ו'
ו'ווינר. הגבר, מעצם מהותו, הוא ווינר אובססיבי. לדוגמה, אישה מובטלת יכולה לחיות עם עצמה די טוב כל עוד משהו משלם לה את בתי הקפה והקניות. גבר מובטל הוא גבר גמור. וזו סתם דוגמה.
גברים לא רק אוהבים לנצח, זה חשוב לדימוי העצמי שלהם כמו שחשוב לך להיות יפה. כן, אל תרימי עלי גבה עכשיו כאילו אני השטחית כאן בעוד את מתעסקת רק בדברים שברומו של עולם. אלא אם כן הגבות מעוצבות, ואת מנפנפת בהן בשביל הכיף.
גברים מתחרים תמיד- אחד עם השני, עם אבא, עם דמויות פיקטיביות, עם הציפיות של עצמם וגם איתך. אם התחרותיות אינה גלויה, אל תטעי. בגלל שהם מתחרים משחר ילדותם הם גם למדו להפסיד בכבוד יחסי.
יש גם כאלה שיגידו שהם לא תחרותיים, אבל היי סמוכה ובטוחה שהכאב של ההפסדים היה להם קשה מנשוא ולכן העניין הודחק. אי לכך ובהתאם לזאת, להפסיד לאישה שלהם בכל ענף ספורטיבי שהוא (למעט דוקים, קלפים, שש בש ודומיהם, כי כאן את תמיד יכולה לטעון שהיה לך מזל ולהציע לו מציצת ניחומים) עושה לו רע על הנשמה, ובאופן עקיף, גם לך.
אז אל תשחקי איתו סנוקר. ואם יצא לכם בטעות (לא נעים לי להגיד את זה בריש גלי כי אז אני למעשה מודה שהאמא התותבת שלי צדקה בכל העצות המזעזעות שהיא נתנה לי במשך השנים, עצות שגרמו לי לנחור בבוז ולטעון ש"זה כבר ממש לא עובד ככה"), אז תפסידי.כן. תפסידי בכוונה, ואם אפשר תוך חיוכים וחנחונים אם בטעות את מכניסה כדור. גם את תחרותית? כואב לך? סבבה, תבלעי את זה.
למה? כי את יכולה והוא לא. בדיוק כמו שהוא יכול לשמוע שהוא השמין, למשוך בכתפיו, לחייך בפיגור ולתקוע עוד בייגל עם גבנ"צ, בעוד לך זה יהרוס את כל השבוע.ז'
זין. את לא חייבת לעסוק בקילוס איברו כל היום כולו, ואל תאלצי את עצמך להמציא לו דימויים פאליים גרנדיוזיים על פארש.
כאילו, מן הסתם הוא יודע שיש לו זין ממוצע, אז סופרלטיבים כמו "הרגשתי כאילו נכנסה עכשיו בי רכבת ישראל" הם מיותרים וצורמים.
מצד שני, גם אל תפלי למלכודת של "תגידי, היו לך יותר גדולים?". הוא לא צריך שקרים ומחמאות סרק, אבל הוא חייב לדעת שאת מרגישה אותו טוב טוב. לא במילים, במחוות. או איך שג'קי אומר, עם עלילה ואפקטים. שילוב של גניחות וטיימינג, בקיצור. לא מדענות גדולה.
ח'
חבר'ה. נתחיל בזה שלגברים יש שאלטר off למוח. הם יכולים להוריד אותו ולקחת חופשה מעצמם שנמשכת בין כמה שעות לכמה חודשים.
אנחנו לא מצליחות להבין איך עושים את זה, ומסרבות להודות שזה נשמע לנו נורא כיף, פשוט כי אנחנו מקנאות נורא. קנאת פין היא כאין וכאפס לעומת קנאת השאלטר.
לא נערוך רשימה של כל השיטות לכיבוי המוח, נתמקד במה שנקרא "החבר'ה". מילה שנואה שגברים אומרים הרבה. למעשה, בחיים לא שמעתי אישה אומרת "חבר'ה".
כשגבר אומר "אני הולך עם החבר'ה" הוא למעשה אומר "אני וכמה אנשים שאני לא ממש מכיר לעומק ולא ממש מעוניין להכיר לעומק, הולכים לעסוק בפעילות פיזית משותפת ולא לדבר, לחשוב, או להיות חלק מהציוויליזציה המודרנית במשך כמה שעות".
מילואים זו דוגמה מעולה לתופעה הזאת, אגב. הרי במילואים הם לא מכירים אחד את השני כמעט בכלל, וזה ממש לא מפריע להם ליהנות בטירוף. נהפוך הוא. שלושת השבועות האלה שבהם את מתגעגעת נורא? אז הוא לא חושב עלייך בכלל. כאילו, חוץ מאשר בארבעים הפעמים שאת מתקשרת, מסמסת, או מגיעה לביקור פתע.
אם זה לא ברור עד עכשיו, אז הנה- תתקשרי כמה שפחות, סמסי רק אם יש לך משהו להגיד, ואל תבואי לביקורי פתע.
איך אני אגיד לך את זה? "חבר'ה" זה שם קוד ל"הפסקה מהחיים", דבר שמתאפשר רק עם ה"חב'רה" ובתנאים מאד מסוימים שלא כוללים אותך, נסיוב אנטי כיף אורגני מקולל שכמותך.
ט'
טיפים. תאמיני לי, חמודה, אם את יוצאת עם גבר מעל גיל 16, הוא ממש לא צריך אותך כדי שתגידי לו מה לקנות בסופר, איך להתלבש ולמה השטיח שלו לא מתאים לוילון.
מה שעובר לו בראש כשאת מתחילה לעצב לו את מגבות המטבח זה: "סליחה, את גרה כאן?" אז תרגיעי, כי ככה גם לא תגורי.
בכלל, הנטיה המעצבנת לגדל מחדש גברים שהגיעו כבר לפרקם (לפחות אם לשפוט לפי רמת השיעור שלהם בכל הגוף מלבד הראש) חייבת למצוא לעצמה אפיק ביטוי אחר. תחשבי כמה זה היה מייגע, מעליב ובסופו של דבר מרחיק אותנו אם גבר שאת שוכבת איתו היה אומר לך איך להתלבש, להתאפר, או פותח את הארון ומחליטים לזרוק חולצות שלך מתקופה בית הספר (שברור שיום אחד עוד תלבשי), רחמנא ליצלן.
האמת? הם סופר סבלניים. אני לא מכירה בחורה אחת שהיתה מסכימה לקבל כל כך הרבה הערות והצעות לשיפור מאף גבר. התגובה האינסטינקטיבית שלי להערה מסוג זה היא "לא זכור לי ששאלתי אותך לדעתך" שלאחריה סיילנט טריטמנט של שעתיים, ופלאשבקים + גלי חום של עצבים להערה החצופה בכל השבוע שאחרי.
אז תשתקי. את לא אמא שלו, לא הבוס שלו, ולא האחראית עליו בשום עניין. לא טוב לך איך שהוא מתלבש? חפשי לך חבר אחר.
י'
ילדים. מה לעשות, לגברים אין האינסטינקט הזה שיש לך. אל תדחפי עליו את הילד של חברה שלך, ואל תגידי "תחזיק", "תראה איזה חמוד", "יו מאמי, גם אני רוצה כזה".
זה מבחן אדיוטי, כי גם אם הוא ישחק איתם ויעשה להם פרצופים ממש ממש יפה זה לא יוכיח לך שהוא מוכן להורות. ודרך אגב, הוא לא מוכן והוא לא יהיה מוכן עד שלא יהיה לו ילד משל עצמו, וגם אליו הוא יתחבר ממש רק בבר מצווה.
אם כבר מדברים, גם את לא בהכרח מוכנה, את פשוט יותר לחוצה. בצדק, אבל זה לא רלוונטי. מבייצת? סבבה לך. אל תכריחי אותו להשתתף בפסטיבל הריורים הזה. רוצה מישהו שיבין מה זה להיות בעלת רחם? לכי על זה. אבל את תצטרכי גם לחיות עם המחזור שלה.
- שוב נכנסתם למדריך באמצע? למה שלא - רעיון מטורף, אנחנו יודעים - תתחילו בהתחלה? לקריאת החלק הראשון, לחצו כאן
