(איור: נועה ליברמן-פלשקס)
פברואר הגיע והביא איתו לא רק מבול של תחזיות מזג אוויר אלא גם מבול של תחזיות על מי שיזכה באוסקר. קטונתי מלהכריז על סרטי השנה (למרות שממש אהבתי את דרייב), שחקני השנה ופרסי הבימוי השונים, אבל זו ההזדמנות נהדרת לספר לכם על הסרטים שאני הכי אוהבת ועזרו לי לגלות דבר או שניים על עצמי.
עוד במהות החיים:
- >> יוטיוב עושה צדק חברתי ועוזר לעמותות לגייס תרומות
- >> וויטני יוסטון תרמה לאנשים ברחבי העולם
- >> לראות סרטון על יצירתיות ולהמשיך את השבוע בראש טוב
____________________________________________________
Little Miss Sunshine סרט מ-2006, שעוקב אחרי מסעה של משפחה לא הכי מתפקדת לתחרות יופי לילדות. מבין כל הדמויות, המתמודדת ששואפת לזכות בתחרות היא לא אחרת מהבת הקטנה, השמנמנה והממושקפת. במהלך מסע באוטובוס צבעוני ועליז בני המשפחה מגלים דברים שונים על עצמם (שלא אזכיר מחשש לספויילרים). הסרט לימד אותי, שלמרות שהחיים לא מושלמים ולא תמיד מתאימים למה שאנחנו מצפים מהם, אלה המסע והגילויים שעוברים עלינו בדרך שמשנים באמת.
מתוך הסרט מיס סאנשיין הקטנה
המבוך של פאן (2006), סרט פנטזיה קסום על נערה צעירה בספרד של מלחמת האזרחים, שבורחת מחייה המדכאים לעולם של דימיון וקסם. במהלך מסעה היא עוברת בין מציאות ודימיון ופוגשת יצורים דמיוניים מופלאים. אמנם מדובר בסרט עם סוף עצוב ונוגע ללב, אבל הוא הזכיר לי שדימיון תמיד יכול להציל אותנו ממציאות אכזרית ומבאסת ולעזור לנו לברוא עולם הרבה יותר נעים ומעניין.
אד ווד (1994) אחד מסרטיו המוצלחים של טים ברטון, שמשרטט באופן חלקי את הביוגרפיה של אד ווד, במאי סרטי אימה. ווד, שהפיק את סרטיו בשנות ה-50, נחשב באופן רשמי לאחד מהבמאים הגרועים אי פעם. ווד, בגילומו של ג'וני דפ המבריק, מוצג כאדם תמהוני שמקיף את עצמו בחבורה תמהונית לא פחות. לבוש בגדי נשים ועני מרוד מרבית חייו, דמותו מציירת את האמן המחוייב כולו לאמנות הקולנוע שלו, לחבריו ולשאיפתו לעשות סרטים. נכון, הסרטים שלו נחשבים למזעזעים ונוראיים, אבל בלעדיהם לא היה לנו את ז'אנר הטראש החביב כל כך על כולנו.
וואלס עם באשיר (2008) הוא סרט אנימציה שעוקב אחרי ההתרחשויות במלחמת לבנון, כפי שעולות מזכרונותיהם של ארי פולמן הבמאי, חבריו לפלוגה ואנשי תקשורת. מדובר בסרט מבריק ומרגש, אבל הוא נגע בי במיוחד כי זכיתי להיות סטודנטית של דוד פולונסקי, מאייר נפלא, שהיה אחראי על הפן האמנותי של הסרט. אין דבר מרתק יותר מלעקוב אחרי סרט שקורם עור וגידים, מרעיון וסקיצות עד לסרט מוגמר ומצליח. המעקב אחרי התהליך הזה עורר בי להשראה -- גם במובן המקצועי וגם מבחינה אישית.
קיווי! (2006. כן, 2006 היתה שנה טובה לסרטים) הוא סרטון קצר, שניתן לראות ברשת והוא למעשה פרויקט גמר של סטודנט לאנימציה מניו יורק. הסרט הקצרצר הזה עוקב אחרי קיווי, שחלומו הוא לפרוש כנפיים ולעוף -- למרות שטכנית, הוא ממש לא יכול לעשות את זה. לא אהרוס לכם את סוף הסרט, אבל כל פעם שאני מבואסת אני נהנית לחזור אליו ולהיזכר ששווה לנסות להגשים את החלומות שלי, לא משנה כמה מגוחכים או בלתי אפשריים הם נראים.
קיווי
מה אתכם? מה הסרטים ששינו לכם את החיים, הביאו לגילוי בלתי נשכח או סתם גרמו לכם לחשוב? מחכה לתגובות שלכם.
לפוסטים נוספים של נועה ליברמן-פלשקס:
