דפני ליף (צילום: עופר עמרם)

מכל מנהגי סוכות, חביב עלי יותר מכל מנהג האושפיזין. סוכות הוא בעיני החג החילוני ביותר, כזה שמנהגיו וטקסיו הם חברתיים ולאו דווקא דתיים ופולחניים. לבנות חושה בחצר? בכיף. לשתות לשוכרה? למה לא. לארח חברים? עלא כיפאק!

בכל שנה מנקרת בלבי אותה השאלה: את מי הייתי מזמין לסוכה שלי, אם הכל היה אפשרי? בין אם מדובר באדם חי או מת, מזמננו או מהעבר הרחוק, אמיתי או בדיוני. את מי הייתי רוצה לארח בצל סוכתי, לשוחח ולהכיר? השנה הרמתי טלפון לכמה אנשים שאני שמח לארח אצלי בסוכה ושאלתי אותם: מי חסר לכם בסוכה? אתם מי הייתם רוצים לארח, אם הכל היה אפשרי?

גבי ניצן ודפני ליף

האיש שכתב את "באדולינה" ו"פרא" הנפלאים, השפיע רבות על הפחתת הציניות בארץ -- מגמה שאני מצביע בעדה בכל לב. עכשיו הוא מוציא את "שובה של המלכה", ספר המשך ל"באדולינה", והייתי שמח לארח אותו בסוכתי ולשמוע על מסעותיו בעולם ובארץ, ועל האנשים שפגש.

גבי ניצן (צילום: אביגיל עוזי)

גבי, את מי היית מארח בסוכה שלך?
"אפשר יותר מאחד?"

בטח.
"קודם כל אצטרך להתחרות על ההזמנה עם דפני ליף, כי היא בטח תוזמן להרבה סוכות".

למה דווקא היא?
"היא באמת הגיבורה שלי השנה. זה היה מופלא ומרחיב לב לראות איך היא גדלה לתוך התפקיד בלי שהיא יזמה אותו, איך נוצרת מנהיגות אורגנית. וזה לא קרה לה במקרה. היא הצליחה להיות הפנים הכי יפות של המהפכה הזאת. היא ודרור פויר (ראו בהמשך), בנאום שלה בכיכר המדינה, נתנו את הטקסט הכי משמעותי של השנה בארץ. אם הייתי אחראי על מערכת החינוך הייתי הופך אותו לטקסט מומלץ, אם לא חובה. עם כל המאבקים והאינטרסים היא הצליחה לשדר מקום שהוא מעבר לאגו, קשוב למה שקורה ומתמסר לזה. זאת בעצם הבקשה הגדולה שהמחאה העולמית הזו מבקשת: להזכיר למנהיגים שהם אמורים לשרת אותנו ולא אנחנו אותם. היא הדגימה איך עושים את זה. הייתי שמח להכין לה ארוחה טובה, נראה לי שהיא לא אכלה באופן מסודר".

את מי עוד רצית להזמין?
"את חברי הטוב ג'ומא, חבר טוב מסיני. הוא מאכיל אותי במשך שנים, הוא אחד הטבחים הטובים בעולם. השנה הוא זכה סוף סוף במדינה. בכל שנה שאנחנו נפגשים אנחנו מעשנים אחת לשלום במזה"ת ואחת לשלום בסודן. השנה סוף סוף הוכיחה שהעישון טוב לבריאות, לפחות מבחינת סודן. הייתי רוצה לגמול לו בארוחה ולחגוג איתו ואחרי החגים הייתי שמח לעשות איתו נסיעה לסודן".

יוסי בבליקי ורבי נחמן

מוזיקאי, יוצר ואיש להקת "פונץ'", הוא איש השיחה הטוב ביותר שיכולתי לבקש. מורה ותלמיד בו-זמנית, שתמיד מגלה לי דברים חדשים על מוזיקה, רוח, דעת ואמנות ותמיד סיקרן לדעת עוד ולהעמיק חקר. אנחנו חולקים סוכה רדיופונית ב"רדיו מהות החיים" כל יום רביעי ב-13:00.

יוסי בבליקי

יוסי, את מי היית מארח בסוכה שלך?
"את רבי נחמן, ברור".

למה זה כל כך ברור?
"כי גם בלי סוכה, גם כשאין לי סוכה ואני בין קירות לבנים, וגם כשכל הפגישות שלי עם רבי נחמן היו חד צדדיות, בהן הוא מונצח על גבי נייר, התחושה תמיד הייתה: וואו! יש חיים, יש עולם, קורה משהו! זו התחושה. בגלל שבסוכות מוציאים אותך מהבית ואתה רואה כוכבים ואם יירד גשם תרגיש אותו ואתה באמת מתעורר, הייתי רוצה את האיש המעורר ביותר שהכרתי. אביא אותו לסוכה ויהיה רוקנ'רול".

דודי כליפא והסבא רבא שלו

כותב את בלוג האוכל והחיים הטובים "בייגלה", אבל לא מסתפק רק בחיים טובים ופועל במסירות למען עמותת "לשובע", שמאכילה נזקקים בכל הארץ.

דודי, את מי תרצה לארח בסוכה שלך?
"הייתי מזמין את יום טוב יום טוב, הסבא רבא המיתולוגי שלי שאף פעם לא פגשתי. שתי התמונות האלו, האחת עם סבתא רבא שמחה, והשניה עם אמי בת העשר, מהפנטות אותי. שתיהן צולמו במחצית הראשונה של המאה הקודמת בבגדד ומשתיהן ניבט אדם חזק, מעניין, בטוח בעצמו ומסקרן למרחקים ארוכים. לאחר שנה בה התקרבתי מאד למשפחה ולשורשים שלי קשה לי לחשוב על דמות יותר כיפית ומעניינת לחגוג איתה. מה עוד שכל מי שהכיר אותו מספר שהאיש ידע ליהנות מהחיים".

הסבא רבא של דודי כליפא

מה כל כך מושך אותך אליו? למה אתה מרגיש צורך להכיר דווקא אותו מכל בני המשפחה, שוודאי לא הספקת להכיר?
"הוא נראה לי ממש חזק ופטריאכלי. הדמות הכי דומיננטית מכל האלבומים".

אלפרד כהן וחנוך לוין

כותב את אחד הבלוגים המרתקים והמעשירים ביותר שאני מכיר בעברית, "מלוה מלכה". בכל יום שבת הוא משתמש בפרשת השבוע כמקפצה לסיפור, מחשבה, הגיגים והתחבטויות בנושאים חברתיים, אישיים, כלכליים ואמנותיים. מדובר במעדן.

אלפרד, את מי היית רוצה לארח בסוכה שלך?
"האדם שהייתי מארח בסוכה שלי הוא חנוך לוין. דבר ראשון, הייתי מבקש שיהיה המנטור שלי. לא היה לי אף פעם מנטור, אחד שיכוון וינחה אותי. מעין אבא של דקסטר שכזה. חנוך לוין הוא הישראלי היחיד שמצחיק אותי, ההצגות ובעיקר השירים. רוב הדברים שאני כותב וקורא להם אמנות (שירים) מושפעים מחנוך לוין. את התסריט לסרט הגמר שלי כתבתי בהשראת סרטו 'פנטזיה על נושא רומנטי'.

חנוך לוין (צילום: גדי דגון)

בסופו של דבר לא צילמתי את הפרויקט ומאז, לפחות פעם בשנה, אני פותח את המסמך הזה ומנסה להבין איך לשפר אותו. רק חנוך לוין היה מבין אותו. התסריט הזה הוא הפנטזיה שלי ולצערי רק עם חנוך לוין אני יכול לסיים אותו. הוא היחיד שמבין מה זה להתאהב לשם האהבה, להתאהב במושא לא מושג ובסופו של דבר להיות מאושר".

דרור פויר וארנסט המינגוויי

הוא אולי הפובליציסט האהוב עלי, עם הטור השבועי שלו בגלובס. מדי שבוע עשרות עיתונאים מנתחים את המציאות של השבוע החולף, אבל רק פויר תמיד זוכר ומזכיר שלא מדובר רק בכותרות וסטטיסטיקות ומגמות, אלא באנשים, בחיים של בני אדם, שלך ושלי.

דרור, את מי היית מזמין לסוכה שלך?
"עכשיו אני משלים את הקלאסיקות שלי ואני ברצף ספרים של המינגוויי, אז הייתי מזמין את ארנסט המינגוויי".

על מה היית מדבר איתו?
"אני עוד לא מכיר אותו טוב. אבל נראה לי שזה גבר שאוהב לשתות ואוהב לספר סיפור, ובטח אפשר להעביר איתו ערב ארוך של שתייה וסיפורים. מלחמות שוורים, מלחמה בספרד, יש על מה לדבר איתו. אם אתה כבר יושב עם מישהו בסוכה, אוויר טוב, שותים איזה בקבוק, הוא יספר לך איך היה פה ושם. הבנאדם ראה עולם, פגש נשים. יש לו תחביבים ויש בו אפלה. הייתי מזמין אותו לסוכה שלי. אבל אתה יודע, אם היית מתקשר בעוד שעתיים הייתי בוחר במישהו אחר".

דקל חברוני ומיטש הדברג

הוא מעצב ומאייר מעולה, שבין היתר מאייר כבר מספר שנים את טורו השבועי של יהונתן גפן ב"מעריב", ומדפיס פוסטרים משגעים להופעות ישראליות ובינלאומיות.

דקל, את מי היית מארח בסוכה שלך?

"הייתי שמח לארח בסוכה שלי את הקומיקאי האמריקאי המנוח מיטש הדברג (Mitch Hedberg). מיטש היה שייך לזרם קומיקאים שנקראו "one liners" ולמרות שלרוב מילמל, גמגם, התחבא מאחורי משקפי שמש ושיער ויצר מעט קשר עין עם הקהל שלו -- הצליח לכבוש רבים ולטפס למעמד של קאלט עוד בטרם מותו. הוא היה מוזר, אינפנטילי ועדין (בניגוד לחבר'ה אגרסיביים, כמו דניס לירי), מעוות ואינטליגנטי להחריד. מסוג האנשים שצובעים את עולמך בפלטת צבעים שונה לגמרי לאחר שנחשפת להומור שלהם.

"מיטש מת ב-2005 בגיל 37 כמו רוק סטאר -- ממנת יתר של הרואין וקוקאין בחדר מלון בניו ג'רזי, שבו שהה במהלך סיבוב הופעות. גיליתי אותו די סמוך למותו הפתאומי, איפשהו באביב של אותה השנה, דרך חבר שנתן לי לצפות בחצי שעה ערוכה של מערכונים לקומדי סנטרל. ההתחלה לא היתה מרשימה אבל אחרי, נגיד, שבע דקות, נפל אסימון באיזו בדיחה אקראית -- ומאז אני איתו".

אז מה היית עושה אם הוא היה יושב איתך בסוכה שלך?
‫"יש עניין עם אנשים שמצחיקים אותך‬, ‫הם מגיעים מאוד מהר אל תוכך. ‫מרגשים, מעניקים השראה. אחרי מותו נתקפתי בפרץ השראה ורצון להנציח את זכרו. לקחתי את אחת הדמויות מהעולם שהוא יצר במערכונים שלו‬, smacky the frog, ‫עיצבתי מדבקה של צפרדע ויצאתי להדביק ברחבי העיר‬. ‫כל שבועיים שיניתי לה את הצבע או את הטקסטורה. ‫לא היה אכפת לי שמעט מאוד אנשים הבינו מה עומד מהאחורי זה. מי שהבין -- נקרע מצחוק. ‫אז ניראה לי שאם מיטש היה מגיע לסוכה, היינו מחליטים ביחד על העיצוב הבא ויוצאים החוצה לקשט את העיר ביחד‬".

Smacky the Frog של דקל חברוני

פוסטים נוספים של גיא חג'ג':

לאתר מהות החיים