ארתור בורמן, חייל לשעבר, סבל במשך שנים ארוכות מעודף משקל חמור וממוגבלות גופנית קשה. הוא חשב שיסיים את חייו מבלי שיוכל שוב ללכת ללא עזרה, בטח שלא לרוץ, עד שיום אחד גילה שיטת יוגה שהעמידה אותו על הרגליים, פשוטו כמשמעו, ואפילו עוד יותר מזה.

בורמן, אמריקאי בן 47, מורה לחינוך מיוחד, היה חייל במלחמת המפרץ השניה. יותר מדי צניחות פגעו בגב ובברכים שלו ולמעשה הפכו אותו לנכה הסובל מכאבים חזקים בעמוד השדרה, שנאלץ להתהלך בעזרת קביים וסדי ברכים. הרופאים אמרו לו שלא יוכל שוב ללכת ללא עזרה. אורח החיים החדש שגופו של בורמן כפה עליו, גרם לו לעלות במשקל. הוא נכנס לסחרור של דיכאון והשמנה עד שהגיע למימדים של אוביס, מה שרק החמיר כמובן את קשיי התפקוד הגופני.

על אף מצבו העגום, איכשהו בורמן עדיין קיווה שיוכל לעזור לעצמו. קצת. הוא לא שגה במה שאז נראה כאשליות, אלא רק חיפש תרגול שיקל את כאבי הגב שלו. הוא רצה להצטרף לשיעורי יוגה, אבל בשום סטודיו לא היו מוכנים לקבל אותו כתלמיד מפני שלא יכול לעמוד על רגליו בעצמו. גם הנתון הזה לא גרם לבורמן להישען לאחור ולהתמסר לנוחות הנרפית שמציעה התבוסתנות. הוא המשיך לחפש לו מורה.

הפסקתי לחשוב על עצמי כקורבן

לילה אחד, בשעה מאוחרת, הוא הקליד במנוע החיפוש "יוגה, גב שבור". על המסך הופיע שמו של המורה דיאמונד דאלאס פייג', שעל שמו קרויה שיטת היוגה שפיתח – DDP. פייג', מתאבק לשעבר, מלמד יוגה קשוחה במיוחד, שמתמקדת בפן הגופני. "זאת לא היוגה של אמא שלכם", הגדיר זאת בורמן. שיטת DDP שונה מהאסכולות שמתמקדות בהרפיה ובמדיטציה והיא דורשת הרבה מאמץ מהמתרגלים.

באותה העת הגיע משקלו של בורמן ל-135 ק"ג, הוא התקשה בתפקוד היומיומי ונזקק לעזרה בפעולות הפשוטות ביותר, אפילו כדי להתלבש. בנוסף, הוא סבל מדום נשימה ונמצא בקבוצת סיכון חמור לשבץ מוחי ולהתקף לב. למרבה ההפתעה ולמרות האתגר שעמד בפניו, הסכים פייג' לקבל את בורמן כתלמיד. "אני הולך לעזור לאיש הזה!" הוא אמר לעצמו, כפי שהוא משחזר כעת.

מה שמדהים עוד יותר בסיפור הזה, היא העובדה שבורמן החל לתרגל בעצמו, בעזרת תקליטור של DDP, כשהוא מסתייע מורלית בקבוצת תמיכה באינטרנט. "לקחתי שליטה", הוא מספר באתר של DDP. "הפסקתי לחשוב על עצמי כקורבן של פציעותיי. הפסקתי לחשוב עליהן כעל מצב קבוע. התחלתי לחשוב איך לתקן דברים. התחלתי לעבוד לפי התוכנית כל יום. נפלתי פעמים רבות. בחוזקה. קמתי מחדש בכל פעם, נחוש יותר מתמיד לגרום לזה להצליח".

בלי לרחם על עצמו ובלי להתייאש, בורמן החל את התרגול כשהוא קושר את עצמו לרהיטים כדי לא ליפול. בסרטון הווידיאו, שמתעד את הדרך שעשה, הוא נראה כמעט כמו דמות מקומדיית סלפסטיק זולה. בהתחלה הוא סבל, אבל כעבור זמן כבר ציפה בשמחה לתרגול היומי.

בורמן שינה גם את הרגלי התזונה שלו. "לקחתי בעלות – אחריות, על מה שאני מכניס לפה", הוא מספר. "לא הבנתי זאת קודם, אבל אכלתי זבל. זה לא עשה לי טוב, וידעתי זאת, אבל לא היה אכפת לי. שידרתי לאשתי ולילדי – האנשים האהובים עלי ביותר בעולם – שאני רוצה את הפיצה ההיא יותר משאני רוצה את שנות החיים שבהן אוכל לבלות איתם. לא עוד! זה נגמר. עכשיו אני אוכל מזון בריא".

להאמין כשאף אחד אחר לא מאמין בך

סיפורו של ארתור בורמן מוכיח שוב עד כמה תרגול יוגה הוא כלי יעיל לריפוי פנימי וחיצוני. בעולם שבו שיטות טיפול גוף-נפש צצות ונעלמות כפטריות אחרי הגשם, היוגה עתיקת היומין ממשיכה להבליח בלי לאכזב, אולי בגלל שהיא מספקת למתרגלים מתמידים כלים לעזור לעצמם ללא תלות באף אחד אחר. כל מה שצריך זה מזרון ומוטיבציה. ואמנם, בארה"ב ארגונים הפועלים למען חיילים בוגרי מלחמות, משתמשים ביוגה ככלי לשיקום הגוף ואמצעי לעזרה נפשית לסובלים מתסמונת פוסט טראומטית.

אבל למעשה, היוגה אינה לבו של הסיפור הזה. זהו סיפורו של איש שפשוט האמין בעצמו ולא הניח לנתוני פתיחה מייאשים ולאנשים מרפי ידיים להוציא לו את הרוח מהמפרשים.

נפלתי פעמים רבות. בחוזקה. קמתי מחדש בכל פעם (צילום מסך: יוטיוב)
נפלתי פעמים רבות. בחוזקה. קמתי מחדש בכל פעם (צילום מסך: יוטיוב)

בורמן התחזק ורזה בתהליך מתמשך ועיקש. אחרי חצי שנה כבר נפרד מ-45 ק"ג והיום הוא שוקל 90 ק"ג, אבל חשוב הרבה יותר מזה – לא רק שנפרד מהקביים ומהסדים, ארתור בורמן עומד בעצמו, הולך בעצמו ואפילו רץ. הרופאים שלו מעולם לא גרמו לו להאמין שיוכל לעשות זאת אי פעם, מורים ליוגה לא רצו תלמיד כמוהו, היו לו חברים שלא האמינו בו. במשך 15 שנים הוא קיבל את המוגבלות ואת היחס אליו כאל מקרה אבוד, כעובדה בלתי ניתנת לשינוי.

היום הוא מורה יוגה בכיר בשיטת DDP, מרצה מבוקש (שעומד להגיע גם לישראל) ובעיקר, מזכיר לכולנו לא לתת לאף אחד לגנוב מאתנו את האמונה בעצמנו.

צידה לדרך

"אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את התמונה כולה" (מרטין לותר קינג)

לאתר מהות החיים