מגננים גרילה בתל אביב, 2011 (צילום מסך: פייסבוק עץבעיר)
הם לא צריכים אישור מאף אחד והם לעולם לא ישאלו של מי חלקת האדמה אותה הם מעבדים, אך ברגע שימצאו מקום שזקוק לדחיפה ירוקה -- הם יעצרו ויקימו בו גינה אירעית בין לילה. אלה הם גנני הגרילה, קבוצות שנפגשות כדי לטפח את מאחזי הטבע הספורים בעיר ולהחזיר אותם אל חזקתם של הקהילה והאזרחים.
הערפול שמסביב לפעולה נובע בעיקר מהעובדה, שגנני הגרילה אינם עובדים עם אישורים מן העירייה, המדינה או בעלי האדמה. זו פעולה של התערבות אזרחית אקטיביסטית, שמטרותיה אמנם מגוונות, אך בבסיסה מכוונת להפצת אהבה דרך פרחים ונועדה לעורר את תשומת ליבם של התושבים לבעיית השטחים הירוקים במרחב העירוני.
"גינון גרילה היא פעולה מחתרתית במרחב הציבורי", אומרת עדי באום, סטודנטית לאדריכלות נוף בטכניון וחוקרת פעולות של התערבות אזרחית במרחב הציבורי. "המשתתפים בפעולה עושים את זה ללא אישור ובמגוון מקומות. החלקות שהם בוחרים הן בדרך כלל מקומות מוזנחים, שאריות של אדמה שיועדו לבנייה או למטרה אחרת או שטחים באמצע המרחב הציבורי שננטשו על ידי בעליהם והוזנחו".
גינון גרילה בלוס אנג'לס. לראות משהו שאתה רוצה לשנות ופשוט לעשות את זה.
תופעות של גינון גרילה מוזכרות בהיסטוריה התרבותית כבר מאות שנים, אך לראשונה נעשה שימוש במושג ביחס לפעולותיהם של ליז כריסטי וקבוצת גנני גרילה מניו יורק: הם הפכו מגרש חניה מוזנח לגן, שעדיין מטופח על ידי מתנדבים ונמצא היום תחת הגנה של רשות הגנים העירונית. מבייג'ין דרך לונדון ועד ישראל, הפכה הפרקטיקה הזו לטרנד סוחף שמשתלט על כל חלקת אדמה עזובה בערים ברחבי העולם.
עבודה עברית
בישראל החלה התופעה לפני כשנה וחצי ובין שלל הפרויקטים הוקמה גינה אירעית בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, נשתלו צמחים בחלקות אדמה מאובקות ברחוב קינג ג'ורג' וקמה קבוצה שבועית לגינון גרילה בתל אביב. עד מהרה נדדה התופעה למקומות אחרים בישראל, ביניהם גם חיפה, שם אנשים טובים ומגוונים פועלים יחד עם אירגון "עץ בעיר". ביום שישי הקרוב ישתלו החיפאיים גינת צמחים ירקרקה ברחוב מסדה שבשכונת הדר.
פרוייקט אמנות וגינון גרילה בתחנה המרכזית הישנה
"הסכנה הממשית היחידה מולה עומדים גנני הגרילה היא שגנן של העירייה יגיע לחלקת אדמה כלשהי ויחזיר אותה לקדמותה", אומרת באום כשהיא נשאלת על הסכנות שבפעולה. "כשהעירייה חוזרת לטפל באיזור, הם לרוב לא יודעים אל מול מה הם עומדים ופשוט גוזמים או עוקרים את הצמחים כעשבים שוטים. בישראל יש בעיה נוספת, שאין הרבה מים וחייבים לחזור ולהשקות את הגינה. ובמידה והמקום כן מחובר לרשת ההשקייה, הפיקוח העירוני מביא לעקירה כמעט מיידית של הצמחים ששתלו גנני הגרילה".
"לאדריכלים שפועלים בשיטה הקונבנציונלית יש הרבה מה ללמוד מהמתערבים הציבוריים", היא מוסיפה. לדבריה, "הרבה פעמים, כשמתכננים בצורה קונבנציונלית, האדריכל את מקבל את העבודה מהיזם או מהעירייה יחד עם מקום ותוכנית, עושה תהליך ארוך של תכנון ובסוף יש את הגזירה של הסרט, שאחריו נתק מוחלט מהפרויקט. המתערב המרחבי, לעומת זאת, חי את המקום הזה כל הזמן. הוא עושה איזושהי פעולה ורואה איך זה עובד ובעקבות זה עושה פעולה נוספת. הוא עובד בצורה הרבה יותר דינמית והוא בעצם לא מתנתק מהעבודה שלו".
שותלים באמצע תל אביב, 2011 (צילום מסך: פייסבוק עץבעיר)
שותלים עובדות בשטח
המקבילה הממוסדת של גינון הגרילה היא הגינון הקהילתי. ההבדל הוא שהגנים הקהילתיים מוכרים על ידי העירייה וזו לעיתים עוזרת בהשקייה ומשאבים אחרים. "בשכונת בת גלים בחיפה היתה קבוצת תושבים שלקחה חניון, שטח פתוח שהיה מלא בפסולת בניין", מספרת שחף מרגלית מעץבעיר חיפה, "הם ניקו את האיזור כולו והתחילו לשתול שם דברים. הגינה התחילה כגינון גרילה והיום הפכה לגינה קהילתית שעובדים בה תושבים מהאיזור ומגדלים בה בעיקר צמחי מזון. הם זוכים למעט תמיכה מהעירייה אבל את הכל הם עשו די לבד. למיטב ידיעתי הם אמנם לא נתקלו בהתנגדויות, אבל הם גם לא זוכים לעידוד. לא נתקלנו בהתנגדות, אבל גם לא טרחנו לבקש רשות".
לגבי שיתוף הפעולה של התושבים, מרגלית מספרת שאם בהתחלה ילדי השכונה לא שיתפו פעולה במקרה הטוב או לא סייעו להתפתחות הצמחים במקרה הרע, הרי "היום הם מסייעים במה שצריך בגינה ולומדים את השיעור החשוב הזה, שאתה שותל צמח, אתה מטפל ואז, אם מחכים מספיק זמן, הוא צומח וגדל ואפשר להביא אותו הביתה ולאכול וזה טעים, בריא ולא עולה כסף".
היכולת של התושבים לעשות
"היופי בגינון גרילה הוא שלא צריך להיות חקלאי כדי לעשות את זה", אומרת מרגלית. "פשוט באים ושותלים. חלק יוצא וחלק לא ולומדים מכל דבר. בעיני גינון גרילה זה גם הרעיון של היכולת של התושבים לעשות משהו. אני יכולה לצאת מהבית שלי, לשתול זרע ואחרי חודש יש שם צמח יפה. היכולת של האזרח לעשות דברים מאוד מאוד פשוטים, שיכולים לשפר מאוד את הסביבה היא מדהימה".
גינון גרילה בהדר, חיפה, 2011 (צילום:ויקיפדיה, שחף ירוק)
"זה לא אני לבד, אלא אני עושה את זה ביחד עם הקהילה, עם אנשים סביבי", מסבירה מרגלית. "יש בינינו תיכוניסטים, סטודנטים לאדריכלות נוף ופסיכולוגיה, הייטקיסט ואמנית בת 60. נוצרות חברויות, נוצרים קשרים והווי, אנשים מביאים אוכל טעים, מחליפים מתכונים וממליצים אחד לשני על מוזיקה". לדבריה, גנני הגרילה הישראלים "הם אנשים עם המון רצון לשינוי והמון מוטיבציה, מתוסכלים ויודעים שיכול להיות עולם יותר טוב, אבל בכל זאת מיואשים ממה שקורה".
"אנחנו לא עושים פעולה בלתי חוקית", היא אומרת. "הפעם היחידה שעברה לידינו משטרה ושאלו מה אנחנו עושים, היתה באמצע קינג ג'ורג' בת"א. כשאמרנו להם שאנחנו שותלים פה אהבה הם נורא התלהבו, הלכו והניחו לנו להמשיך לשתול".
בנימה מציאותית מנפצת מרגלית את אחד המיתוסים המרכזיים והמושכים בפעילותם של גנני הגרילה שעובדים בחשאי בלילות: "אנחנו יוצאים לשתול לקראת החשכה מהסיבה הפשוטה שכולנו עובדים בשעות היום. גינון גרילה זה בין 7 ל-9 בערב".
