(איור: נועה ליברמן-פלשקס)
כל אחד צריך מודל לחיקוי. בין אם מדובר בדמות היסטורית שעשתה מהפכה, זמר שהשירים שלו נגעו לנו עמוק בלב או סתם מישהו שאנחנו מכירים ומעריצים. לכבוד חודש האישה, שנחגג במרץ, ובמרכזו יום האישה הבינלאומי (שחל בשבוע הבא), החלטתי להציג בפניכם כמה נשים שהשפיעו עלי ושימשו לי השראה.
עוד במהות החיים:
- >> יוטיוב עושה צדק חברתי ועוזר לעמותות לגייס תרומות
- >> וויטני יוסטון תרמה לאנשים ברחבי העולם
- >> לראות סרטון על יצירתיות ולהמשיך את השבוע בראש טוב
____________________________________________________
האחיות שרלוט, אמילי ואן ברונטה
שלושת האחיות האלה היו סופרות מצליחות בתקופה הוויקטוריאנית. אן פרסמה את "הדיירת מאחוזת ויילדפיל", אמילי את "אנקת גבהים" ושרלוט את "ג'יין אייר", אחד הספרים המצליחים מהתקופה ואחד החביבים עלי באופן אישי. שלושתן גדלו בכפר למשפחה מוכת צרות: אמן מתה בילדותן ושתי אחיותיהן הגדולות מתו בצעירותן -- כולן ממחלת השחפת. עם זאת, הן הצליחו לפרוץ לעולם הספרותי שנשלט כמעט אך ורק על ידי גברים. בהתחלה הן השתמשו בשמות בדויים גבריים ובסופו של דבר בשמותיהן האמיתיים. גם האחיות עצמן מתו צעירות, אבל המורשת שלהן נשארה הרבה אחריהן והספרים שלהן זוכים לעיבודים בימתיים וקולנועיים גם היום.
אן שירלי מסדרת "האסופית"
במקרה הזה מדובר בדמות פיקטיבית לחלוטין, אבל כזו שכבשה אותי בתור ילדה. אי אפשר היה שלא להתאהב באן הג'ינג'ית הפרועה, שהגיעה למשפחת אומנה שבכלל ביקשה בן זכר. אן מתוארת
בסדרת הספרים, אותה קראתי פעם אחר פעם בילדותי, בתור שובבה, שלומיאלית, חסרת טאקט מצד אחד, אך טובת לב ומלאת אנרגיות מצד שני. תמיד רציתי לחלוק עם אן חברות אמת, כעסתי עליה כשלא רצתה את גילברט שאהב אותה כל כך, בכיתי איתה במות יקיריה ושמחתי בשמחתה כשהצליחה להשיג את שאיפותיה -- למרות שידעתי שמדובר בדמות דימיונית ותו לא.
ג'וי אדמסון ואלזה מהספר "לחופש נולדה"
כפי שהבנתם, גם בילדות הייתי תולעת ספרים לא קטנה. את הספר "לחופש נולדה" מצאתי בבית של סבא וסבתא שלי, בהוצאה מצהיבה עם תמונות בשחור לבן. למי שלא מכיר, מדובר בסיפור אמיתי אותו כתבה ג'וי אדמסון, שמספר על הלביאה אלזה, שאומצה על ידה ועל ידי בעלה לאחר שאמה נורתה בשוגג על ידי ציידים באפריקה. אדמסון גידלה את הלביאה הקטנה והאמיצה כאילו היתה בתה והספר מציג סיפור מרגש של אהבה, אומץ ואנושיות מופלאה שהתגלתה באלזה. גם את הספר הזה קראתי אינספור פעמים ואני זוכרת כל צילום וצילום, כך ששנים פינטזתי איך אסע לאפריקה להציל אריות וחיות בר. בינתיים אימצתי חתולה.
דניאלה לונדון דקל
אני מניחה שמדובר בהשראה די הגיונית למי שעוקב אחרי הטור שלי. לונדון דקל היא אחת מהמאיירות המצליחות בארץ, במקצוע שנשלט עד לפני כמה שנים על ידי גברים. היא פירסמה את סדרת "חמודי" המתוקה בעיתון העיר ובשנים האחרונות היא מפרסמת טור מאויר אישי בידיעות אחרונות. הטורים שלה כתובים נפלא, אמיתיים ומרגשים, גם כשמדובר בנושאים "כבדים", כמו התבגרות וגירושין וגם כשמדובר בנושאים שטותיים, כמו שיפוצים ובישול. היא תמיד מצליחה להציג את החיים שלה בצורה מצחיקה, מרגשת והכי חשוב -- אמיתית.
אמא שלי
בתור הבת הבכורה במשפחה, תמיד היה ביני לבין אמא שלי קשר קרוב. היו תקופות שלא הסתדרנו והיו תקופות של מריבות ועצבים, אבל תמיד ידעתי שהיא שם בשבילי לתת עצה, מילה טובה או סתם אוזן קשבת. אמא שלי מורה כבר למעלה ל-30 שנה ולוקחת את המקצוע הזה בשיא הרצינות וההקדשה, גם בשנים האחרונות, כשהקול שלה נעלם והדור גדל והשתנה. אני מקווה שאצליח לגלות את אותה אדיקות ומסירות לעבודה כשאהיה בגילה.
אלה הנשים המשפיעות עלי. מה שלכם?
לפוסטים נוספים של נועה ליברמן-פלשקס:
