הימצאותה של וייטנאם במקום השני במדד האושר נראית כמו משהו שמנוגד לכל הסיכויים. אולי אלה שטיילו בה והכירו אותה ואת תושביה חושבים אחרת, אבל עבור הרוב האסוציאציה הראשונה לשם וייטנאם היא מלחמה. בשביל רבים מאתנו וייטנאם היא בעיקר סצנות קורעות לב משורה ארוכה של סרטים כמו "אפוקליפסה עכשיו" ו"פול מטאל ג'אקט" או שורות משירים צובטי בטן של ברוס ספרינגסטין. פשפוש קצר בהיסטוריה של המדינה הצרה והארוכה, שנמתחת לאורך מפרץ טונקין מדרום לסין, אכן מלמד שמהמאה ה-19 תושביה ספגו שנים ארוכות של כיבוש ומלחמות. זה התחיל עם קולוניאליזם צרפתי בתקופת הודו-סין ונמשך למלחמת וייטנאם, אחת הטרגדיות הגדולות של המאה ה-20.
מה עוד יש לנו בווייטנאם? אורז ועוני, או לפחות מה שנראה לעיניים מערביות כמו עוני. עיקר פרנסתם של הווייטנאמים הוא מחקלאות, אבל רק רבע משטחה של המדינה מתאים לגידול יבולים. על הרבע הזה צומח בעיקר אורז. אורז פשוט. לא הייטק, לא ביוטכנולוגיה, לא אופנה ולא נעליים.
האזרחים בווייטנאם מתלוננים על פקקי תנועה עצבניים, על בתי חולים עמוסים ועל בתי ספר צפופים מדי, מדינתם מדורגת די נמוך במדד הפיתוח האנושי של האו"ם (HDI). ולמרות הכול הווייטנאמים, כך מסתבר, חיים טוב יותר מרוב אוכלוסיית העולם. אם חשבתם שזה לא ייתכן ואולי מישהו קצת הסתבך עם המספרים, הנה עוד עדות למצב רוח וייטנאמי לאומי טוב: בסקר של מכון גאלופ, שבוצע בשנה שעברה וכלל 64,203 אנשים ב-53 מדינות, הסתבר שהווייטנאמים הם גם האנשים הכי אופטימיים בעולם בנוגע למצבם הכלכלי.ריאות ירוקות: הסיבה לחיוכים
מדד האושר שניסח הארגון הבריטי NEF (ה-New Economic Foundation - הקרן הכלכלית החדשה) בודק את רמת איכות החיים (לא רמת החיים!) של אזרחי העולם ביחס לכמות משאבי הטבע שמדינתם מנצלת. למרות שבעברית הוא נקרא "מדד האושר העולמי", התרגום המדויק הוא "מדד הפלנטה המאושרת" מפני שהוא מחבר בין אושרם של בני האדם ל"אושרו" של כדור הארץ.מדד האושר העולמי הוא שקלול של שלושה מרכיבים, שאחד מהם הוא אכן טביעת הרגל האקולוגית של המדינה. שני המדדים הנוספים הם תוחלת החיים ומידת תחושת הרווחה שחווים האזרחים. החישוב הוא כזה: מכפילים את תוחלת החיים בתחושת הרווחה ואת התוצאה מחלקים בטביעת הרגל האקולוגית. כלומר, ככל שציוני תוחלת החיים והאושר גבוהים יותר וניצול משאבי הטבע קטן יותר, המדינה מקבלת ציון גבוה יותר.
המובילות נכון לעכשיו במדד האושר העולמי הן קוסטה ריקה עם ציון 64, וייטנאם שקיבלה 60.4 נקודות וקולומביה עם 59.8 - שלושתן מדינות שהמושג מעצמה מעולם לא נקשר בהן. גם הבאות בתור הן לא בירות העושר של העולם, אלא יותר בכיוון של ארץ טרופית יפה: בליז, אל סלבדור, ג'מייקה, פנמה, ניקרגואה, ונצואלה וגואטמלה. שמתם לב לנוכחות המרכז-אמריקאית שאי אפשר להתעלם ממנה? הציניקנים יגידו שצמחים מסוימים שמשגשגים בשטחיהן המיוערים של המדינות האלה אחראים למפלס החיוכים. הציניקנים פחות יסבירו שלא משנה מה צומח, העיקר שיש מספיק ריאות ירוקות לכולם.
שלום עם עצמי ועם הסביבה
מבקרי המדד טוענים שמדינות שמקבלות ציון גבוה בזכות טביעת רגל אקולוגית נמוכה הן בעצם מדינות שאזרחיהן תקועים במצב של עוני. הווייטנאמים הדי-עניים אינם מובילים באף אחד משלושת המדדים, אבל מציגים הישגים יפים בשלושתם. מבחינת תחושת הרווחה הווייטנאמים נמצאים במקום בינוני-גבוה (עם ציון 5.8), תוחלת החיים שלהם גם היא בינונית-גבוהה (75.2 שנים) וטביעת הרגל האקולוגית הצנועה שלהם מקבלת ציון נמוך, שלהזכירכם הוא רצוי במדד הזה (1.4 למי שמתעניין). כנראה שהחיים באיזור שהטבע בו טרם הושחת ושמתקיימות בו קהילות חקלאיות, שעדיין לא נפגעו על ידי הניכור שמאפיין את העולם המתועש, גורם לאנשים להתקיים בשלום עם עצמם ועם הסביבה. אפשר לנסות ולשער שיש קשר בין מדד האושר לעובדה שווייטנאם היא מדינה בודהיסטית, ולדמיין את תושביה מתיישבים עם חיוך למדיטציה בין שדות האורז, אבל האמת היא שאין מדינות בודהיסטיות נוספות בראש הטבלה. המדינה הבודהיסטית הבאה בתור היא תאילנד, שנמצאת במקום ה-20, וממילא רוב הווייטנאמים הם בודהיסטים בהגדרה, אבל אין לכך הרבה השלכות בפן המעשי של חיי הדת שלהם. קריאה של הטבלאות מלמדת שאושר גלובלי הוא עניין מורכב ואי אפשר לגזור מהמספרים מסקנות פשטניות. רומנטיקה של חיים פשוטים, עניים ושמחים בבקתה קטנה בקצה האחו מתנפצת לאור העובדה שעשר המדינות שבהן התושבים מדווחים על תחושת הרווחה הרבה ביותר הן מדינות מתועשות דווקא, וביניהן קנדה, אוסטרליה והולנד. גם המדינות שבהן יש סיכוי מצוין לעבור את גיל 80 הן לא בהכרח שיא הפסטורליה - יפן והונג קונג נמצאות בראש הטבלה. עשר המדינות הירוקות ביותר הן בהחלט לא אלה שבהן התושבים מזדקנים בבריאות ובאושר, להיפך: יש ביניהן מדינות למודות עוני, אסונות טבע ומלחמות, כמו האיטי, אפגניסטן ורואנדה. אתם בטח שואלים מה איתנו. לישראל יש נתונים מעניינים: ציון 7.4 בתחושת הרווחה - מקום שביעי בעולם, תוחלת חיים של 81.6 שנים - מקום עשירי בעולם, וטביעת רגל אקולוגית מבאסת של 4.0 - מקום 103. הציון המשוקלל שלנו הוא 55.2 - מקום 15 בעולם. בניכוי איכות הסביבה, מצבנו מצוין.צידה לדרך
"ככל שהעולם מתפתח שואף הוא לחזור לטבעיותו המקורית" (הרב קוק)
לאתר מהות החיים
