שכר דירה שלא מפסיק לטפס בתל אביב, חשיבה חברתית והאמונה שאפשר לעשות דברים קצת אחרת, חיברו ארבעה מורים ליצירת קואופרטיב היוגה הראשון (כנראה) בישראל: קו-יוגה. הם התמקמו, לגמרי לא במקרה, בשכונת פלורנטין, בקומת הגלריה שמעל הבר-קיימא, בר-מסעדה טבעוני שיתופי, שהוקם על ידי פעילי המחאה החברתית.

אני פוגשת את אחת השותפות בקו-יוגה, עתליה מוסקונה-לרמן, בחלל הלא סטנדרטי שבו מתקיימים שיעורי היוגה: רצפת עץ כהה, תקרה נמוכה, בפינה מדפי ספרים ובאוויר תקווה לשינוי. היא וחבריה לקואופרטיב, נילי לנדסמן, אביטל ברק ואורי בן-דב, אינם עוד ארבעה מורים ליוגה, שמשתמשים בחלל התרגול על בסיס Time sharing, אלא פועלים בשותפות מלאה ושוויונית: הם מתחלקים באופן שווה בהוצאות ובהכנסות, ללא קשר למספר התלמידים המופיעים לשיעור של כל אחד. זה לא מובן מאליו; לנדסמן וברק הן מורות ותיקות, מוכרות ומוערכות, בעוד מוסקונה-לרמן ובן-דב נמצאים בתחילת דרכם.

יוגה של כולם לכולם

בעתיד, מקווים הארבעה, גם תלמידיהם יוכלו לרכוש מניה ולהיות חלק מהקואופרטיב. המודל הוא הבר-קיימא, שנמצא בקומת הרחוב ומגיש אוכל טבעוני, משקאות ואווירה של צדק חברתי, וממנו אנשי קו-יוגה שוכרים את המקום לכמה שעות בשבוע. חברי קואופרטיב הבר-קיימא משלמים מניה של 1,000 שקלים ונהנים ממנות במחיר תפעול, כמו גם משותפות בקבלת החלטות דמוקרטיות בניהול העסק. קו-יוגה והבר קיימא הם חלק ממגמה עולמית של חזרה לקואופרטיבים, שניצניה נראים גם בישראל. הקואופרטיב הצרכני "העגלה", שפועל במצפה רמון, והקואופרטיביים האורגניים הפזורים בישובים שונים בארץ הם דוגמאות נוספות.

"רצינו לייצר קבוצה שתשבור את המעגל הכלכלי של תלמידים, שמשלמים הרבה כסף לבעלי סטודיו, שקורסים תחת הנטל של שכר דירה", אומרת מוסקונה-לרמן. ואכן, מי שמתרגל יוגה יוכל להעיד על עליית המחיר לשיעור בשנים האחרונות. ברוב המקומות בתל אביב התשלום הוא 60 שקלים לשיעור; בקו-יוגה משלמים 35 שקלים וחברי קואופרטיב בר-קיימא נהנים מהנחה נוספת. עליית המחירים לא מנעה את סגירתם של סטודיות רבים בזה אחר זה, ביניהם כאלה שהיו שייכים למורים הבכירים ביותר בארץ ופעלו שנים רבות.

ברכת השמש לשכונות הדרום

"הרעיון התחיל אצל אביטל, שאמרה שהיא לא מצליחה להחזיק סטודיו. בדיוק אז נסגר גם הסטודיו של נילי. אורי, שהיה אקטיביסט במחאה החברתית, הצטרף ואז אני", מספרת מוסקונה-לרמן. "אין לנו מטרה לעשות כסף על חשבון התלמידים, אלא ליצור מערך שישמר את עצמו ושנוכל לחיות ממנו. בעתיד, אנחנו רוצים להקים מקום קהילתי משלנו, מרכז תרבותי שיוגה היא חלק ממנו. המילה 'קהילתי' מאוד חשובה. זה חלק מהאג'נדה".

לרביעיית קו-יוגה היה חלום: לקבל בהשאלה מעיריית תל אביב מבנה נטוש בדרום העיר, תמורת שיפוצו, ולהקים בו מרכז יוגה, שיספק שיעורים במחיר נמוך באיזור, שבו למרבית האוכלוסיה אין גישה לתרגול הזה. "כבר היינו מוכנים עם סרבלים ודליים להקים מרכז ליוגה בשכונת שפירא, אבל הסיכוי שזה יקרה הוא כמו הסיכוי שהאוזניים שלי יגעו אחת בשנייה", אומרת מוסקונה-לרמן. ובאמת, בעיריה לא רצו לקחת חלק בהגשמת החלום. "רצינו שזה יהיה בדרום כדי להגיע לקהילות שאין להן כסף", היא מסבירה, "אבל שכר הדירה היה כל כך גבוה, שבסוף הגענו לכאן, גם בגלל האג'נדה המשותפת עם הבר-קיימא".

הארבעה נפגשים אחת לשבוע לישיבה קבועה, "בבית מתחלף עם אוכל מתחלף", ונעזרים בעורכת הדין יפעת סולל, המתמחה בקואופרטיבים. "המון שואלים אותנו אם אפשר להצטרף", מספרת מוסקונה-לרמן. "זה מאוד שימח אותנו, הרצון למשהו שיתופי-קהילתי".

קואופרטיבים: אפשר גם אחרת

האם יש סיכוי לקואופרטיבים בעולם, שהמגמה הבולטת בו היא דווקא הפרטה, כמו שקורה בתנועה הקיבוצית? "אני לא בטוחה שזה מדויק", מוסקונה-לרמן עונה. "אני רואה חזרה לקומונות, בעיקר באנגליה ובסקוטלנד (קהילת Findhorn, למשל). יש הבנה שאי אפשר לגדל ילדים לגמרי לבד, צריך קהילה מסביב. יש חזרה לזה או רצון לחזרה לזה. צריך שינוי תודעתי גדול ושינוי חברתי-כלכלי כדי שזה יקרה".

אי אפשר שלא לחפש את הקשר בין עולם היוגה לבין הבחירה הכלכלית הבלתי שגרתית של מוסקונה-לרמן וחבריה. "הדבר הנוסף הוא השיתוף של ארבעתנו. ליצור לבד בעולם זה בלתי אפשרי, אנחנו חלק ממערך יותר גדול, אנחנו לא יכולים להיות נפרדים בעולם, הן ברמה הרוחנית והן ברמה הכי בסיסית". הרעיון, המכונה co-existence, מוכר לכל מי שלמד קצת בודהיזם.

אני שואלת את מוסקונה-לרמן האם היא מאמינה שהיוגה יכולה ליצור שינוי תודעתי. "את יכולה לקרוא ליוגה שיעור ספורט,אבל מה שמפריד אותה מפעילויות אחרות זה, שהיא התכנסות של שעה וחצי לתוך עצמך. יש מדיטציה בהתחלה, יש מדיטציה בסוף, אין הרבה דיבורים. במקור, היוגה נוצרה ככלי שאמור לעזור לך לשבת למדיטציה. היכולת להיות שעה וחצי עם עצמך, בלי גירויים, בלי דיבורים, בלי כעס - אותי הוא שינה. היוגה היא כלי חזק להתבוננות פנימה ויכולת לשהות שם, שזה מאוד לא קל. בעיני, זה יכול לעודד חוסר אלימות ויכולת לבחון את התגובות שלך. גנדהי אמר, שאם אנשים היו יכולים לשבת שעתיים בחדר ולשתוק, לא היתה אלימות בעולם. אולי התרגול - להיות עם עצמך לשעה וחצי - מאוד לא פשוט, אבל זה משהו שאחר כך אפשר להקרין החוצה".

קואופרטיב קו-יוגה נמצא כרגע בתקופת הרצה, שתימשך שלושה חודשים. אפשר למצוא אותם מעל הבר-קיימא, ברחוב המשביר 22 בתל אביב, וגם בפייסבוק.

צידה לדרך:

יזם הוא אדם המחפש את השינוי, מוצא אותו ומנצל אותו כהזדמנות.

(- פיטר דרוקר)

לאתר מהות החיים

אביטל ברק (צילום: אבנר ברק)
אביטל ברק (צילום: אבנר ברק)