צדקנות אין קץ. הפגנה נגד ההפרדה באוטובוסים (צילום: עטא עוויסאת)

זה קורה אצלנו. ישראל 2011: מדרכות נפרדות, קווי אוטובוס למהדרין והחרמת זמרות ממין נקבה. אני תוהה מה הלאה? אולי בפעם הבאה שארצה להיכנס למעלית ויהיו בה כמה גברים לבושי חליפות, זקן וצדקנות אין קץ, הם לא ירשו לי? אולי נבטל גם את זכות הבחירה לנשים? גם זה נחשב קוֹל לא?

ההלכה הזאת -- "קול באישה ערווה" -- לא ברורה לי: מה היא מנסה לומר, שקולה של אישה הוא כמו איבר מינה, מעורר ומגרה? אני יכולה לחיות עם זה, אני אפילו יכולה להתחבר לזה ששיחת נשים היא דבר חושפני, אינטימי, שחודר לנשמה ומציף את הלב.


כתבה על הנושא בחדשות ערוץ 2

אכן, אחי הגברים, אני מבינה לליבכם, לפעמים באמת קשה לעמוד בפנינו, אבל הפתרון שמצאה הדת לכך, לסגור את הנשים עם ערוותן וקולן, הוא הדבר הכי לא הגיוני שאדם המחפש משמעות רוחנית ועבודה פנימית יכול לעשות.

מיידלע, את כּוּסִית

יש לי משהו לומר לכם, חברי הדוסים (לא שיש סיכוי שקולי יגיע לאוזניכם – ערווה שכמותי) כנראה שאף אחד לא גילה לכם: אבל ערווה, כוס, ואגינה, פות, זה איבר בגוף שלנו. כן, רק איבר, יש לנו גם עיניים, כליות, אצבעות, אפילו סוג של מוח. אני יודעת, אין סיכוי שתאמינו, לא חשבתם שזה אפשרי. כי מה שאתם רואים כשאתם במקרה נתקלים בנו, באוטובוס, בשלט חוצות או על הבמה זה ערווה. רק ערווה. לא שום דבר אחר.

זה בדיוק כמו לומר "מיידלע, את כּוּסִית ", רק בדוסית. וכשאתם מזהים ערווה אז האינסטינקט החייתי מתעורר בכם ואתם פשוט לא מסוגלים לשלוט בו. אתם פשוט חייבים לקפוץ עלינו כמו שהחמור קופץ על האתון. החזיר על החזירה. הכלב על הכלבה. אתם חיות ואנחנו כולנו בג'ונגל. אז לטובתנו עדיף שנסתגר במקומות בהם לא תוכלו להגיע אלינו, שלא בטעות תפגעו בנו. הגיוני. אפילו גאוני. איך לא חשבו על זה קודם?

מה שהכי מפחיד בהדרת הנשים וקולן מהמרחב הציבורי הוא לא שהקול הנשי יוצנע, יעלם או יופרט, זה קורה רק במקומות שכוחי אל ורעולי פנים כמו אפגניסטן (אה, כן ובמאה שערים), מה שמפחיד באמת הוא ההתנערות המיתממת מאחריות הגברים לשלוט בייצרם במרחב ציבורי משותף. ההתעלמות מהכוח שיש להם לכוון את התנהגותם, חשיבתם, וכוחם. להיות מודעים לעצמם ולבחור לקחת אחריות על מעשיהם.

המשמעות שעלולה להיות לגישה שכזאת, היא מתן לגיטימציה לכך שגבר לא באמת שולט על עצמו ויכול לעשות באישה ככול העולה על רוחו מבלי לתת את הדין או הדעת לכך. מתייחסים כך לילדים ולכן לא מאפשרים להם להסתובב בחוץ לבד.

קודש הקודשים

ערווה היא מקום קדוש, אינטימי ומוסתר. הוא זקוק להגנה. אנא מכם גברים יקרים, הגנו עליו בחירוף נפש! להגן זה אומר, לא לתקוף, לא לבטל, לא לסלק, לא לדכא. זה כן אומר: לכבד, לקבל, לפנות מקום , להגן, לעודד, להעצים, לאהוב. זאת החובה האמיתית שלכם וזה מה שהכתוב מנסה כנראה באמת לומר.

קול באישה ערווה היא בקשה מהגברים להכיר בקול הנשי: בעוצמתו, בקדושתו, ובצורך שלו להיות מוגן, שמור ובטוח. אנחנו זקוקות להכרה שלכם הגברים -- בקול הנשי המיוחד לנו, זה מה שזה חייב להגיד, כי התניות דתיות יכולות להיות אינפנטיליות, אבל אלוקות היא תמיד קדושה טהורה עמוקה ואמיתית והיא לעולם לא יכולה לסתור עובדות חיים בסיסיות כמו שוויון, כבוד לשונה ולאחר, והרמוניה.

הצטרפו למחאה על הדרת הנשים מהמרחב הציבורי ובואו לקחת חלק באירוע שירה בציבור, שייערך ברחבי הארץ. לחצו כאן לקבלת פרטים נוספים.

נוגה מיבר היא מטפלת ומנחת התמקדות (Focusing), מלווה תהליכי מודעות והתפתחות אישיים ובקבוצות.

פוסטים קודמים של נוגה מיבר:

לאתר הבית של מהות החיים