(צילום: dreamstime)
נניח שאתם חולפים ליד קונדיטוריה ריחנית. בחלון הראווה מוצגת עוגת שוקולד קצפת, שנראית מה-זה טעימה. אתם מתבוננים בה דרך חלון הראווה ומתחילים לחוש את הטעם שלה. את השוקולד הקרמי, את הקצפת המתוקה שמעל...הפה מתמלא בריר ותאווה וכל מה שמעסיק אתכם עכשיו זה לאכול אותה, כאן ועכשיו. יאממממ!
נכנסתם לקונדיטוריה והזמנתם פרוסה מהעוגה המטריפה. מלאי חשק, ריר ואינסולין (שאגב, מופרש בגוף ומעורר בו רעב גם כשחושבים על פחמימה טעימה), לקחתם ביס ראשון ו-מה זה?! השוקולד לא קרמי והקצפת טעימה כמו דם. הקשר בין הטעם שפינטזתם עליו, הטעם שהעוגה "מכרה" לכם בחלון הראווה, לבין הטעם במציאות דמיוני בלבד.
העוגה נראית טוב. זאת אומרת שהיא עשתה עליכם רושם שיש בה את המאפיינים שלכאורה נראו לכם מתאימים בול לבלוטות הטעם שלכם, אבל היא כנראה עשויה ממרכיבים לא נכונים ולא טעימים. מפח נפש. אכזבה. לביס השני כבר לא תמשיכו.
העוגה מחלון הראווה בטח טעימה למישהו. עבורו, יש לה את המראה הנכון, שמעיד על המרכיבים הנכונים. מאידך, עבורכם, מה שהעוגה מציגה זו הבטחה שלא תקויים.
זאת העוגה. מה תעשו?
זה סיפור שחבר טוב סיפר לי פעם, כשהייתי מסובכת מעל הראש בסיפור אהבה לא מושגת. הוא הקשיב לי שעות וימים, כשפרטתי באוזניו את התיסכול שלי על כך שהיא נוגעת ובורחת, מושכת אותי אליה והודפת מיד אחר כך, רוצה אבל מפחדת, אומרת משהו אחד ועושה את ההיפך. השתגעתי אז. כעסתי נורא. עליה. לא יכולתי להבין את ההתנהלות האמביוולנטית שלה.
אז, זה הרגיש כאילו היא משחקת בי. אוהבת אותי, אבל רעה אלי. רציתי להבין למה היא ככה, רציתי ללמוד מה אני צריכה לעשות כדי להטות אותה אלי באופן מוחלט, שתנטוש את כל פחדיה ואת העולם שדבקה בו ותעשה את הקפיצה לזרועותי. בתוכי היתה אמונה שחייה אינם נכונים לה וכל מה שהיא צריכה זה אותי.
את האמונה הזו לא פיתחתי סתם כך. בהתנהגותה כלפי היא הובילה אותי למסקנה הזאת. ואני, עד שנפל לי האסימון, הקפדתי לפנטז על הטעם של חיים איתה, של רומנטיקה איתה ושל שלמות.
לה היו פנטזיות אחרות. מבחינתה, החלק שלי בתוכן מוצה. את זה סירבתי לראות. הייתי שקועה ותקועה טוטאלית בעירפול החושים של הטעם המובטח. אז בחשתי ובחשתי בלי סוף. המון אנרגיה, עצב, שפלות, כאב, כעס, פנטזיות, נסיונות הבנה ותכנונים הושקעו שם. לחינם.
ההתעסקות שלי בלא מושגת הזאת היתה כמו ניסיון לשנות את מרכיבי העוגה לאחר שכבר נאפתה והוצעה למכירה. או לחילופין, להמשיך לביס השני והשלישי בתקווה שטעמה של העוגה יהפוך לטעם "שהבטיחה" שתהיה.
זאת העוגה, אלו מרכיביה. מה תעשו?
פוסטים נוספים של לימור דהאן:
