(צילום: dreamstime)
גם היום אני זוכרת אותה בבירור, כאילו לא חלפו להן 45 שנה: רות, הגננת שלי מגן חובה. אישה גדולה בשיער אסוף ופנים חתומות, מדברת תמיד בטון חד ונמרץ. היא לא היתה התגשמות הרצון שלי להיות עטופה ומוגנת, אבל היא הצילה את חיי.
הפעם הראשונה שבה נתקלתי במילה נס הייתה במסיבת חנוכה בגן חובה והיא נותרה בי כזכרון טראומטי: עמדנו במעגל, לבושים בגדי חג, אוחזים בידינו הקטנות נרות דולקים ולצלילי השיר "נר לי נר לי" הלכנו זה אחרי זו בסדר מופתי, כיאה לילדי גן רות. הנר שהלך מאחורי פגש את מחלפות ראשי והעלה בהן שלהבת. רות הנחושה זרקה לי מעיל על הראש ובקצב שלא היה מבייש שבט מתופפים אפריקאי הלמה בי בקצב שכיבה את האש. הפכתי להיות "שיחת הגן" והמילה נס ליוותה אותי תקופה ארוכה.
חנוכה המשיך ללוות אותי ובערב חנוכה, לפני 28 שנים, הגיחה לעולם הילדה שהפכה אותי לאמא.
לאורך השנים שמעתי על ניסים מכל כיוון אפשרי: מההורים שלי שאמרו שניצלו בשואה כי קרה להם נס, מהרופאים שהיו המומים כשהילד שלי חזר להכרה אחרי שחיידק קטלני תקף את מערכת הדם שלו והרשימה ארוכה.
איזה מזל
נס תמיד נראה לי מין דבר גדול כזה, שקורה רק במקרה ובעיקר אצל השכנים. נס ומזל הולכים ביחד כאילו שרק מישהו שקורה לו נס יש לו גם מזל בחייו.
כשהילדה שלי למדה ביסודי היא באה יום אחד הביתה וסיפרה בהתרגשות שהורי אחד הילדים בכיתה שלה זכו בפרס כספי מאד גבוה. אמרתי לה שזה נהדר ובערב, אחרי שהשכבתי את הילדים לישון והתרסקתי על הספה למנוחת הלוחם, הסתכלתי על הכוכבים בחוץ ואמרתי לעצמי בלב: "הלוואי והיה קורה לי נס כזה". כי אם את מגדלת 2 ילדים לבד וחיה ממשכורת של גננת, רק נס יוציא אותך משם.
בדרך כלל, תמיד כשהיה קורה לי משהו טוב, הייתי פולטת את צמד המילים הידוע "איזה מזל"; כי אם קורה לי משהו רע -- זה מובן מאליו, אבל אם קורה לי נס, זה יכול להיות רק מזל.
לא יודעת אם התפכחתי או התבגרתי, אולי שילוב של השניים, אבל משהו ללא ספק קרה לי מאז אותה מסיבת חנוכה בגן של רות. ניסים הפכו ממשהו גדול שקורה במקרה לרגעים קטנים של חסד. ניסים, בעיני, מתרחשים במקומות הקטנים ביותר, אותם מקומות שפעם לא הייתי מבחינה בהם ועוברת על פניהם כאילו הם לא שם.
רגע קטן -- אור גדול
בשבוע שעבר נסעתי עם הילדה שלי לבקר את הורי ולחבק את אבא שחגג 81 שנים להיווסדו. הילדה החליטה שהגיע הזמן להוריד מעליית הגג של סבתא את בית הבובות שלה שנח לו שם משנת 1991. היא פתחה אותו בהתרגשות, סידרה בשורה את כל הבובות שלא ראתה שנים, סירקה אותן וחיבקה את הסוס האהוב שלה. הרגע הזה, שבו ראיתי אותה יושבת על הרצפה, מוקפת בובות ואור גדול בעיניה, היה רגע קטן של חסד עבורי.
(צילום: dreamstime)
אלה הרגעים הקטנים, שבהם אני רואה אור בעיניו של מישהו, והלב שלי מתרחב.
ועוד משהו קטן לגבי ניסים: האמונה שיש ניסים פיתחה אצלי תמיד תקווה שמשהו גדול יקרה. נס הוא איזה פלא שכזה, שקשור לדברים על טבעיים שקורים לנו וכשזה בא -- זה בא בגדול. היום אני יודעת שדווקא הדברים הקטנים הם אלה שמשמחים אותי ואני משתדלת לא לפסוח עליהם; ירח מלא, ריח של גשם, רקפות בגינה וחיוך של זקן, שפיניתי לו מקום באוטובוס, הם הניסים הקטנים שלי.
השיר "שמחות קטנות" בביצוע עמיר בניון
מונה ניר גלעד היא מאמנת אישית בשיטת האימון ההווייתי, עסקה בתחום החינוך במשך 20 שנה.
לפוסטים קודמים של מונה ניר גלעד:
