לילה אחד לפני כמה חודשים, התעוררתי שטופת זיעה. הסיבה לא היתה חלום רע, אלא להיפך – היעדרם של חלומות רעים. הייתי בהיריון מתקדם ונזכרתי במחקר שאומר, שסיוטי לילה אצל נשים הרות הם סימן חיובי המעיד על כך שהאישה מעבדת פחדים מפני השינוי העצום הצפוי בחייה. הגיוני. באותה תקופה, החלומות שלי היו חיים ומוחשיים מאוד ובכך דווקא התאמתי בול לתוצאות המחקרים. עכשיו נשאר רק לפענח למה דווקא אחרי שהפכתי לאם, הלילות שלי היו מלאים בחלומות על חתולים; ולא מהסוג הנעים.

עוד במהות החיים:

____________________________________________________

לפי כמות המחקרים, הספרים, יצירות האמנות והמיתוסים – החלומות מעסיקים אותנו לא פחות בזמן העירות מאשר במהלך השינה. כשהגוף רפוי והמוח מאבד שליטה במהלך השינה, נפתחת הדלת אל התת מודע. אמנם, לכל אחד יש תת מודע פרטי משלו, אבל אלה שעסקו בפירוש חלומות לאורך ההיסטוריה התייחסו דווקא לסמלים המשותפים לכל החולמים.

פרשנויות יש בערימות. אם נלך למשל למקורות היהודיים, נראה שבתלמוד (ברכות נ"ו ב') חלומות על חתולים מפורשים כך: "הרואה חתול בחלום, במקום שקוראים לחתול בשם 'שונרא', נעשית לו שירה נאה, ובמקום שקוראים לו 'שינרא' ביו"ד, נעשה לו שינוי רע". אבל מה עושה חולמת דוברת עברית, שאינה קוראת לחיה המשופמת שונרא או שינרא? ארמית או עברית, הניסיונות לפרש חלומות החלו הרבה לפני תקופת התלמוד.

פרשן החלומות הראשון, יוסף (צילום: Dreamstime)

אם נמשיך ללכת אחורה בזמן, נגיע אל אחד החלומות המפורסמים ביותר בתרבות המערב: חלום האלומות של יוסף מספר בראשית פרק ל"ז ("והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי"). אם זיגמונד פרויד היה הפסיכולוג של יוסף, הוא היה אומר ודאי שהאלומה היא סמל פאלי. תסיקו בעצמכם את המסקנות מה מסמלות אלומה שניצבת ואלומות שמשתחוות.

כידוע, הקריירה החלומית של יוסף לא הסתיימה כאן ובהמשך הוא שימש כמפענח החלומות של פרעה; זוכרים את החלומות של המלך המצרי על הפרות ואת החלום על השיבולים? גם אם פרעה לא באמת חלם את החלומות רוויי המשמעות האלה והם בעצם פרי מוחם של מחברי ספר בראשית, זו עדיין עדות לחשיבות הרבה שיוחסה לחלומות גם בימי קדם. גם הקוראן מקדיש ליוסף פותר החלומות סורה שלמה שבה מתוארים החלומות המוכרים לנו מהתורה.

פרויד, יהודי אוסטרי יליד המאה ה-19, הוא מפרשני החלומות הידועים ביותר, אולי מקבילה מודרנית ליוסף. פרויד לימד אותנו שאם אנחנו חולמים על חיה בכלוב, אולי אצורה בנו תוקפנות מודחקת; מערה בחלום (וגם קערה, קונכייה, פרי ועוד ועוד) אינה מערה, אלא איבר מין נשי; ופחות או יותר כל מה שמאורך -- מסמל את איבר המין הגברי. פרויד, עם כל חיבתו לאפל ולמסתורי, התנער ממיסטיציזם וראה בתורתו מדע לכל דבר. היום כבר יודעים שיש בעיה עם ה"מדעיות" הפרוידיאנית, אבל לזכותו אפשר לזקוף (או לזקור) את העובדה שהוא החזיר את החלומות למיינסטרים.

גם קרל גוסטב יונג, בן דורו ותלמידו של פרויד, זיכה את החלום ביחס אקדמי. באופן לא מפתיע, הדבר שדחף את יונג לעסוק בחלומות היה חלום. בשנתו ראה הפסיכולוג הגרמני בית קומות שבו מרתף ובמרתף פתח למערה. כן, שוב מערה. אבל יונג היה קצת פחות אובססיבי מפרויד בנוגע למין והתמקד בלא-מודע הקולקטיבי. על פי תורתו, כל בני האדם חולקים תכנים לא מודעים משותפים, שעוברים בין הדורות ומשתקפים במיתוסים קדומים. את הדימויים הסמליים שמופיעים בחלומות (ובמיתוסים) כינה יונג "ארכיטיפים". הצל, למשל, הוא ארכיטיפ שמייצג את הצדדים האפלים והמודחקים באישיותו של האדם.


בין חלום ומציאות, מתוך "מדעי החלום", סרטו של מישל גונדרי

חלומות בתרבות השבטית

לא רק בתרבות היהודית-נוצרית חלמו חלומות ופירשו אותם. קיימים תיעודים אנתרופולוגיים רבים המצביעים על חשיבותם של החלומות בתרבויות שונות בעולם, לדוגמה, אצל ילידי אמריקה. אצל אנשי אירוקווה (Iroquois, איחוד של חמש אומות ילידים צפון אמריקאיות: מוהוק, סנקה, אונייגה, אונונדה וקיוגה), חלום של האחד יכול היה לשמש כמורה דרך של הכפר כולו. האירוקווה נהגו ל"התייעץ" בחלומותיהם לקראת יציאה לציד, לדיג ולמלחמה ולהבדיל, גם לפני חתונות וטקסים דתיים. קבוצת ציידים היתה עשויה לחזור על עקבותיה בדרך לציד אם אחד החברים חלם על כישלון.

לואיס הנרי מורגן, מראשוני האנתרופולוגים בעולם, תיעד במאה ה-19 סיפור על הצ'יף שותל-תירס משבט סנקה. בערוב ימיו, שותל-תירס חלם חלום שאמר לו שעליו לסיים את תפקידו. לאחר שחלם זאת, שותל-תירס עבר במשך שלושה ימים מבית לבית וביקש מאנשי סנקה לבאר את חלומו, עד שהגיע לפירוש שנשמע לו נכון. אותו מפרש אמר לשותל-תירס שהחלום רומז שמעכשיו שמו יהיה אונונו. בשפת אירוקווה "אונונו" משמעותו "קור", מילה שקשורה לחורף ולסוף. צ'יף שותל-תירס הבין שעליו לפרוש מהנהגת השבט. באותו סבב פרשנות לחלום, הצ'יף הונחה גם להרחיק מביתו חפצים שקיבל מהאדם הלבן, על מנת שישיג הרמוניה עם הרוח הגדולה. הצ'יף הזקן מסר לאחד מחבריו הוותיקים את הטומהוק ואת נזר הנוצות שלו, מה שסימל את העברת התפקיד, ושרף את המתנות שקיבל ממנהיגי הלבנים וושינגטון, אדמס וג'פרסון.

מדעי החלום

המדע המודרני עוסק לא רק בתוכן החלומות, אלא גם בפיזיולוגיה של החלימה. הפעילות המוחית בזמן החלימה דומה לפעילות בזמן העירות, אבל השרירים הרצוניים משותקים ותודות לכך רובנו לא מתהלכים בשנתנו ולא מיישמים את מה שהמוח חולם. כך נחסכות מאיתנו לא מעט סכנות. החלומות מתרחשים בעיקר בשלב השינה שנקרא רע"מ (ריצוד עיניים מהיר או REM, Rapid Eye Movement), וככל שנתעורר סמוך יותר לשלב זה, יגדל הסיכוי שנזכור את החלום. מי שחושב שאינו חלום טועה, כמובן. הוא פשוט אינו מתעורר בסמוך לשלב הרע"מ ולכן אינו זוכר מה חלם.

אין ויכוח על כך שהחלומות פותחים לנו את דלתות התודעה ולכן, לפחות במידת מה, יכולים לשמש תחליף בטוח לחומרים פסיכו-אקטיביים. אם אתם מתעוררים באמצע הלילה וזוכרים את החלום, שווה להקדיש לו קצת מחשבה, אם לא לחלוק אותו עם כל השבט כפי שעשה שותל-תירס. רק אל תשכחו -- אפילו פרויד אמר שלפעמים סיגר הוא רק סיגר, אז גם אם חלמתם על קונכייה, על שונרא או על שינרא, יכול להיות שבמהלך היום פשוט ראיתם חתול על חוף הים ואתם יכולים לחזור לישון בשקט.