בני אדם שמוכנים ללכת אל מעבר לחומות ההפרדה (צילום: לינדה חורי)
לפני מספר ימים בביקורי בירדן פגשתי את נסוך, זמר וגיטריסט ירדני מעמאן. הוא הוציא מארנקו דף נייר מקופל ועליו מילות שיר. הבטתי בנייר וזיהיתי עליו את כתב ידי בעברית של מילות הפיוט "אנא אלך" של רבי ישראל נג'ארה, שכתבתי עבור נסוך לפני שנים. אני זוכרת את נסוך עומד בכנסייה קתולית יחד עם ישראלים וירדנים נוספים ושר בעברית צחה את הפיוט: "אנא אלך מרוחך אנא מפניך אברח, אברח ממך אליך ובצל ידך אגיל אפרח".
עוד במהות החיים:
- >> בעולם של אתגרים הדורשים יצירתיות, השכלה אקדמאית היא כבר לא מדד להצלחה
- >> ברנדון בייס ניצחה את הסרטן בלי תרופות והפכה את זה לשיטה
- >> יוטיוב עושה צדק חברתי ועוזר לעמותות לגייס תרומות
- >> וויטני יוסטון תרמה לאנשים ברחבי העולם
____________________________________________________
הכל החל בשנת 2008, כשהוזמנתי לכנס המפגיש אנשים וקבוצות מרחבי המזרח התיכון בירדן. כאוהבת מוזיקה הבאתי את הפנטם שלי, כלי נגינה שנראה כמו צלחת מעופפת ומוציא צלילים שנשמעים לא מכאן. באחד הערבים ישבתי וניגנתי. בקבוצה שלנו נכחו שני גברים איראנים מטהראן, שלא העזו להתקרב לישראלים, וגם אנחנו לא ממש התקרבנו. בעודי מנגנת כמה צלילים על הפנטם, אחד מהם עשה מספר צעדים ושאל אותי "מה זה הכלי הזה? מעולם לא ראיתי כזה". הזמנתי אותו לשבת ולנסות לנגן. אחרי שניגנו יחד עם חיוך על שפתינו, הוא לימד אותי שיר פרסי מקסים.
מוזאייק בעמאן. (מוזיקה: נידל רבדלג'ני. וידאו: גור זיו)
למחרת הוא סיפר לי כי זו הפעם הראשונה שדיבר עם ישראלית והמפגש ריגש אותו ולימד שגם בישראל יש אנשים נחמדים. המפגש הזה בירדן, הוא שהביא להולדתו של פרוייקט "מוזאייק". מאחורי הפרוייקט עמד רעיון פשוט: מוזיקה המפגישה אנשים שבאופן טבעי לא היו בוחרים לשבת זה עם זו מתוך האמונה שדרך המוזיקה נוצר חיבור החוצה גבולות ומעביר מסר של פיוס. מוזיקה מלווה אותי כבר הרבה שנים. ברגעים הכי מתוחים, כאשר אנשים ש"אמורים" להיחשב אויבים אחד לשני נפגשים בעזרת המוזיקה, הרבה מהמתח מתפוגג.
לי זיו מנגנת על הפנטם (צילום: לינדה חורי)
משנים מציאות בכוחה של המוזיקה
חברי הקבוצה אינם רק מוזיקאים מוכשרים, הם בראש ובראשונה בני אדם, שמוכנים ללכת אל מעבר לחומות ההפרדה לא כי הם גיבורים או אמיצים, אלא כי אין ברירה אחרת. אנחנו תומכים אחד בשני למרות שיגעונות המזרח התיכון ושוברים דפוסי מחשבה. אנחנו מנסים להבין אחד את השני מעבר לחשש ולפחד ויוצרים המון מוזיקה, בעזרתה אפשר להביע כל רגש. הספקות, הפחדים, התקוות והאמונה יוצרים מרחב בו ניתן לסמוך זה על זה ולהבין שמוטלת עלינו האחריות ליצור את התמונה שבה כולנו רוצים לחיות. כדי להבין שהכל בידיים שלנו עלינו לחוות כל פעם מחדש את האפשרות לחיות יחד, גם אם לזמן קצר ומוגבל. היכן שרק אפשר אנחנו נפגשים למספר ימים, נוגעים בשאלות קשות ובחלומות שלנו כבני אדם. בזכות הרבה צחוק ולא מעט בכי, המוזיקה, שמקורותיה במזרח התיכון, נוגעת בנו ובאחרים באופן מאוד עמוק.
בשבוע שעבר נפגשה הקבוצה בירדן, כהכנה לנסיעה קרובה לארה"ב. יחד מנינו כעשרה מוזיקאים מישראל, ירדן, אנגליה ומצרים. ביום בו חצינו את מעבר הגבול הצפוני "שייח חוסיין" לירדן, נלקחתי לכמה חקירות; הרי בימינו קבוצת מוזיקאים ישראלים ופלסטינים בדרך לירדן אינה דבר רגיל. לאחר כשעתיים של ביקור בחדרים שונים, חיוכים, שאלות ונסיונות להשתמש בערבית הדלה שלי, הוציא ג'ורג' את העוד שלו והחל לנגן שיר בדואי עם דביר ששר בערבית. אט אט כל עובדי מעבר הגבול עזבו את עיסוקיהם והציצו מכל חלונות המסוף להבין מי מנגן להם את המוזיקה. כך, בכוחה של המוזיקה, לא עבר זמן רב והעבירו אותנו את הגבול.
תמונות של שלום
ננסי ממצרים, נגנית כינור מוכשרת ביותר ואוהבת חתולים מושבעת, כתבה לי לפני יומיים שהיא לא רוצה לפחד יותר והיא בוחרת לשתף את כל החברים שלה בחוויה שעברה איתנו בירדן. כמורה למוזיקה היא תספר לתלמידים בכיתתה, שלראשונה פגשה חבורה של ישראלים "והם בני אדם ואין להם זנב ולא כולם שונאים אותנו, המצרים, והם יכולים אפילו לשיר ולנגן שירים בערבית".
"דרך המוזיקה נוצר חיבור חוצה גבולות, המעביר מסר של פיוס" (צילום: לינדה חורי)
ואני מספרת גם לכם: יש שם בצד השני בני אדם! לא כולם שונאים אותנו וכמה מהם מכירים אפילו את השירים שלנו בעברית. יש להם שמות ופנים. גם להם מספרים סיפורים עלינו, גם להם נמאס מהשחיתות וגם הם רוצים לתת יד ולצאת לדרך חדשה.
במהלך שנות קיומו של הפרויקט עברנו מכשולים רבים ומתקפות תקשורתיות, אבל זכינו גם ללא מעט חיזוקים ותמיכה מהעולם. כמה פעמים, בעקבות המצב הפוליטי או חשש לחברי הקבוצה, אמרתי נואש ועלה בי הרצון להפסיק ולהוביל את הפרויקט, אך אז לפתע הגיע חיזוק או הצעה שתאפשר לו להמשיך ולהתקיים. עם השנים הבנתי, שהפרויקט הזה, שחשבתי שאני מובילה, מוביל אותי ועלי רק לתת לו כיוון ומקום בעולם, כי הוא הכרחי. המשאלה שלי היא שפרויקט "מוזאייק" יגדל ויגיע למוזיקאים רבים נוספים במזרח התיכון ובעולם כולו, עם חזון לבניית מודלים של אמת ופיוס באיזורי קונפליקט בעולם ודרך שפת המוזיקה להעביר את מסר הפיוס והאחדות.
שבתי הביתה מירדן ובכיתי. אולי סוג של "דאון" אחרי מפגש כל כך מרומם ואולי כי הבנתי מה מעטים האנשים הזוכים לראות תמונות כאלה, של שלום. רובנו בוחרים לראות כל יום מחדש תמונות של מלחמה, אויב, שנאה ופירוד וזה מעציב אותי. אני לא רוצה לראות יותר תמונות של שלום לבדי, אני רוצה שאנשים ידעו שיש קבוצות רבות בישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו שעושות הכל כדי לבנות מודלים חדשים לאנושות. אין לנו ברירה אחרת -- נולדנו לאהוב, את הפחד למדנו עם השנים. בואו נחזור לאהוב.
מוזאייק – פסיפס של מוזיקה (צילום: גור זיו)
בחודש הבא, פרויקט מוזאייק מוזמן על ידי ארגון ה-URI העולמי למספר מופעים ומפגשים בסן פרנסיסקו. לחצו כאן למידע נוסף.
לי זיו עוסקת בפיוס במזרח התיכון בעיקר דרך מוזיקה. היא מפיקה, כותבת, מובילת פרוייקטים, מדריכת טיולים ומגשרת בין אנשים ותרבויות בזכות המון תקווה. לי היא אחת המייסדות של פרוייקט "מוזאייק".
לפוסטים קודמים של לי זיו:
