אז הגיע הזמן, ועוד חודש אני חוגג יומולדת 20. סוף סוף אני יוצא מגיל העשרה המטופש ואולי סוף סוף יתחילו להסתכל עליי פחות כעל ילד ויותר כעל מבוגר.
אני תמיד נוהג להתבדח עם חברים מהתיכון שאני מעין פיטר-פן צעיר לנצח, כי נולדתי מאוחר יחסית לכולם. יש לי גם מכרים שמבוגרים ממני בכמה שנים ובכך אני גורם להם להתגעגע לתקופות היותר ישנות שלהם. זה קטע נחמד להיות בגיל שכזה, אך נראה שלא משנה כמה צעיר אגיד שאני או באיזו צורה יסתכלו ויתייחסו אלי – זה לא ימנע ממני להיות זקוק למישהי לצידי.
אני נוהג לקרוא את התגובות שלכם בקביעות, שתדעו. גם דרך האייפון כשאני בצבא (ידוע שצה"ל הוא צבא הומני ומתקדם טכנולוגית, גם ברמת הסלולרי) וגם דרך המחשב כשאני בבית. אני משתדל לקרוא את הדעות של כולם, הרעיונות של כולם, ההתייחסויות של כולם.
לפעמים המילים שלכם חמות וגורמות לי להתגאות בעצמי, לחשוב מחדש ולהגיע לתובנה כלשהי. לעתים ישנן מילים שגורמות לי להרהר מחדש ולחשוב שעשיתי משהו לא בסדר. בסופו של דבר, אני קורא את כולכם ולכן אני גם בוחר להתעלם ולא להגיב, כדי לא לגרור דיונים מסויימים ושפשוט תרגישו חופשי לשפוך את כל אשר על לבכם.
תגובה אחת באחד הטורים האחרונים גרמה לי לתשומת לב מיוחדת. בתגובה נשאלתי למה כחייל צעיר אני כל כך נמרץ לחפש אהבה או חברה? ובכן, באמת שמשום מה דווקא התגובה הזאת הסיתה את מבטי, זאת מבלי לעלוב באנשים האחרים שביניכם שטורחים להגיב גם כן. ניסיתי לשבת ולחשוב עם עצמי למה בכל שיחה שלי עם חברים הנושא איכשהו עולה, איך בכל יציאה ישנה מעין משימה נסתרת להשיג מספר טלפון ולמה הנושא מטריד אותי כל כך הרבה.
לאחר תהייה אינסופית, שלל מחשבות והרהורים עד אין קץ – עליתי על זה. הבנתי למה העניין המדובר מהדהד בראשי בלי הפסקה. הסיבה הראשונה עליה סיפרתי בעבר לא פעם ולא פעמיים – הפולנייה הגדולה, הידועה גם כאם המשפחה. אותה אמא שגידלה אותי מגיל אפס ודואגת כל יום, כל שעה לשאול ולהציק לאחי הגדול וגם לי לגבי זוגיות וחתונה רק כדי שהיא תוכל להנות מנכדים. כן, גם בגיל 20 מסתבר שאין מנוח וזקוקים למישהי שתרגיע את הרוחות.
אבל תירוץ משפחתי זה עוד מילא. מה עם תירוץ חברתי? היום כבר לכל בחור שני כיום בצבא, שלא נדבר על ילדים צעירים אף יותר – ישנה חברה. סתם כך, בגלל אותו סטטוס קוו קשוח ואמרה חזקה של גבר שמאחוריו עומדת חברה כנועה או תומכת. כן, לא אומר שזה תמיד ככה, אך להיות בחור שמוקף בחברים עם חברות ושרק לך אין אחת לברוח אליה – זה הופך אותך לשונ ונבדל מן השאר. וזו תחושה לא נעימה כל כך, אם תשאלו אותי.
________________________________________________________________________________
רוצים עוד מד'?
______________________________________________________________________________________
אבל הסיבה הגדולה ביותר, האמיתית ביותר והנכונה ביותר, זאת שלשמה התכנסנו כאן היום, הסיבה העיקרית שבגללה נער צעיר כמוני שלא חווה קשיים אמיתיים בחייו מחפש בנרות את האחת היא לא אחרת מאשר: כי אני רוצה וצריך אהבה!
מי לעזאזל לא צריך?! במיוחד אני! אני הולך כל פעם לשבועיים-שלושה, קורע את ה... טוב, אין לי מושג אם העורך שלי מרשה לכתוב כאן תחת, אז תזכירו לי לשאול, לא אוכל או ישן כראוי וכל מה שאני יכול לפחות לבקש כשאני חוזר הביתה זה שתחכה לי שם מישהי.
שתחכה לי מישהי שמתגעגעת. שתרוץ אליי בזרועות פתוחות כשאני מיוזע ומותש על מדי א' וסוחב על הגב קיטבג ענקי שגדול אפילו ממני. שיהיה אדם שיאהב, יפנק, יגרום לי להרגיש כאילו אני האדם הכי חשוב עלי אדמות, לפחות לסופ"ש אחד במהלך חודש שלם.
וזה לא רק העניין של לקבל. אני גם רוצה לגרום למישהי אחרת להרגיש מיוחדת באותה המידה.
זו סיבה הגיונית מספיק, לדעתכם?
אני לא ביקשתי יותר מדי. אני לא באתי לפה לספר לכם על משהו שאני לא צריך, לא רוצה, שאין סיבה שאני בכלל אשקיע בו את תשומת הלב שלי. אם זה לא היה באמת מפריע לי, לא הייתם שבים לפה כל סוף שבוע ורואים מה לעזאזל אני עושה עם חיי האהבה הכושלים והמפדחים למדי שלי.
אבל כן אכפת לי מזה, זה כן מפריע לי, ואני כן רוצה להכיר מישהי. ועכשיו. עכשיו יותר מאי פעם. אחרי השחרור יהיה לי מספיק זמן להנות ולהכיר בחורות. הענין הוא שאני צריך מישהי שעכשיו תראה לי שאני שווה משהו אחרי שאני לא רואה טיפת ציוויליזציה במשך חודש שלם.
