"אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע (מלאך), שמכה אותו ואומר לו גדל" (בראשית רבה, פרשה י, סימן ו).
המשפט היפהפה הזה מהדהד בראשי הרבה פעמים, כיוון שהוא מכיל הרבה משמעויות ותובנות. הקורא השקדן מוזמן למצוא דרשות מרתקות בעניין בגוגל. מעבר לעיסוק במלאכים ותפקידם, אני רוצה להתמקד דווקא בעשב.
עשב הוא הצמח הפשוט, אולי הכי פשוט שיש. ישנם מיני עשבים: עם ריח, עם טעם, עם סגולות רפואיות ואפילו עשב שוטה. אבל כל מה שהוא עושה זה לגדול. בדרך כלל הוא פשוט שם, צומח, נונשלנטי, גאה בצבע הירוק שלו.
בא הפסוק ומלמד, שאותו עשב, שתכליתו לצמוח, לא עושה זאת בלי מישהו שידרבן אותו. נוח לו ככה, כמו שהוא. מה הוא צריך את המאמץ הזה, הכאב הזה, שכרוך בגדילה וצמיחה? אלמלא אותו עידוד תקיף - העשב לא היה צומח.
כי האדם עץ השדה
כאשר מסתכלים על צמיחה של בני אדם ניתן להבחין במאפיינים דומים:
מצד אחד: כולנו יודעים שקשה וכואב לצמוח. צמיחה יכולה להתבטא בהרבה מובנים - צמיחה מקצועית, צמיחה זוגית (לפעמים גם פרידה היא חלק מצמיחה), צמיחה רוחנית, צמיחה כלכלית, צמיחה בריאותית ועוד. צמיחה כזו (חיצונית) תמיד תלויה בהכרח בצמיחה פנימית, רגשית. לפעמים, מה שמעכב התקדמות מקצועית, זוגית וכו', נמצא בכלל בפנים - בהיעדר צמיחה פנימית, מחסומים רגשיים ותקיעות.
מצד שני: גם לא לצמוח זה כואב! אדם שרוצה לצמוח, אבל לא מצליח לממש זאת, פשוט נהיה אומלל, מתוסכל ואפאתי. לעיתים, ישנה תחושה עמומה של חוסר סיפוק ושעמום. זה מתחיל עם: "אני יודע שאני יכול להרוויח הרבה יותר" או "מגיעה לי זוגיות יותר טובה", ואז ממשיך עם: "ככה נוח לי" או "כבר התרגלתי". כמה אנשים אנחנו מכירים, שאומרים משהו דומה לעצמם כל יום בחייהם? אחת הסיבות המשמעותיות לחוסר מימוש היא הפחד מהכאב שכרוך בצמיחה.
במילים אחרות: אני מוכן לסבול כאב בשביל להימנע מכאב. והרי לכם מעגל קסמים!
מי שמעז - מצליח
מניסיוני, רוב האנשים יעדיפו לא לצמוח. רוב הפעמים מבחירה, כביכול מתוך החלטה מודעת.
מעגל הקסמים הזה נפרץ כאשר:
- א. יותר כואב להיות תקוע: מישהו מחליט שנמאס לו והוא רוצה שינוי, רוצה להתמודד עם מה שמפריע לו. הוא רוצה להתחיל לטפל בעצמו. לפעמים זו תהיה עבודה עצמית, לפעמים פניה לאימון/יעוץ/טיפול.
- ב. קיים גורם מדרבן: בדמות של פיטורים, פרידה, לחץ כזה או אחר. במצב כזה אותו אדם "נזרק" החוצה מהמעגל ומקבל הזדמנות לבצע חשיבה מחדש. אירוע כזה יכול להיות מאד טראומטי, אבל ברוב הפעמים ינתב אותנו למקום "נכון" ובריא יותר. באופן אבסורדי, התקופות שהכי צומחים בהן אלו התקופות הלוחצות דווקא.
אלוהי הדברים הקטנים
אגלה לכם סוד קטן: כל יום שחולף שונה מקודמו. העולם שסביבנו משתנה ללא הרף ואנחנו איתו. אותה הימנעות מצמיחה, היתלות במוכר והידוע, היא פעולה הגיונית מאד, אך מנוגדת לדינמיקה של החיים מסביב. הסטטיות והקביעות קיימות רק בראש. במילים אחרות: צמיחה, כמה שהיא אולי מאיימת, מפחידה ואפילו לפעמים לא נוחה - היא טבעית. היא כל כך טבעית, עד שברוב הפעמים, היא מתרחשת בלי שנבחין בכך.
רק ההכרה בכך שבמעבר מאתמול להיום צמחנו במשהו מסוגלת להתחיל תנועה לעבר אני שלם, בריא ומסופק יותר. לכן, מי שמעוניין בכך ינסה לברר במה הוא צמח מאתמול. זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי, גם משהו פשוט וקטן יעבוד: באיזה תובנה התחדשת? מה למדת על הסובבים אותך? זה יכול להיות שיר חדש שהכרת, התחושה של נעלי הבית; כל דבר חדש שלא הבחנת בו קודם. כל אלו הם בחזקת נבטים קטנים, שרק התחילו לבצבץ. משם והלאה נותר רק לטפח.
צידה לדרך:
יש אנשים שצומחים לגובה ויש כאלה שצומחים לעומק.
- (לא ידוע)
קובי הולנדר הוא מאמן אישי ובעלים של "עת רצון - אימון אישי להצלחה".
