כוונה

"אני רוצה לכתב שירים לקוראים בלי הורים

כי הם מבינים לבד את מה שהם לא מספרים

לאף אחד. מי שיש לו הורים נחרד לפעמים

ממחשבה, אפִלו מהזיה, אפִלו באמצע הרחוב

בדרך לקפה, או למשרד, ממהר, עוצר, חוזר

מטלפן, אולי גם מבקר, ככה סתם לדבר, לספר.

אבל מי שכבר אין לו הורים מבין את החדרים

הריקים, את הספרים המאֻבקים (את השירים

המאֻפקים). עובר ליד מותו (עמֹק בתוך הגוף

מגע יד רך שהוליך אותו) לא לספר, לא לעצר, לא

לחזֹר, לא לטלפן, לא לבקר, לא לדבר"

"לילה במלון זר", יצחק לאור. הוצאת הקיבוץ המאוחד - 1992.

מחפש משמעות מי שאיבד אותה. אדם שיוצא לחיפוש משמעות לחייו יכול לציין לעצמו שהוא בטוח שהיא שם, שהייתה שם קודם, כי משהו השתנה לרעה, כי משהו התרוקן פתאום. נדמה שכל מה שנחוץ לעשות הוא לבדוק היכן המשמעות מסתתרת, היכן היא נחבאת. שכן, אם המשמעות היתה – סימן שהיא ישנה, שהיא קיימת ונשאר רק למצוא איפה היא, לאן נעלמה.

חיפוש ומציאת משמעות חיים פונה, אם כך, למי שהתנסה באובדן - אובדן הורים או אובדן משמעותי אחר. בבסיס החיפוש, נוסף על חווית האובדן, נמצאת אמונה בכך שיש סיבה לחפש, שכנוע בדבר קיומה של משמעות לחיים. שתי החוויות האלו, שכנוע בקיום המשמעות ואובדן המשמעות, שולחות לדרך של חיפוש משמעות.

משמעות החיים באושוויץ

הפסיכיאטר היהודי ויקטור פראנקל (1905-1997), שחווה על בשרו את מאורעות השואה ושרד שלוש שנים באושוויץ, דכאו ומחנות ריכוז אחרים, מבקש לעורר בנו את הרצון לפשר, את הצורך במציאת משמעות. פראנקל מספר שלקח איתו למחנה הריכוז את כתב היד של הדוקטורט שלו, שתכנן וקיווה לפרסם כספר.

כבר בעבודה זו גיבש, לדבריו, את העקרונות המרכזיים של תפיסת הלוגותרפיה, שמובנה ריפוי בעזרת משמעות. בנימה מעט מחוייכת ועצובה מאוד, פראנקל מציין שכתב היד הזה אבד עם הגיעו למחנה הריכוז, אך לעומת זאת הוא זכה להתנסות ולבחון הלכה למעשה את הרעיון היסודי לפיו בכל מצב בחיים ניתן למצוא משמעות ופשר.

כוונתו היא, שמחנה הריכוז נתפס בעיניו כמעין מעבדה, שבה הוא "עכבר הניסוי" ושאלת המחקר היא: האמנם ניתן למצוא טעם בחיים גם במצב הגרוע ביותר? פראנקל מעיד שכדי לאושש את עמדתו הוא ראה בעיני רוחו כיצד המלחמה מסתיימת והוא זוכה לשאת דברים בפני עמיתיו למקצוע ושוטח בפניהם את ממצאי מחקרו.

בנוסף, הוא מספר על הפעמים ומוסיף בהתנצלות שמדובר בפעמים ספורות, בהן ביקש לחזק ולעודד את רוחם של חבריו במחנה הריכוז בשעה שאיבדו תקווה. הוא שטח בפניהם את רעיון המשמעות בכל מצב ותנאי והנחה אותם כיצד לחפש ולמצוא משמעות גם בתוך תעשיית המוות של מחנה הריכוז.

החיים עצמם מעוררים באדם את הצורך במשמעות (צילום: h.koppdelaney,cc)
החיים עצמם מעוררים באדם את הצורך במשמעות (צילום: h.koppdelaney,cc)

פראנקל קובע שבאופן טבעי, בכל אחד מאיתנו יש שאיפה למשמעות. בכל אחד מאיתנו קיים צורך בפשר לחייו. למה, אם כן, רק חלקנו מחפשים? למה לא כל בני האדם עסוקים בחיפוש אחר משמעות? פראנקל רואה את הצורך במשמעות כעובדה, כפי שאצל פרויד עיקרון העונג הוא צורך יסודי, ראשוני ובסיסי בכל אדם.

מדבריו של פראנקל משתמע שלעיתים הצורך הזה רדום, כבוי או מודחק ואז יש לעורר אותו. כמובן שבצורה כזו או אחרת הקיום עצמו, החיים עצמם, מעוררים באדם את הצורך במשמעות. אובדן הוא דוגמא למצב שבו אדם שואל את עצמו מה המשמעות. שינוי ממצב של משמעות שלמה למצב של משמעות חסרה או מרוקנת לחלוטין מעורר את השאלה מה קרה למשמעות. האם היא נלקחה יחד עם ההורה שהלך או מישהו אחר שאבד? שמא על אף השינוי המשמעות עצמה נותרה ללא שינוי? אולי צריך לחפש את אותה המשמעות מחדש? אולי נחוץ לחפש משמעות חדשה?

טריילר לסרט "ויקטור ואני"

חיפוש המשמעות היא המשמעות

פראנקל מבקש להראות שלא חייבים לחכות לשיעורים הקשים של החיים כדי לחפש משמעות וניתן לעורר זאת לאו דווקא כחיפוש שמותנה באובדן. נמצא, אם כך, שעוד לפני שניגשים להשיב על השאלה מהי המשמעות, במיוחד אצל מי שאינם שואלים, יש לעורר את הצורך בה. בנוסף, פראנקל מראה שישנן דרכים לעשות את זה גם ביוזמתנו אנו, מטעמים של רצון להקדים תרופה למפגש עם הקשיים שהחיים יזמנו לנו בצורה כזו או אחרת.

הצורך במשמעות הוא בחזקת עובדה. עבור פראנקל, בני אדם הם יצורים מחפשי משמעות. כך הוא מסתכל על בני האדם וכך הוא מאפיין אותם. בתפיסתו הבעיה היא גם הפתרון. זאת אומרת שהצורך במשמעות אמור להנחות את האדם ומציאת המשמעות אמורה לאשר לו שהוא פועל בהתאם לטבעו. בעמדתו של פראנקל משמעות החיים היא המשמעות, כלומר משמעות החיים היא השאיפה למשמעות ומציאתה, העיסוק בחשיפתה-בגילויה וביצירתה יש מאין.

ד"ר תמי אילת-יגורי היא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וראש המסלול לבריאות הוליסטית בשלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל, מרצה בקתדרה על משמעות החיים.