את שרון רז אני מכירה מהבלוגוספירה, עולם שנראה קצת מיושן בעידן הפייסבוק. אבל, במקרה של רז, יושן הוא שם המשחק.

אל הבלוג שלו, "נטוש", ואל האתר "אדריכלות נעלמת", רז מנקז את עבודות הצילום שלו שעוסקות בתיעוד מבנים ואתרים שננטשו, נשכחו, נשארו מאחור. חלקם נעזבו לנפשם, הטבע והזמן משנים אותם לאטם; אחרים מוחרבים לטובת הקמתם של מגדלי מגורים או קניונים. הצמחים שמשתלטים על חלק מהמתחמים העזובים מעלים לפעמים חיוך של נחמה.

קשה להסביר מה יש בעזובה ובהזנחה שכל כך צובט את הלב. אולי זאת התזכורת לתרבות השתמש-וזרוק שבה אנחנו חיים, אולי געגוע לארץ ישראל הישנה – מוסדית, קפוצה, בירוקרטית, אבל גם פחות מנוכרת, ממוסחרת וממהרת.

"תיעדתי במשך שמונה וחצי השנים האחרונות מאות מבנים מסוגים שונים ביניהם בתי קולנוע, מפעלים, בתי קירור, מבנים חקלאיים, בתי הבראה, בתי מלון, בריכות, מתקני ספורט, מבני מגורים, מבני ציבור, פרטים ועוד", הוא מספר. "חלקנו מפנים להם עורף, חלקנו כואבים ועדיין מתרגשים מהם. המבנים עומדים בינינו, עשרות שנים, ומצפים מאיתנו שנביט, שנתעד". רגע לפני שהם נעלמים לעד, רז מנציח אותם במצלמה שלו ומעלה אותם לאינטרנט, כדי שלפחות שם הם יהיו נגישים לכולנו וגם לדורות הבאים.

מגדל מים, חוות אטינגון לשעבר, סגולה, פ"ת (צילום: שרון רז)
מגדל מים, חוות אטינגון לשעבר, סגולה, פ"ת (צילום: שרון רז)

העבר הוא חלק מאיתנו

מעניין ששרון רז הוא אדריכל במקצועו. מה גורם לאדריכל במקום לתכנן מבנים חדשים לתעד מבנים נטושים, מיועדים להריסה, בשלבי חורבן מתקדמים לעיתים? "זה באמת לא סיפור רגיל", הוא אומר, "אלא יוצא דופן ומורכב. הפרישה מהתכנון והעיצוב קרתה בהדרגה ומסיבות מגוונות. המשיכה למורשת הבנויה הוותיקה והנטושה הייתה קיימת שנים רבות, אך הכול יצא לאור עם קניית המצלמה הדיגיטלית הראשונה ב-2004".

מאז רז יצא למה שהוא מגדיר "מסע תיעוד צילומי רב-שנים ורב-רבדים, מסע נחוש וסיזיפי שבא לחשוף, להעלות מודעות ובעיקר לתעד לעד, על ידי צילום, מבנים שהם המורשת הבנויה של המדינה הזו".

הוא מעריך שתודות למסע הזה יש כיום יותר מ-12,000 צילומים ברשת של מורשת בנויה ותיקה ונטושה, כולל מבנים שכבר אינם עוד. "זה אקטיביזם ייחודי וחיוני שחשוב הרבה יותר מאשר כמה מבנים חדשים שהייתי מתכנן ומעצב", הוא מוסיף.

קולנוע שרון הנטוש והסגור, נתניה (צילום: שרון רז)
קולנוע שרון הנטוש והסגור, נתניה (צילום: שרון רז)

אתה מרבה לצלם בתי קולנוע ישנים. מה יש בהם שמושך אותך?

"הם גדולים ומרשימים בדרך כלל, גוססים בשקט כמו לווייתנים על חוף, מבנים בעלי עוצמה ששכחו אותם, למרות ששירתו אנשים רבים, קהילות שלמות, ויש בהם יופי עצוב וחזק. כיסאות שלא יושבים בהם יותר, מסכים שמוטים, מקרנות שעומדות בחושך ומחלידות ומבואות שקטות. עושר תרבותי שגווע ויש לכבדו ולהנציחו. בתי הקולנוע בשבילי הם הדובדבן שעל הקצפת של עוגת המורשת הבנויה הוותיקה".

זה לא עיסוק קצת מדכדך? הרבה פעמים אפשר לחוש בפוסטים שלך געגוע למשהו שהיה ואיננו עוד.

"זו תעלומה, אני אולי מתגעגע למשהו, אך לא לגמרי ברור למה וקשה להגדיר זאת. כן ניתן לומר שהפשטות היחסית והצניעות של המבנים של המאה העשרים (עד שנות השמונים) הן קסומות, כובשות ומרגשות. היעלמות המבנים היא מדכדכת. את עולם הנדל"ן אי אפשר לנצח, אבל העשייה הצילומית היא החשובה, מלאכת התיעוד המצולם, ויש הרבה עבודה לעשות בשטח ומבחינת הצגת התכנים אחר כך".

יש משהו שהיית רוצה שהבלוג יעשה? היית רוצה להשפיע באמצעותו? אולי הוא כבר השפיע?

"מרגע שאתר 'אדריכלות נעלמת' עלה לאוויר הרשת באפריל 2005, הוא החל להשפיע רבות ושינה פרספקטיבות של אדריכלים, עיתונאים ואזרחים רבים. אף אחד לא דיבר על בתי הקולנוע לפני כן, למשל, ושנים של מחזורי סטודנטים נחשפים לחומרים המצולמים. כל פעילות התיעוד השפיעה על אזרחים רבים שרוצים לתרום לתיעוד ולקחת חלק בעשייה, שולחים מידע וצילומים. דרך עמותת 'נטוש', שנוסדה בשנה שעברה, אנו לוקחים קדימה את כל הארגון, הריכוז, הפיתוח והביצוע של תיעוד המורשת הבנויה לפני הכחדתה המהירה".

קולנוע אוריון הנטוש שנבנה בתקופת הבריטים, כרכור  (צילום: שרון רז)
קולנוע אוריון הנטוש שנבנה בתקופת הבריטים, כרכור (צילום: שרון רז)

זאת אינה ארכיאולוגיה. המקומות ששרון רז מתעד היו עוד בימי הדור הזה מקומות פעילים, חלקם אפילו מפוארים לזמנם. אנשים בילו, שחו, נאספו, נפשו והתחנכו בהם. אבל יום אחד הם כבר לא היו אופנתיים יותר, לא נחוצים יותר.

"המבנים הללו גם משקפים את האופן שבו החברה התייחסה לעצמה", רז אומר. "הנטישה של המבנים גם מייצגת נטישה של תפקודים חברתיים מסוימים, לטוב ולרע. אנחנו כישראלים חייבים ללמוד לכבד אותם יותר ולהבין שיש שכבות של היסטוריה, של מורשת, שצריך לתעד ולחשוף באופן עיקבי".

במקרה הטוב המבנים האלה נשכחים וננטשים, אז נשאר פתח לתקווה שאולי מישהו עוד יציל אותם. מבנים אחרים יירמסו לטובת משהו חדש ונוצץ. מבט אחד בעבודות של שרון רז מזכיר – מה שנוצץ ומלא הבטחות עכשיו עלול גם הוא יום אחד להיות עוד תמונה ב"נטוש".

כדי להמשיך בפעילות התיעוד נדרש מימון. כל מי שמעוניין לעזור, לתמוך, לשתף פעולה, להעניק חסות - מוזמן לכתוב לעמותה: natush.amuta@gmail.com

צידה לדרך

"...אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף

שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:

הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"

וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"

כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ

וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים...." (קטע מתוך "עשרת הדיברות של יהודה עמיחי")

לחצו כאן לבלוג של שרון רז - "נטוש".

לאתר מהות החיים