובדות על בטריות, לצערנו), אז איך מסתירים את כל החוטים ואיך בכלל דוחפים אותה לאמצע העוגה? הרבה פעמים צריך בכלל להזמין שולחן מיוחד לעוגה כזאת.
למעשה, במסגרת העבודות שלי על עוגות כבר עירבתי נגר, מסגר, יועץ תאורה ומומחה מים. כשאני נזכרת שעזבתי את ההיי טק והתחלתי לאפות עוגות בבית להנאתי, בחיי שלא חשבתי שיום אחד אני אשלב נגר וקונסטרוקציות מברזל בעוגות שלי.
כן, עזבתי את ההיי טק כדי לאפות עוגות. ולא רק זה, זה גם היה די בטעות. הייתי בהיי-טק שמונה שנים ויצאתי לחופשת הלידה השנייה שלי. אחרי כמה חודשים שהייתי בבית עם תינוקות מקסימה וילד בן 3 שאני בקושי מכירה, קלטתי שחייתי בטירוף שאני לא בטוחה שאני מוכנה להמשיך אותו.
בעלי ואני עבדנו מסביב לשעון, והחלטנו שלא ככה רצינו לגדל את הילדים שלנו. כשהודעתי שאני עוזבת, כולם מסביבי היו בהלם. הייתי בכירה בחברה שלי, עם משכורת טובה ובעיקר הייתי ידועה כוורקוהלית. אבל אני הייתי נחושה לעזוב ולעשות משהו אחר.
כשהייתי בבית התחלתי לאפות עוגות להנאתי, סתם, כדי להעביר את הזמן, ואז קלטתי כמה כל תחום הקונדיטוריה הוא דבר לא מוכר בארץ ובעיקר כמה אני נהנית לעשות את זה. בהתחלה לא למדתי אפילו, התעסקתי בזה בשביל הכיף. הייתי חיית אינטרנט, למרות שבתקופה ההיא האינטרנט לא היה קרוב למה שהוא היום, פשוט לקחתי יוזמה והתחלתי ללמוד דרך אתרים שונים. כשאני קולטת שהיום העוגות שלי מופיעות בקטלוגים בינלאומיים ושזכיתי בפרסים, אני עדיין לא מאמינה שככה זה התחיל.
איך תרצה את הקרש שלך, אדוני?
אז מה פתאום עוגות חתונה, בעצם? ובכן, למרות שהעוגות האלה מקובלות בכל העולם, אצלנו הן מתקשרות בעיקר לאייטיז ולטעם של ספוג או קרש שלא ניתן לבליעה בכלל. הרי לפני שלושים וארבעים שנה הייתה עוגת חתונה בכל חתונה ישראלית, אלא שאז אנשים גילו שזה באמת לא מי יודע כמה אכיל, והתחילו להתחשב באורחים שלהם ופשוט להפסיק להזמין אותן.
אלא שדברים השתנו, אפילו עוגות חתונה. החיך הישראלי עבר שינוי גדול מאוד, ועם הזמן שפים ואופים התחילו להבין שהם לא מתעסקים עם פראיירים, והתחילו להשתמש בחומרים מצויינים. זה התחיל לטפטף לאט לחתונות לפני חמש שנים, אבל עכשיו אין ספק שאנחנו בשיא הקאמבק של עוגות החתונה.
מנקודת המבט האישית שלי, יש בזה משהו רומנטי. העוגה עצמה מאפיינת ומאופיינת על ידי הכלה. מאוד חשוב שהעוגה תשקף את היחס של הכלה לחתונה, את הטעם שלה, את המסר שהיא רוצה להעביר. זה משהו שמאוד מחבר את הרצון שלה להראות איך היא רואה את האירוע שלה.
גם לטקס עצמו, זה פשוט הופך אותו למיוחד יותר. בלי עוגה, אין עוד פיק אחרי החופה. אבל כשמגיעה העוגה המיוחדת בסביבות 11 בלילה והחתן והכלה חותכים אותה ביחד – זה גם מצטלם נהדר, דרך אגב – אז זה עוד היילייט שהוא גם מאוד רגשי. אנשים נורא מתרגשים כשמגיעה העוגה, ובצדק.
במהלך השנים קיבלתי מהרבה אוליגרכים מכל העולם בקשות מטורפות לעוגות. כל האוליגרכים רוצים להרשים, ועוגה היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות את זה. וכל אוליגרך שעושה משהו ענק, אז כמובן שהבא אחריו חייב לעשות משהו גדול עוד יותר.
עוגה אחת? עזבי, תביאי חמישים
אני מאוד משתדלת לא להגיד את צמד המילים "אי אפשר". אם זה מה שהכלה רוצה, אנחנו נמצא איך עושים את זה. אולי בגלל העבר שלי כמהנדסת תעשייה וניהול אני פשוט מאמינה שאפשר לעשות הכל.
עם זאת, כל עוגה היא פשוט התחלה מחדש. זה שהצלחת להכניס מזרקה לתוך עוגה לא אומר שזה יעזור לך במשהו בפרוייקט הבא שנכנס. כל עוגה היא תחקיר בפני עצמו.
הנה, לא מזמן נכנסה לי הזמנה שגרמה למזרקה ול-11 הקומות להיראות כמו משחק ילדים. נכנסת כלה יום אחד עם שרטוט של ארכיטקט שבנה דגם של עוגת חתונות. משהו הזוי לגמרי, כאילו, והכלה אומרת לי: “עכשיו תעשי עוגה כזאת".
הפרוייקט הזה, שאת התמונה שלו אתם רואים עכשיו, מורכב ממשהו כמו חמישים עוגות. לא רק שהיינו צריכים לקחת את השרטוט של האדריכל ולעשות אותו תלת מימדי, גם היינו צריכים להכין אותו מחומרים אכילים. אני בטוחה שאפילו הוא לא חשב איך הוא עושה מדרגות משוקולד.
בסוף, כמו שאתם רואים, גם זה קרה. ואין הרגשה טובה מזו. ככל שעוגות החתונה תופסות יותר תאוצה והקהל הישראלי מתחבר אליהן יותר, כך אני יותר מרוצה. היום כבר אפשר לעשות אותן ממש טעימות, וזו באמת חוויה. בנוסף, את הקומה העליונה של העוגה אפשר לשמור בויטרינה, וזו חתיכת מזכרת מיוחדת. כשלעצמי, אני פשוט נהנית מהאתגר. אני ממש אוהבת כל דקה, ואם זוגות יוצאים מאושרים בסוף, מבחינתי עשיתי את שלי.
