קארין: ברשותך, אני אתחיל בלי ההקדמות המטופשות שלך. אם מישהו בא לי טוב, במיוחד בגלל שהדייט השני בדרך כלל מתפקשש ואין הרבה בסיס להישען עליו, אז כן, אני בעד להישאר לישון בדייט ראשון. זה נותן עוד משהו, וזה גם מוריד חומות.

עומר: ובלישון את מתכוונת, כמובן, לסקס. רק שנהיה ברורים כאן, כן? זה לא שאתם עושים כפיות ומרתון של סרטי ג'וליה רוברטס עם גלידת בן אנד ג'ריז, נכון?

קארין: דווקא לא.

עומר: את מתכוונת בלי הסקס או בלי הבן אנד ג'ריז?

קארין: כשאני אומרת לישון אני מתכוונת למה שבא. בפעם האחרונה שעשיתי את זה לא היה סקס.

עומר: אני אנטי מוחלט. החוק שלי גורף בעניין הזה, והוא מורכב מארבע מילים בדיוק: לא, לא, לא ולא. עכשיו, את מכירה אותי, ואיש לא יטעה בי חלילה ויחשוב שאני אדם עם עקרונות, אבל פה אני שם את הרגל שלי, או איך שלא מתרגמים את הביטוי המטופש הזה. אני חושב שדייט ראשון הוא אשליה.

קארין: כל השנה הראשונה היא אשליה, אז מה?

עומר: רגע. בדייט ראשון אתה מדבר עם הבן אדם, יושב איתו שעה ואז אומר לעצמך "בונה, אני אשכרה יכול לבלות את החיים שלי עם האישה הזאת". או שזה רק אני, לא יודע.

קארין: זה לא רק אתה. זה קורה. לפחות בדייט ראשון, אם הוא מעולה, אז יש קסם.

עומר: אז יופי, אני ממשיך. אז לפעמים אתם מטיילים לכם אחרי שסעדתם את לבכם ויש לכם מלא על מה לדבר וחלק מזה זה בטח ששניכם צוחקים עלי שאני משתמש בביטוי "סעדתם את לבכם" וזה מרגיש כאילו אתם מכירים שנים. ואז אתה עולה אליה לדירה, ואתם מתחילים, את יודעת, אה, לפתוח באגרסיביות את הקרטונים של הבן אנד ג'ריז ורבים מי יקבל את הוניל עוגיות ופתאום, אאוט אוף דה בלו, אתם מגלים שאתם בעצם שני זרים מוחלטים. ולך בכלל לא נוח להוריד חולצה לידה, והיא כבר כיבתה את האור, ואתם בעצם לא מכירים שנים אלא שעתיים ובסוף אתם סתם שני זרים גמורים שעושים סקס. בחושך.

קארין: אבל החוכמה היא לא לעשות החלטות מהאשליה הזאת. לדעת שזו אשליה. אבל לא לעשות החלטות מהמקום הזה לא אומר שאתה לא יכול ליהנות מזה עד הסוף. מה הרעיון של לחתוך בבשר החי עד שסוף סוף קורה משהו כייפי כל כך?

עומר: כל מה שאני אומר זה שאינטימיות היא דבר שלוקח זמן לבנות. וכל ניסיון להאיץ בה מסתיים בבכי.

קארין: או באורגזמה.

עומר: בדרך כלל לא.

קארין: טוב, מה אתה ממורמר היום?

עומר: אני לא ממורמר היום. אני ממורמר תמיד. מעצבן אותי כשאנשים חושבים שזה במיוחד בשבילם ורק היום. ובכל מקרה, לענייננו, אתם סתם שני אנשים שעושים סקס בחושך.

קארין: כל שני אנשים שעושים סקס הם סתם שני אנשים שעושים סקס בחושך. אבל אתה מקצין, כהרגלך. אני לא אומרת שלהישאר לישון אומר להתחתן. אני כן אומרת שהדייט השני, במיוחד אם הראשון היה מעולה, הוא ריסקי. וכדאי למזער נזקים בכך שתיתנו לעצמכם עוד משהו להיתלות בו.

עומר: הוא ריסקי עוד יותר אם כבר ישנתם יחד. כי מה עכשיו, תשנו שוב?

קארין: די נו, שינה ביחד נותנת לכם משהו משותף בדיוק בגלל שאתם שני זרים. זה כדי לא לשבור את הקסם. לי זה עוזר. חוץ מזה, אם נורא בא לי להתחבק איתך, מה, למה שאני אתן לך ללכת? לא דבילי להישאר לאונן לבד?

עומר: ואם עשינו טעות?

קארין: ואם עשינו טעות? אז יאללה. לפחות נהנינו מהלילה.

עומר: אז דפקת משהו שהיה יכול להיות טוב כי קפצת ראש כשעוד ממלאים את הבריכה. אני לא באמת מאמין על עצמי כשאני אומר משפטים כאלה, את יודעת?

קארין: שמע, שמע. אני פטאליסטית. אני אומרת שאם משהו נדפק, הוא היה נדפק ממילא. אם לא היום, מחר, ואם לא מחר, מחרתיים. אז זה לא משנה. אבל כמו שאני תמיד אומרת לחברות שלי: אם מישהו רוצה אותך, זה לא משנה מה תעשי וכמה טעויות איומות, הוא יישאר. ואם מישהו לא רוצה, את יכולה לעשות הכל נכון והוא ילך.

עומר: אבל זו גישה נורא קלה. אז כבר עזבי אותך ותהיי מה שבא לך, אם ככה. בשביל מה את מתגנדרת ומחייכת וזה בדייט ראשון? היידה, בואי ישר עם הטרנינג, ספרי לו על כל צרות העולם שלך פלוס על הפטריה שלך. חבל. ממילא הוא יגלה את זה מתישהו, ואם הוא ירצה, יישאר. לא ככה?

קארין: כבר היו לי מקרים שפגשתי מישהו ביום רע במיוחד, והוא מיד ידע עלי כמה דברים מאוד לא מחמיאים והייתה התאהבות מדהימה. בנוסף, הפטריה יכולה גם לשעשע אותו. אם כי אני חייבת להודות שמעולם לא העמדתי אותה במבחן ההומור. התאהבות זה מקרי קסם נדירים.

עומר: כן, אבל גם קסם צריך תנאים וסיפור. קסם צריך הכנה. היו לי מספיק מקרים שהיה דייט ראשון מאוד מוצלח ואת יודעת, משם התגלגלנו לאחת הדירות, ובבוקר קמנו כשני זרים מוחלטים. זה מוזר שהדייט השני הוא למחרת בבוקר. הקסם מתפוגג באחת.

קארין: זה לא מוזר בכלל. זה טבעי. מה שמוזר הוא שאנחנו נפגשים למטרות רומנטיות אחרי שסיננו אחד את השני במחשב שלנו, שלחנו אחד לשני קורות חיים ועכשיו אנחנו בראיון. זה שמשהו מצליח לצאת מזה זה אולי לא קסם, אבל זה בטח נס.

עומר: ואם היא איזה פסיכית שתחכה לי מתחת לבית? היו לי גם כמה כאלה. יותר מדי כאלה, למען האמת. מישהי אשכרה שיפכלה לעצמה מפתח - במרמה! - אחרי פעם אחת שהיא הייתה אצלי. אנשים מטורפים, נו. בואו ניקח קצת זמן לפני שאנחנו מגלים אחד לשני איפה אנחנו גרים.

קארין: אני מדברת על מקרים בהם הדייט היה כל כך מוצלח שיש לך חשק להתקשר אליה מיד אחרי שעזבת אותה, לא על כאלה שאתה אומר לעצמך: עומר, זהירות, היא פסיכוטית. במקרים האלה - לא של הפסיכוטית, של הכיף - אני אומרת שצריך ללכת על זה. ללכת על זה לגמרי בלי לחשוב על כלום. לכבות את המוח שלא יפריע, להישאר לישון ולעשות כל מה שבא. לקחת את הסיכון. אם נופלים? נופלים.

עומר: זה חוסר סבלנות משווע בעיני. והוא עלול להביא יותר נזק מתועלת.

קארין: נכון, סבלנות אין לי בכלל. אבל מאמי, החיים כה קצרים ועלובים. אם כבר משהו טוב קורה לי, אז לא, אין לי סבלנות. רוצה עוד ומהר. מי בכלל עשה מסבלנות איזו תכונה נערצת כל כך? דחיית סיפוקים, גם כן. בשביל מה זה טוב? אתה אופה לחם?

עומר: תקשיבי, אני האדם הגרוע בעולם בדחיית סיפוקים, או בלעשות את הדבר הנכון. אבל אני מודע לעובדה שהם חשובים. רוצה עוד ומהר זה יופי, אבל זה אף פעם לא עומד במבחן המציאות. לכל זמן יש עת ולכל עת יש זמן. או משהו כזה

קארין: ומי יודע מה הזמן והעת? אולי עכשיו זה אחלה עת? מישהו אמר שכמה שיותר דחיית סיפוקים אומר שהמוצר המוגמר יהיה יותר איכותי? לפעמים זה נכון לעשות מיד. לא כל דבר שהוא מהיר הוא בהכרח שטחי. ואני בכלל מאמינה שאנחנו יכולים לזהות את הפוטנציאל של המערכת עם האדם שמולנו בשניות הראשונות. בקבלה אומרים שלוקח חמש או שש שניות לקלוט כל מה שחשוב על מי שמולנו. ותכל'ס, אם תסתכל אחורה, כל מה שאתה יודע על האקסיות שלך ידעת כבר על השנייה הראשונה. זה בא בתחושה, בריח, במשהו לא נוח.

עומר: אני מרגיש כמו אבא שעומד מול הילדה שלו והיא צועקת לו "פרחים, פרפרים ושלום כלל עולמי" וכל מיני קלישאות שהיא שמעה בבית ספר או בתנועה והוא צריך לספר לה על החיים האמיתיים. אני בעד כל מה שאת אומרת. כל מה שאני אומר זה שלהתאהב זה לא כזה פשוט. וליצור אינטימיות זה לא ממש פשוט. זה כמו שאתה מטייל בהודו ופוגש אנשים ושנייה אחר כך אתם החברים הכי טובים ומדברים שעות שעות שעות, ואז נפגשים בארץ כי מה, איזה חברים טובים הייתם בהודו, ואין לכם אפילו טיפה על מה לדבר. למה? כי הלך הקסם. כי אינטימיות.

קארין: אינטימיות זה נכון. אבל חיבוק אפשר לקבל גם מאדם זר. ולפעמים דווקא בגלל שאין אינטימיות החומות עוד לא עלו וזה פשוט כיף. מה רע? יש מספיק זמן אחר כך לבעיות, והן תמיד יגיעו.

עומר: אז את אומרת בוא נמשוך את הקסם עד שנתבאס אחד מהשני?

קארין: אני חושבת שכן. אבל איתך התייאשתי. לא מזמינה אותך. גם לא עולה אליך לקפה.

עומר: ברור. החלב אצלי דל. ויש רק סוכרזית. מה יש לך לחפש אצלי?

קארין: החיים שלך חלב דל וסוכרזית, איך תתאהב? לא ראית את הסרט "שוקולד"? הוא דוקומנטרי, שתדע. מאוהב אומר להתחרפן. אי אפשר להתאהב ולהישאר שפוי, זו סתירה מבנית. כל העניין הזה עם ההורמונים הוא בעצם אי שפיות זמנית. אתה לא יכול להתנגד לזה ועדיין להתאהב - זה לא עובד.

עומר: אתה יכול להתאהב בבן אדם, ממש, ולהגיד לו שזה עוד לא הזמן לעלות. יש משהו בפור פליי הזה שבסוף הוא נכון יותר.

קארין: תגיד לי, אתה רות וסטהיימר? מה אינטימיות. אינטימיות זה שלב מאוחר יותר.

עומר: עזבי. לא השתכנעתי. אני לא עולה עלייך. מה גם שכבר הייתי אצלך מלא פעמים בבית, אז כל הטקס הזה קצת מיותר.

קארין: אני לא מבינה. אתה טוען שהתאהבות זה נוגד אינטימיות?

עומר: לא. אני טוען שלישון בלילה אחרי דייט אחד זה נוגר אינטימיות. אני מודע לעיוורון שאהבה גורמת, שבסופה אני ישן עם אדם שאני לא מכיר. לא אומר תבואי בעוד חצי שנה, אבל תני שבוע להכיר אותך.

קארין: זה רק כי אתה קורא לזה אינטימיות. אתה יכול לקרוא לזה בשמו, והוא: "נשארתי לישון כי כיף לי" ולא לספר לעצמך סיפורים על מערכות יחסים. אולי לא תלחיץ ותבלבל את עצמך. לא ככה?

עומר: אח, חיי היו כה פשוטים אם ככה.

קארין: טוב, עזוב, אתה באמת לא עולה. אז נדבר, אה? אני אצלצל אליך מתישהו.

עומר: רק תעזבי את הבן אנד ג'ריז וניל עוגיות. זה שלי!