קראו לי צעיר, קראו לי תמים, קרעו לי את חולצת מדי ה-א' בחושניות והורידו ממנה את סיכת הלוחם שלי והפשיט... לא, רגע. זו פנטזייה לא קשורה.

מה שהתכוונתי להגיד הוא שלמרות גילי הלא מבוגר, הצלחתי ללמוד דבר או שניים על החיים. טוב, בסדר, אז לא נגזים. ללמוד דבר.

הדבר הוא – היי, אני בן 19, עבורי זו תגלית - שניסיון מנצח תפקיד חשוב בהמון תחומים. בין אם בחיים האמיתיים, בהם נסיון בעבודה מקנה לך תפקיד בכיר יותר ומשכורת טובה יותר, נסיון בספורט שמקנה לך אפשרות לשחק בטורנירים ומשחקים ולזכות בפרסים וכן, גם בצבא, אדם עם נסיון גבוה יותר, עם פז"ם ותיק יותר, זה עם הדרגה הבכירה יותר – יקדישו יותר תשומת לב לדעתו מאשר לאותו טירון צעיר.

אף על פי שמערכת היחסים ה"רצינית" האחרונה שהייתה לי הייתה אי שם בבית הספר היסודי בה ביקשתי מחבר קרוב שיציע חברות בשמי לבלונדה של הכיתה, או משהו כזה, נדמה שחברים טורחים לפנות אליי לעצה. אולי בגלל רושם חיצוני שהם תופסים בפייסבוק, אולי בגלל מה ששומעים מחברים אחרים, ואולי סתם מפני שאני נראה להם בחור אמין שידע מה לעשות במצב כזה.

למשל, כשיצאתי הסופ"ש הביתה, נפגשנו מספר חברים בערב שישי. הוריו של אחד החברים טסו עם אחיו הצעיר לחו"ל, מה שהותיר לאותו חבר בית ריק ולכן באנו לבקר אותו כדי שלא ירגיש בודד. זו, לפחות, הגרסה הרשמית, ואנחנו נדבוק בה לעת עתה.

תחרות כשלונות

כשהגעתי, שמתי לב שכבר הגיע בחור אחד וישר כשהתיישבנו ביקש לספר לי סיפור. "שמע, לפני שבועיים הלכתי למרפאה בגלל הפציעה הישנה שלי מההכשרה. היא ישבה שם בודדה, שיחקה בטלפון שלה, התעניינתי ושאלתי לגבי המשחק. מפה לשם, המשכנו לשוחח ומאז אנחנו מדברים".

הוא סיפר לי על מקרה שהיה עם אקס שלה ועוד כמה פרטים, ואשכרה שאל לעצתי. שאל מה אני הייתי עושה במקומו ומלבד זאת – הוא תפס ממני איזו חיית מסיבות מהתיאורים השונים והתמונות בפייסבוק, ועל כן גם שאל אותי לאן אפשר לצאת עם הבחורה ומה הוא יכול לעשות איתה.

הסתכלתי לו בעיניים ולבשתי את הפרצוף הכי רציני שיכולתי להוציא. בפנים בלב צחקתי קלות וחשבתי: "מה לי ולבעיות היחסים שלו? אני כולי ביישן שמגמגם בכל פעם כשהוא חושב לגשת לבחורה".

אבל כשיש לך חבר בבעיה ואתה מחליט לעזור לו – ימות העולם ואתה תעזור לו. ולמרבה הפלא, זה יצא החוצה. דיברתי איתו וזרקתי לו כל מה שעלה בדעתי. ככל שעבר הזמן וחברים הצטרפו הם אישרו את דבריי והוסיפו עצות משלהם.

בסוף חשבתי לעצמי: "כן, אולי במרבית חיי נכשלתי בכל הנוגע לבחורות, אבל היי, גם שורת כשלונות מוסיפה לך לרזומה כמו שפרסום רע הוא אחרי הכל פרסום".

היונה מביאה את החלום

למחרת הגיע יום שבת. אותה שבת המלכה בה בילינו כל המשפחה ביחד בבית והעסקנו את עצמנו למוות. כתבה ששכחנו לקרוא, פרק של סדרת טלוויזיה ששכחנו לצפות בו – כל מה שהיה אפשר השלמנו ועשינו.

הגיע הערב ואחרי כל תחושת העבודה שבבית רציתי לשאוף קצת אוויר. לא אוויר ביתי שכזה, אוויר של בחוץ. אוויר של שמיים. דיברתי עם חברים, כל אחד היה עסוק בענייניו המשפחתיים. אז בעצת חברים לקחתי את המחשב והלכתי לשבת בבית קפה.

התיישבתי בבית קפה קטן, שקט למדי. לא יותר מדי אנשים. אני רואה יונה יושבת על כיסא, נהנית לה. משום מה בחרתי דווקא בשולחן שקרוב אליה. הזמנתי הפוך אחד, את ההכי גדול שיש, בתקווה שיעורר אותי מיום ההירגעות שהיה לי בבית.

לא עברו חמש דקות משפתחתי את הלפטופ והיונה מאחורי התעופפה לה ונחתה על מסך הלפטופ. אכן, הזוי ככל שזה יישמע – זה קרה. עבדתי על לפטופ כשעל המסך עומדת לה יונה. מגרגרת. נהנית מהנוף של חייל צעיר שעובד.

לאט לאט, קבוצה של שלוש בחורות שישבה שולחן לידי הסתכלו על התופעה וצחקו גם הן. "מה פתאום היא יושבת לך על הלפטופ?", הן צחקו. הבאת אותה מהבית או משהו?".

אז מה קשורה היונה לבחורות, ואיך כל זה קשור למשהו? פתאום אני הייתי במרכז העניינים. בגלל רגע של פיגור, שאפילו לא קרה בגללי, כולם שמו לב אליי. לא שקרה משהו ביני לבין הבנות – זה שהיה רגע כזה לא אומר שהפסקתי להתבייש לדבר איתן. אני המשכתי לעבוד על הלפטופ עד שסילקו את היונה ועד שהסוללה נגמרה.

אולי הייתי צריך לזרוק מילה לאחת הבנות, אולי הייתי צריך להיעזר באותה יונה תמימה. אולי זה היה סימן. אולי אני צריך משהו יותר מאסיבי. יען, נניח.

רוצים עוד מד'?

אז מה למדתי הסופ"ש? דבר ראשון, להגדיל ראש. לחשוב על המקומות הכי ביזאריים והכי לא צפויים ולנסות בהם את מזלי. גם אם אני נפצע ומגיע למרפאה שיטפלו בי, גם שם אפשר לנסות לפלרטט עם המזל ולדבר עם מישהי.

גם בבית קפה - שלמען האמת הגעתי אליו לגמרי במקרה, כי כל בתי הקפה האחרים שחיפשתי היו סגורים - וגם אם אתה לבד – אפשר איכשהו, מתישהו – להחליף מילה עם בחורה או שתיים ואולי גם לצאת עם מספר פלאפון שיישמש אותי עוד שבועיים שלושה כשאחזור הביתה.

דבר שני שלמדתי? נוצות עושה את זה לבחורות. מעניין אם לאפסנאות יש כמה נוצות להיפטר מהן.