כמה מהזמן אתם נמצאים בכאן-ועכשיו? איזה אחוז מהיממה המחשבות שלכם נמצאות בדיוק באותו המקום שבו אתם נמצאים? כלומר, האם כאשר אתם נוהגים, אוכלים, קוראים ומבשלים המחשבות שלכם באמת עוסקות בנהיגה, אכילה קריאה ובישול (בהתאמה)?
התשובה היא שכמעט מחצית מהזמן המחשבות שלנו נודדות למקומות אחרים. עכשיו רק נשאר לבדוק האם זה טוב או רע. את התשובה מספקים חוקרי פסיכולוגיה מאוניברסיטת הארוורד שפרסמו ב-2010 מחקר תחת הכותרת "מחשבות נודדות הן מחשבות אומללות". לפי הכותרת אפשר להבין שהחוקרים, דניאל גילברט ומת'יו קילינגסוורת', הגיעו למסקנה שעדיף שהמחשבות לא ינדדו. בבודהיזם המערבי יקראו לזה "להיות נוכח". לפני שנסביר איך גילברט וקילינגסוורת' הגיעו לממצאים ולמסקנות, נציין רק שחוקרים אחרים דווקא מדברים בשבחם של חלומות בהקיץ, אבל בואו ננסה להישאר ממוקדים לעוד רגע.
כדי לדעת כמה שעות ביום מחשבותיהם של בני אדם נודדות והאם זה גורם להם לאומללות או לאושר, גילברט וקילינגסוורת' גייסו לניסוי 2,250 משתתפים מכל העולם. הם סיפקו להם אפליקציה סלולרית ששאלה אותם מספר פעמים ביום, בתזמונים אקראיים, מה דרגת האושר שלהם, מה הם עושים ועל מה הם חושבים באותו רגע. המשתתפים גם נשאלו בכל פעם האם הם חושבים על מה שהם עושים או על משהו אחר.
התברר שלפחות 30% מהזמן אנחנו חושבים על משהו שאינו קשור לדבר שאנחנו עושים באותו הזמן. הפעילות היחידה שבה אנחנו נמצאים במלוא הריכוז היא התעלסות. הנתונים שזרמו אל מחשביהם של מבצעי המחקר גם הראו שככל שהמחשבות נודדות יותר, אנחנו מאושרים פחות.נחתי, חלמתי, הצלחתי!
אז אם הבטחתם לעצמכם שמ-ע-כ-ש-י-ו תחשבו אך ורק על הדבר שאתם עושים באותו הרגע ותהיו מאושרים כבודהה, כדאי שתשאלו את עצמכם כמה כבר אפשר לחשוב על מלפפונים כשחותכים סלט או על גרביים כשתולים כביסה. לא יותר מדי, נכון? זה משעמם, וטוב שכך. כי בניגוד למסקנותיהם של גילברט וקילינגסוורת', יש חוקרים שחושבים שלחלום בהקיץ זה יופי של דבר ושלמשימות שאינן מאתגרות את השכל יש יתרון חשוב – הן גורמות למחשבות שלנו לנדוד למקומות אחרים ובכך מחזקות את היצירתיות שלנו.
האם גם אתם מאלה שאומרים שהרעיונות הכי טובים "באים" להם במקלחת או בשירותים? מחקר של בנג'מין ביירד וג'ונתן שולר מאוניברסיטת קליפורניה, שמראה שכדאי לתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, מסביר את התופעה. במחקר השתתפו 147 סטודנטים שבשלב הראשון קיבלו משימה למצוא שימושים לא שגרתיים לחפצים כמו קיסמי שיניים, לבני בניין וקולבי בגדים. אחר כך המשתתפים קיבלו הפסקה בת 12 דקות מהמשימה שבמהלכה חלקם נחו בחדר שקט, חלקם קיבלו משימת זיכרון קשה לביצוע וחלקם קיבלו משימה משעממת. הרעיון הוא שהמשימה המשעממת תעודד נדידת מחשבות.בתום ההפסקה שוב קיבלו כל המשתתפים משימת יצירתיות דומה לזו שקיבלו בשלב הראשון. המשתתפים שביצעו בהפסקה משימה משעממת בלטו במיוחד בהמצאת שימושים לא שגרתיים חדשים לחפצים, בעוד חבריהם היו תקועים עם אותם רעיונות שהציעו בהתחלה. לחולמים בהקיץ היו 41% יותר רעיונות חדשים לעומת אלה שסתם נחו בשקט או שנאלצו לאמץ את מחשבתם בעת ההפסקה.
לשים את המוח על ניוטרל
שולר טוען ש-12 הדקות של חלימה בהקיץ אפשרו למשתתפים להמציא רעיונות חדשים. המשימה המשעממת שבוצעה בהפסקה הצריכה שימוש רק בחלק קטן מהמוח. שאר החלקים חיפשו לעצמם משהו לעשות וכך נדדו אל הקיסמים, הלבנים והקולבים שהעסיקו אותם קודם. מחקר קודם של שולר בשם "מטא-מודעות, ניתוק תפיסתי ומחשבות נודדות" אכן הראה שאנשים שנוטים לחלימה בהקיץ הם יצירתיים יותר.
אם מחברים את שני המחקרים, עולה השאלה האם אנשים יצירתיים שאינם חוששים לחלום בהקיץ הם מאושרים יותר או מאושרים פחות. בינתיים לנו נשאר להחליט מה אנחנו עושים עם כל המידע הזה – מתאמצים להיות נוכחים בכאן ובעכשיו, כאילו כל מה שאנחנו עושים - מכביסה ועד ישיבה בעבודה - שקול להתעלסות, או נותנים למחשבות שלנו ללכת לטייל בתקווה שיחזרו הביתה עם רעיונות יצירתיים. הרי יצירתיות, לא רק כזאת שקשורה לקולבים וקיסמים, מעולם לא הזיקה לאף אחד.
התשובה פשוטה מאוד, בעצם. כשמדברים עם חברים, חוצים כביש, עושים אהבה, מבצעים ניתוח מוח או השתלת כבד (אם במקרה זה המקצוע שלכם), עדיף לחשוב על מה שעושים ולהתאפק עם הטיולים המחשבתיים. כשמתקלחים, בוררים עדשים או חותכים סלט אפשר לתת למוח לרוץ, רק תיזהרו על האצבעות. מה שיפה זה שממילא התהליכים האלה יקרו מעצמם. אנחנו רק צריכים להוציא מהם את המקסימום.צידה לדרך
"האמן בחלומות כי בהם מסתתרת דלתו של הנצח" (ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן)
לאתר מהות החיים
