בואו נגיד את זה ככה: אם הבוס שלי היה נכנס לחדר ורואה על מסך המחשב שלי סרט באיכות גרועה למדי שצולם במצלמת חובבים ובו נראים בבירור שני ילדים מתנשקים, אני די משוכנע שהייתי צריך לנפק לא מעט הסברים כדי לשמור על מקום העבודה שלי.
לשאלותיכם הבוערות (חוץ מכאילו, "וואלה, ממש משלמים לך על זה?"), הסרט שרץ לי על המסך הוא קטע בן 15 שניות שבו נראים אחד ג'סטין ביבר, בן 17 והשנייה, סלינה גומז, בת 18, מצולמים במצלמה נסתרת כשהם מצמידים שפתיים.
בכל מדינה אחרת – כולל המדינה הלא מתוקנת בעליל שלנו, דרך אגב – אם היו מגלים אצלי סרט שצולם במצלמה נסתרת של ילדים בני 17 היו מחרימים לי את המחשב חת-שתיים. אבל כשזה ג'סטין ביבר וסלינה וגומז והרומן הפורח ביניהם כולנו מרשים לעצמנו קצת יותר. ערוץ אי האמריקאי וכתבו ג'סטין קנדי, לדוגמה, דנו בצורה לא מאוד מעודנת בשאלה האם השניים כבר "עושים את זה". עיתון ה"דיילי מייל" המכובד הקדיש ידיעה ענקית לפני כמה ימים על סרטון הנשיקה המדובר של השניים. כשזה מגיע לביבר וגומז כולנו דוחפים את האף קצת עמוק מדי, והטרגדיה האמיתית היא שאיש מאיתנו לא שם לב עד כמה זה מסריח.סלינה ששאלתי
ג'סטין ביבר הוא תופעה בכל קנה מידה. כאילו, הילד בן 17 ויש לו ביוגרפיה של מאות עמודים. כשאני חושב על הישגי המשמעותיים עד גיל 17 אני מעלה באוב בעיקר פיצוץ שני חצ'קונים במכה (היי! זה הישג!) ונכשל במגן בכימיה.אבל בזמן שהוא הוציא אוטוביוגרפיה ואני בלילות חלמתי על אוטוביאנקי, כולנו הספקנו לשכוח כמה דברים חשובים בתהליך. שמדובר בעולל, נניח.
לא שאני מאשים אותנו שכולנו עוקבים בכזו להיטות אחרי סלינה את ג'סטין. אחרי הכל, אלה ימים לא קלים לחובבי האהבה בהוליווד. ג'ניפר אניסטון היא רווקה מזדקנת שלכולנו ברור שלא תמצא אהבה, קורטני קוקס מתגרשת ומתאהבת ונפרדת וחוזרת ושוב חוזרת, ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר נפרדו, מדונה מתפקדת בימים אלה בעיקר כשוגר ממי של בחורים לטינים צעירים, בר וליאו כבר לא, קייטי הולמס וטום קרוז הם הזוג הכי מוזר שראינו, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי אמינים בערך כמו, ובכן, כישורי המשחק של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי.
אז מה כבר נשאר לנו, בעצם? ילדה בת 18 שנותנת ראיון ענק למגזין "17" ומצהירה "אני בת 18, אני הולכת להתאהב ולחקור את עצמי וגופי ואני לגמרי בסדר עם זה". שלוש שורות אחר כך, אגב, היא מודה שבעצם אין לה מושג מה זו אהבה כי אף פעם לא הייתה לה.
וזה, אני חושב, עיקר הבעיה. כי במקום להתרחק ולתת לשנים האלה קצת ספייס, נניח, עד שהם יהיו בני 30, כולנו קצת רוצים, בעצם, להיות כמוהם. להסתכל על בן הזוג שלך שוב בעיניים של בן 17, כשהלב שלך עוד לא נשבר אפילו פעם אחת, ולחשוב שככה זה יהיה לנצח. אז נכון, זה יהיה קצת מוזר אם תכינו שיעורי בית ביחד גם בגיל 40, אבל בואו נעזוב את הפרטים הלא חשובים בצד.
גם אנחנו רוצים שוב נשיקה ראשונה בסתר, להתרגש ולפרפר בכל הגוף ולחכות לטלפונים שלו או שלה כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם במקום עוד דייט יבשושי שבו הפעולה הכי מרגשת שנעשה זה להזמין חשבון. היום אנחנו כבר יודעים איך זה כשפוגעים בנו, יודעים איך זה כשנשבר לנו הלב, יודעים שרוב הזוגות ממירים את "לנצח" שהם מבטיחים בחתונה בפרק זמן של בין שמונה חודשים לשנתיים ויודעים לא להתאהב בכל בכוח ועם כל הלב, פשוט כי אנחנו לא בני 17 יותר, ואנחנו כבר יודעים דבר אחד או על שניים על החיים.וזה קצת עצוב, האמת, שרוב הזמן אנחנו קצת מצטערים שלמדנו אותם.
במלוא מובן המיטה
אבל בין העובדה הלגיטימית שכולנו רוצים להאמין שאהבה לנצח קיימת בכל מחיר – ואם לא בין כוכבני הוליווד הגדולים אז איפה – לבין העובדה שהתחלנו לחפש אותה בפינות אפלות במיוחד יש הבדל די גדול וקו אדום די ברור. והקו האדום הזה עובר בניסיונות להסתנן למיטה של ילד בן 17.
הנה, ממש עכשיו נמצא ביבר באסיה, שם הוא נדרש מדי יום לשאלות אינטימיות על גומז ועל רגשותיו. והוא מדבר, ובכן, ממש כמו ילד מאוהב בן 17, כי יש דברים שאי אפשר להסתיר. האחד הוא שאתה מאוהב. השני הוא זה את הגיל הביולוגי שלך.
אני לא חושב שאני אקח כאן סיכון גדול במיוחד אם אני אנבא את העתיד ואומר שלחתונה של ג'סטין וסלינה כנראה כבר לא נקבל הזמנות. מתישהו, כמו שקורה לכל בני ה-17 וה-18, הם יגלו את העולם שבחוץ ובעיקר את העובדה שדי משעמם כאן בפנים. זה נכון שלא מדובר בשני ילדים רגילים, אבל יש שיעורים, מה לעשות, שגם אם יש לך את כל הכסף שבעולם, רק הזמן יכול ללמד.
והזמן, נו, הוא יעשה את שלו. וכולנו, פחות או יותר, יודעים איך זה ייגמר, ומה שעכשיו מסתמן כאהבה גדולה גדולה יהיה די בקרוב שברון הלב הראשון ואחת החוויות המעצבות של החיים לאחד מהם. ובחיי, אם אני הייתי בן 17 והיה נשבר לי הלב בפעם הראשונה, הדבר האחרון שהייתי רוצה זה למצוא את הצלמים של "הסאן" וה"דיילי מייל" על מפתן הדלת שלי בבוקר.
זה לא שיש לי בעיה עקרונית עם הרכילות סביב ביבר, דרך אגב. כאילו, יש לי בעיה עקרונית עם הרכילות סביב ביבר, אבל בשביל זה יש לו הורים ובקרוב גם תהיה לו דעה עצמאית.אבל כשזה מגיע למערכת היחסים עם גומז ולניתוחים העמוקים והפרשנויות שהיא מקבלת בעיתונות העולמית, זה הופך להיות קצת מוגזם. זה לא רומן, זו לא מערכת יחסים. זה שני ילדים בני 17 שמגלים את העולם ואיך זה מרגיש כשמצמידים שפתיים, ובטוחים שזה הדבר הכי מסעיר בעולם רק בגלל שהם עוד לא גילו איזה כיף זה לריב על החיוב של הכרטיס אשראי.
אז נכון, זה מתוק, זה טהור, זה תמים וזה גם, בשיא הכנות, ממש לא לגילנו. תנו לצמד הילדים ליהנות מגן העדן שהיה לפני חישובי המע"מ המשותפים. העובדה שהזמן והגיל סילקו אותנו מאוטופיית הרומנטיקה של הנעורים ממש לא אומרת שאנחנו צריכים להרוס בכוח לכל מי שעדיין נמצא שם.
