מה אנחנו צריכים באמת?
המוטרדים ביניכם מענייני היגיינה אישית, תזונה והעברת שעות הפנאי מוזמנים להירגע. BNN, וכמוה גם אנשים נוספים ברחבי העולם שלקחו על עצמם אתגר זהה (מדובר במיני טרנד), כן קונים מזון, מוצרי טואלטיקה כמו משחת שיניים וסבון, תרופות במקרה הצורך, כרטיסי נסיעה בתחבורה ציבורית וגם כרטיסי כניסה למוזיאונים ולאירועי תרבות. ההסתייגויות האלה חשובות, כי בניגוד לאתגרים שנתיים אחרים שהפכו אופנתיים בזמן האחרון, כמו שנה ללא קניית מוצרי מזון או שנה בלי להוציא כסף בכלל, BNN לא הייתה צריכה לעסוק בהישרדות והתפנתה כולה לאתגר מורכב אחר: להבדיל בין מה שהיא צריכה לבין מה שהיא רוצה.
זה לא תמיד פשוט. בקצה אחד של הסקאלה נמצאים צרכים בסיסיים כמו מים ואוכל, בקצה השני נמצאים חשקים כמו חטיפים, בגדים ונעליים, שייכנסו לארון שכבר מזמן עלה על גדותיו. ומה לגבי כל מה שבאמצע? אנחנו צריכים או רוצים קרם חדשני נגד קמטים? זקוקים למכשיר סלולרי מתוחכם או חושקים בו? ההחלטה לא לקנות דומה למשטר דיאטה ללא ג'אנק פוד, לגמילה מעישון, להגבלת זמן מסך. האם אולי כל ההרגלים האלה הם רק שיטות קלות לגרום לעצמנו לנינוחות? BNN גילתה שהרבה פעמים דברים שהייתה בטוחה שהיא ממש צריכה, התגלו כלא הכרחיים. לפעמים קונים משהו כי "מישהו אחר אמר שצריך", כדי להעביר את הזמן (במיוחד במקומות כמו עיר מגוריה לוס אנג'לס ש"מלאה בדברים מגניבים לרכישה"), או כדי להדביק את הקצב של האנשים מסביב בעזרתם של פריטי אופנה וטיפוח חדשים. יש מקרים שבהם יוצאים לקניות מתוך עצלות או בורות בזמן שיש דרכים אחרות להשיג את אותו חפץ. היא מספרת: "דבר אחד שהבנתי לאחרונה הוא שבכל רגע ורגע בכל יום, אני מקבלת החלטות בנוגע לדרך שבה אני בוחרת לחיות את חיי. אפילו אם אני דוחה קבלת החלטה בנוגע למשהו, אני עדיין לחלוטין מקבלת החלטה. אי-החלטה היא החלטה".
האם אנחנו בתשומת לב?
BNN גילתה עוד כמה דברים, למשל שאנחנו קונים גם בלי לשים לב. זה קורה בכל פעם שאנחנו לוקחים שקית פלסטיק בחנות או כוס חד פעמית בדוכן הקפה, והרי גם שקיות וכלים חד-פעמיים הם מוצרים שעולים כסף למישהו, ופוגעים במשאבי כדור הארץ. עוד היא למדה שאולי במקום להוציא כסף על קניות כצורת בילוי, ובמקום זה מוציאים כסף על כרטיס למוזיאון או לסרט, כחוויה שמחוברת למהות ולתחומי העניין העמוקים שלנו, גם חוסכים וגם נהנים יותר. היא הבינה שהימנעות מקנייה היא אמצעי ליצירת קשרים, לחיזוק ערך האחדות בחברה, ולו רק משום שיש דברים שפשוט אפשר לקחת בהשאלה במקום לרכוש (תזכורת לעצמי בכל פעם שאני מהרהרת בקניית שואב אבק), או לעשות החלפות, לחלוק, להשיג מיד שנייה, לתקן.היא ניסחה לעצמה כמה עקרונות מנחים:
- להסתובב תמיד עם סט של סכום וכוס רב-פעמית – מדהים כמה כוסות, כפיות ומזלגות חד-פעמיים שמושלכים כך סתם לאשפה נחסכים בדרך הזו.
- קחו אתכם תמיד בקבוק מים. זה חוסך פלסטיק מהסביבה, חוסך כסף לכם.
- קחו לקניות שקיות רב-פעמיות. BNN הודתה שהיה לה קשה לסגל את ההרגל, אבל היא פשוט ציינה לעצמה שלקחת שקית בחנות (אתם זוכרים שהיא קונה אוכל, כן?) זה כמו לקנות מוצר חדש ואולי מיותר.
- תקנו מה שמתקלקל במקום לזרוק ולקנות אחר, כולל נעליים ובגדים.
- לכו על החוויה שממלא אותנו מבפנים - תמכו בקונצרטים, בלהקות, במוזיאונים, בתעשיית הקולנוע. תנו לעצמכם ליהנות מעיסוי, מתיקון אופניים, מפדיקור.
- קנו חפצים משומשים, אבל רק אם אתם באמת זקוקים להם.
המשימה, כך נראה, הסתיימה בהצלחה. לא רק בגלל ש-BNN עמדה באתגר כמעט בלי נפילות, אלא בגלל שהאתגר עשה לה טוב. כחודש לפני שהשנה הסתיימה היא כתבה: "בעוד פחות מחודש אהיה חופשייה באמת לעשות כל מה שאני רוצה בלי להתוודות בפניו של איש. אוכל לקנות בגדים חדשים, נעליים חדשות, ואוכל לצאת למסעי קניות מטורפים, ואני פוחדת... במהלך השנה שחלפה, היה לי העונג להסתתר מאחורי האתגר לא לקנות שום דבר חדש במשך שנה וממש התחלתי לחבב את הרשות שנתתי לעצמי לא לקנות בגדים חדשים (באופן מפתיע!)... הייתי צריכה להיות מחוץ למעגל של מה ש"טרנדי" ולהסתדר עם מה שיש לי."
אתם קולטים עד כמה זה משחרר? כשהמסע התחיל BNN חשה צורך חרדתי לאגור לעצמה כמה שיותר מוצרים, מתוך החשש שיחסרו לה ב"שנת דיאטת הקניות". כשהשנה הסתיימה, קרה הדבר ההפוך. היא הבינה כמה חפצים מיותרים נאספו סביבה עם הזמן, והתעורר בה החשק להיפטר מהם ולזכות בתמורה ביותר מרחב מחיה לנפש ולגוף.צידה לדרך
"אדריכל העתיד יהיה חייב לחקות את הטבע משום שזו הדרך ההגיונית והחסכונית ביותר לאורך זמן..." (אנטוני גאודי)
לאתר מהות החיים
