גם ארוחה זוגית, גם שיפוץ פרופיל, גם קארין ארד וכל זה בשביל לייק אחד?
בקיצור, אתם פראיירים אם אתם לא לוחצים כאן ונותנים לנו להפוך אתכם לרווקים הכי שווים בפייסבוק
משפט סיני עתיק אומר שכשאתה לבד התנהג כאילו אתה עם אנשים, וכשאתה עם אנשים התנהג כאילו אתה לבד.
הסטטוסים, ובכלל, התוכן שאתם מעלים לפייסבוק, הוא משהו בין יומן אישי לבין חלון ראווה. כשיומן אישי שמוצג בחלון ראווה. אתם רוצים להיות מצד אחד אסתטיים וייצוגיים, ומצד שני לא להיראות עשויים מפלסטיק. הסטטוסים אמורים להיות מצד אחד אישיים מספיק כדי להעיד עלינו, ומצד שני מספיק מרוחקים כדי לא להפוך לפורנוגרפיים.
אה, ובלי התפלספויות. זה פשוט לא מעניין אף אחד. בחיי שלא. וגם, אני באמת מאוד מאוד מעריכה את זה שאתם רוצים לכתוב את האמת, אבל כדאי שפשוט תרדו מזה, בסדר? אף אחת לא באמת רוצה לשמוע שהיא השמינה. היא רוצה לשמוע משהו שיעשה לה נעים. זה מה שכולנו רוצים. העיקרון נורא פשוט: נעים לך- אתה נשאר.
את
פעם בחורה היתה מוצאת חן בעיני גבר מבחינה חיצונית, ועד שהוא היה מספיק להכיר אותה לעומק על כל תסביכיה, הוא כבר היה מאוהב.
הפייסבוק הוא טריקי בעניין הזה, כי גם אם מישהו מעוניין להציע לך לצאת, הוא קורא כמה סטטוסים מתבכיינים שלך ושואל את עצמו אם לא עדיף לו להישאר בבית ולשתות תה. היי עניינית. אל תפריזי בדיווחים פרטניים מדי בנושאים שבנפש. אם את מצליחה להעביר את זה מצחיק, לכי על זה. אם לא, השתדלי להימנע. אה, ואם את לפני מחזור, בכלל נסי לא לבוא בין הבריות.
אל תתייחסי לפייסבוק כאל פח הזבל של הסרטים שלך. זכרי: כל מה שהחבר הקודם שלך לא אהב לשמוע, גם הבחור הבא לא יהיה מעוניין לקרוא. לא כרגע, בכל אופן, כשעדיין יש לו ברירה.
אתה
אין דבר שעושה את זה יותר לבחורות מאשר גבר מודע לעצמו: כזה שמתעסק פחות בכדורגל וזיונים ויותר בעצמו ובעניניים שברומו של עולם.
בינינו, כמובן שאין דבר כזה, וכל ההתעסקות האינטיליגנטית הזאת נועדה למטרה אחת בלבד: להשיג יותר זיונים ואחר כך לשבת ולראות כדורגל. אבל בכל זאת, למה לגלות את זה ישר על ההתחלה? תנו לחלום. נסו לפרסם תכנים קצת יותר רגישים. או לפרסם בכלל, לצורך העניין, ואני מתכוונת למשהו שהוא לא תמונה או לינק. גברים פשוט לא כותבים מספיק. פרסמו מדי פעם איזה הגיג. ולא, "היידה בארסה" לא נחשב הגיג.
עכשיו, זה לשניכם
תחלופת סטטוס:
אידאלי: אחד ליום
מעט מדי: פעמיים בשבוע
יותר מדי: שלוש פעמים ביום
ז'אנרי סטאטוסים
וכן, נו, גם זה לשניכם
הסטטוס הקושמרו
מה: פרסום לינק/ פרשנות סאטירית/ תגובה ממורמרת
כדאי? זהו סטאטוס של פחדנים, או של כאלה שאין להם מה לאמר כרגע אבל לא רוצים להיעלם. זה לגיטימי, אבל קיר פייסבוק לא יכול לחיות רק על כאלה. גוונו
הסטטוס הסטנדאפיסטי
מה:התבוננות חיצונית/ פנימית, בדיחה
כדאי? מצחיק זה תמיד טוב. אבל זה חייב להיות מצחיק לא רק לך ולחברה אחת טובה, אלא לכל מי שקורא. אז לא בדיחות פנימיות, ולא משפטים הזויים מדי. ומצחיק. אין דבר כזה יותר מדי מצחיק וזה אף פעם לא נמאס.
הסטטוס הגלגל"צי
מה:דיווח מהשטח: תמונה/ חלום שחלמתי/ היום שעבר עלי/ מצב הרוח
כדאי? שנוי במחלוקת. העדכון שלך יכול להיות מרתק ומעורר הזדהות, ויכול גם לא. היו כנים עם עצמכם לפני שאתם לוחצים על כפתור השיתוף. האם זה באמת מעניין? האם זה מרגש? יהדהד לאחרים? אם כן, פרסמו. אם לא, שימו שיר שמבטא את מצב הרוח שלכם. יותר עדיף.
הסטטוס המניפולטיבי
מה: סטטוס זה נכתב ברבים אבל ברור שיועד למישהו ספציפי ואופייני בדרך כלל לפרודים טריים. ביום יומיים שאחרי הפרידה הם משתמשים בקיר הפייסבוק שלהם כתחליף לשיחת טלפון. הם טורחים ליידע זה את זו באמצעות תמונות, דיווחי מיקום ופירוט מוגזם (ולא אמין) לגבי מידת ההנאה וטיב המשתתפים באירוע, שהם נורא נהנים אחד בלעדי השניה.
כדאי?הסטטוסים האלה אמנם יכולים להיות מעניינים ברמה הרכילותית, אבל רק למי שמעודכן בפרטים. עבור השאר זה לא מעניין במיוחד. חוץ מזה תמיד נודפת מהם ארומה מעופשת. השתדלו להימנע ככל האפשר, או שפשוט תכתבו את האמת. סטטוס של שלוש מילים, למשל: "כואב לי הלב" יהיה יותר מעניין, יותר מעורר הזדהות, וגם יותר אפקטיבי במשיכת האנרגיה של הצד השני, אם כבר מדברים.
הסטטוס המאוהב
מה: בעיקר נחלתן של בחורות, כמובן. מדובר בטקסטים דביקים ורגישים של נקבות מיוחמות שמתארים מצבי געגוע וכמיהה, ותיאורים מפורטים מדי של חלומותיהן הכמוסים ביותר בנוגע לזוגיות.
כדאי? אם אין שם תיאור סקסי או בדיחה צינית בבקשה לדלג. זה סתם מעייף.
הסטטוס המטיף
מה: כל מה שקשור לדת/ שבויים וחטופים/ ברכות מתחסדות, קללות צדקניות וחגי ישראל
כדאי? כל סטטוס שקורא לחתימה על עצומות, דורש ללייקק עמודים עבור חתולים, או מבקש להעביר הלאה, עושה מועקה. אין לך הרבה אופציות בתור קורא. או שאתה עושה מה שמבקשים ממך אבל מרגיש חנוק (שלא לדבר על מטריד את חבריך), או שאתה מתעלם ומרגיש אשם. אג'נדות חברתיות בפייסבוק הן עניין יומיומי, אבל גם את זה צריך לדעת איך עושים. אם הסטטוס גורם לקוראים אותו להרגיש לא נוח, הרי שלא השגתם את מטרתכם בכל מקרה.
הסטטוס המתיש
מה: כל תובנה שלא עובדה דיה, וב"דיה" אני מתכוונת שהוא לא מצליח להיכתב במשפט אחד קצר.
כדאי? כל חפירה מעבר לשתי שורות בסטטוס אומרת שלא באמת היה לכם מה להגיד. אל תפרסמו מכתבים, שירים ארוכים, ומיני קטעי פרוזה. פרסמו אותם בנפרד, ב-note, עם לינק וטיזר טוב. מי שמעניין אותו יבוא לקרוא.
הסטטוס החייתי
מה: דיווחים לגבי מה חיות הבית שלך עשו/ עושות/ לבשו/ אכלו.
כדאי? על פניו נשמע לא מעניין, אני יודעת, אבל להפתעתי, דווקא עובד. איכשהו זה תמיד מעורר תגובות נעימות: אנשים מתים על חיות ועל מעלליהן, ואם תצרפו תמונה, מה טוב
הסטטוס הממשלתי
מה:זה שבו אתה מקטר/ מקלל/ פונה אל/ מאחל מוות בשריפה לחברות שונות כגון הוט, יס, סלקום, אורנג', פלאפון, עירייה, חברת חשמל, ביטח לאומי, מס הכנסה וכן הלאה.
כדאי? משום מה, פופולרי כמעט כמו דיווחים על חיות מחמד
הסטטוס הצוקרברגי
מה: תהיות או דיווחים על הפייסבוק עצמו, ופניה ישירה אל צוקרברג בכלל, ועוד בכינוי "צוקי" משל היה חברך הטוב, בפרט.
כדאי? תעשו טובה. זה היה משעשע אולי בפעמיים הראשונות שמישהו עשה את זה, אבל מאז זה אפילו לא יכול להיחשב ניים דרופינג מרוב שזה דרגה מתחת. בכלל, הפייסבוק הוא פלטפורמה. דיבור על הפלטפורמה הוא כמו התייחסות של שחקן לסרט שהוא משחק בו תוך כדי הסצינה, זה הורס את הקסם ומיותר. ואם אתם שוקלים לעזוב את הפייסבוק ולסגור את הפרופיל, בבקשה אל תאיימו. תעשו.
>> את החברים שלכם כבר סידרתם? המדריך המושלם לרווק בפייסבוק, החלק הרביעי
>> ומה עם האינפו? המדריך המושלם לרווק בפייסבוק, החלק השלישי
>> עזבו, תנו לנו לשפץ לכם את הפרופיל ודי. בסוף עוד תצא לכם מזה גם ארוחה זוגית
>> טוב, אבל את האלבומים שלכם אתם חייבים לסדר. המדריך המושלם לרווק בפייסבוק, החלק השני
>> ואל תגרמו לנו להתחיל לדבר אפילו על תמונות הפרופיל. המדריך המושלם לרווק בפייסבוק, החלק הראשון
