שלושה חודשים בטבע, עם אנשים מכל העולם, בלי דלתות, בלי קירות (צילום מסך: פייסבוק, walkaboutlove.org)
ב-20 במרץ יתאספו באילת כמה עשרות אנשים. הם לא מכירים אחד את השני, הם לא נפגשו מעולם. הם באו לצעוד. לצעוד באהבה. 1,000 קילומטר הם ילכו ביחד, מאילת עד לחרמון.
זו השנה הרביעית שמסע Walk about love יוצא לדרך. הכל התחיל כשרע פסטרנק החליט שצריך שינוי. "זה היה בזמן מלחמת לבנון השנייה", מספר פסטרנק. "הייתי אז חייל משוחרר בן 21 וטיילתי באוסטרליה. המלחמה מאוד זעזעה אותי, רציתי לעשות משהו, משהו שיעשה שינוי, משהו טוב אחרי כל ההרס והדם. פתאום, בשנייה אחת, עלה לי הרעיון להביא לישראל תרמילאים מכל העולם ולעשות מסע. מסע שיראה את ארץ ישראל היפה, הנופים, המוזיקה".
רצית לעשות יחסי ציבור לישראל?
"כן, רציתי שאנשים מכל העולם יחזרו לארצות שלהם ויפיצו את הבשורה. מלחמות עושות יחסי ציבור רעים לישראל ורציתי שיהיה משהו הפוך".
איך עושים כזה דבר?
"הדפסתי גלויות ושלחתי בדואר לכל העולם וכמובן ששלחתי גם אימיילים. סיפרתי על הרעיון לאנשים והמון מיד נרתמו לעזור. כולם רצו שזה יצליח וזה נתן לי כוח להמשיך. במסע הראשון לא היתה הרשמה מראש, נסענו אני ועוד חבר'ה לאילת, אספנו קצת ציוד בסיסי וחיכינו לראות מה יקרה".
ומה קרה?
"הגענו לאילת ביום חמישי ועד יום ראשון התאספנו סביבנו 150 אנשים. התפילות שלנו נענו".
מי האנשים שמגיעים למסע?
"אנשים מכל הסוגים. חיילים משוחררים, תרמילאים, סטודנטים אחרי התואר, אנשים באמצע החיים. מגיעים אנשים מכל העולם: אירופה, ארגנטינה, ברזיל, פנמה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה. באים אנשים מכל הגילאים, היתה סבתא בת 70, שצעדה את כל המסע".
אנשים יפים מכל העולם, התאחדו!
יוצאים אנשים חדשים
כ-50 איש צועדים ב-Walk about love מאילת עד החרמון ועוד כ-300 מצטרפים לחלק מהדרך, בדרך כלל לשבוע. כל ערב אוכלים כולם ביחד, במעגל, ואחר כך מנגנים, שרים ורוקדים. "אנחנו לא מגישים אוכל -- כולם מבשלים ואוכלים ביחד", אומר רע." אנחנו לא חברת לוגיסטיקה וזה לא סתם טיול, אנחנו באים לעשות מסע של אהבה וזו כל המהות".
איך מגיבים האנשים שאתם פוגשים בדרך?
"כולם שמחים לראות אותנו. מציעים לנו להתקלח, מביאים לנו שוקולדים ועוגות. גם בערים שאנחנו מגיעים אליהן אנחנו עורכים מצעד עם כלי נגינה ומביאים את האנרגיה שלנו. כל בן אדם שרואה אותנו זה משנה בו משהו. הוא חוזר הביתה ואומר לאשתו 'את לא מאמינה מה ראיתי -- אנשים צעירים, שהולכים בארץ ישראל, ומנגנים ושרים ולא מפחדים ואוהבים'. אנחנו גם עושים הרבה אירועים במהלך המסע -- ליל סדר, מסיבות -- ובאים אנשים מכל הארץ".
אתה מרגיש שהמסר עובר?
"בטח. אנשים באים אלינו, עוברים תהליך ויוצאים אנשים אחרים לגמרי. להיות שלושה חודשים בטבע, עם אנשים מכל העולם, בלי דלתות, בלי קירות, זה משחרר אותך מהכל. אנשים באים אלינו עם מטענים ואחרי חודש במדבר הם יוצאים אנשים חדשים".
אחת שעשתה את Walk about love ויצאה חדשה היא גלי חפץ, בת 29 משער הגולן. "היתה לי עבודה מסודרת, קריירה", היא מספרת על נסיבות הצטרפותה למסע, "עד שיום אחד ישבתי בכנרת ופשוט אמרתי לעצמי 'אני לא מסוגלת לחזור מחר למשרד'. ברגע אחד החלטתי שאני רוצה לעשות את שביל ישראל. למחרת בבוקר נכנסתי ישר לחדר של הבוסית שלי ואמרתי לה שאני מתפטרת".
ואיך הגעת ל-Walk about love?
"התחלתי לחפש דרך לעשות את השביל. אחותי סיפרה לי על Walk about love. לא ידעתי מה זה, נכנסתי לאתר והיו דברים שמאוד אהבתי, אבל חששתי שאולי זה לא יתאים לי -- אני לא מכירה אף אחד, לא ידעתי אם אסתדר מבחינה חברתית, מבחינת קצב ההליכה. אבל באתר הופיע גם מספר טלפון, אז התקשרתי ודיברתי עם רע וגל. הם היו הכי מדהימים ומקבלי פנים והחלטתי להצטרף".
יד ביד בשביל ישראל (צילום מסך: פייסבוק, walkaboutlove.org)
ואיך היה?
"וואו, החוויה של החיים. בחלום הכי מדהים שלי לא הייתי יכולה לדמיין את זה כל כך טוב. הגעתי בשביל ללכת בשביל ישראל, בשביל הנופים, הצעידה. ואז הגעתי ל-Walk about love ויש בו הרבה מעבר. זה ערך מוסף אדיר, שלא יכולתי לדמיין אותו קודם. כל בוקר פותחים את היום במעגל, מדברים, עושים ביחד מתיחות או יוגה, שרים שירים על המקום שאנחנו הולכים אליו. הכל עם המון נגינה, ריקודים, שמחה ואהבה. גם המשפחה שלי, שהגיעה לבקר בסופי שבוע, נהנתה מאוד".
היו גם קשיים?
"תמיד יש קשיים. גם פיזיים וגם מנטליים. לפעמים רוצים ספייס ואת השקט שלך. היו ימים שהלכתי לבד לגמרי, הייתי צריכה את זה. שוחחתי עם רע והוא אמר לי 'Walk about love הוא פלטפורמה בשבילך ליהנות מהדרך, אם מתאים לך ללכת לבד -- תלכי לבד'. הוא נתן לי את המרחב לעצב את זה כמו שמתאים לי בכל רגע נתון".
איך היה לחיות שלושה חודשים עם אנשים זרים?
"הופכים להיות משפחה נורא מהר. יש בזה המון דברים יפים, יש כוח בקבוצה, כשכולם בשבילך. אחד השוסים הגדולים זה האנשים מחוץ לארץ. היה מאוד מעניין לפגוש אנשים מכל העולם, מתרבויות אחרות. הרבה מקומות שאנחנו כישראלים מכירים לאנשים שבאים מחו"ל זו חוויה אחרת וזה איפשר לנו לראות אותם דרך העיניים שלהם".
אתם בקשר?
"בטח. זה חברים לחיים".
למה רצית לעשות דווקא את שביל ישראל, למה לא לטייל בחו"ל?
"אני לא יכולה להסביר. הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה בארץ שלנו. כשהחלטתי לצאת למסע החברות שלי התערבו ביניהן כמה זמן אני אחזיק מעמד, אף אחד לא האמין שאני אצליח לסיים את הדרך. והנה, הצלחתי. אחת הסיבות שהצלחתי היא שזה היה ב-Walk about love. זה מחזק בצד המנטלי והרגשי וגם מבחינה לוגיסטית זה מקל.
"היו קטעים מרגשים, לדוגמה: הלך איתנו בחור ברזילאי, שעשה עלייה לישראל והיה אמור להתגייס אחרי המסע. בסוף אחת העליות הקשות, כשהגענו למעלה הר, ראינו שחרוט על הסלע 'מעלה פלמ"ח' ואני מוצאת את עצמי עומדת עם מישהו שהגיע מברזיל כדי להתגייס לצה"ל, מול מעלה שהפלמ"ח חצב לפני 70 שנה. זה היה מרגש".
מדורה בחניון לילה (צילום: קונסטנטין הושנאה
המסר מורגש במהלך הטיול?
"המסר מורגש מהדרך שהאנשים במסע מתנהלים בינם לבין עצמם. בלי ציניות, בלי שיפוטיות, עם קבלה, כולם עוזרים אחד לשני. זה מתבטא גם במפגש עם אחרים. בכל מקום פגשנו אנשים – ישראלים, ערבים, בדואים, צ'רקסים -- ודיברנו איתם. בכל מקום שהיינו הורגש שהמסע הוא של אהבה".
את ממליצה גם לאחרים לעשות את זה?
"בטח. כל אחד חייב את זה לעצמו, זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לעצמי. אני עברתי המון -- נכנסתי גלי אחת ויצאתי אחרת".
להצטרפות ל-Walk about love בשביל ישראל היכנסו לאתר או כתבו למייל: info@walkaboutlove.org.il
