השיר The Sound of Silence של סיימון וגרפונקל
עוד מעט יגיע יום כיפור. איזה יום מופלא! אני לא מאלה שעסוקים בתפילות, בצום או בהמתנה לשלושה כוכבים בשמים, וגם לא משתייכת לאלה שצוללים למרתונים של זלילה, סרטים ומפגשים עם החבר'ה מהתיכון. ביום הזה אני שומעת לעצתו של פול סיימון שאמר Listen to the Sound of Silence. כשמקשיבים לשקט הזה, שומעים את היעדרו של כל מה שלא שמים אליו לב ביתר ימות השנה: החיים בפול גז. תרתי משמע.
הצום והפסקת העיסוק בהנאות הגוף והנפש החיצוניות נותנים מקום להתבוננות ולהתמלאות מסוג אחר. מערכת העיכול משוחררת מפעילות ביוכימית ומכנית שוקקת, האוזניים משוחררות ממכשירים סלולריים, מוזיקה ופרסומות. המוח נח ממחשבים, עבודה וטלוויזיה. הגירויים פוחתים, ההסחות משתתקות ויש תחושה שסוף סוף אפשר לנשום עמוק.
זיהום האוויר בידינו
מה שיפה ביום כיפור זה שבאמת אפשר לנשום עמוק, בנחיריים מתרוננים ובריאות ורודות משמחה, ולא משנה אם מחליטים על צום וחשבון נפש או על ארוחות כסדרן. מעצם העובדה שעסקים לא פועלים וכלי הרכב נשארים בחניה, רמת זיהום האוויר יורדת פלאים (איתה גם מפגעי רעש, ריח, שפכים וצרות נוספות). למשך 24 שעות האוויר חוזר להיות אוויר ולא אותה תערובת מפוקפקת שרק חלק ממנה ראוי לנשימה. כבונוס, זאת גם הזדמנות חד-שנתית לשמוע את הציפורים, הצרצרים והצפרדעים שהצליחו לשרוד את הכאוס האקולוגי שאנו מחוללים בחייהם ובחיינו.
ביום כיפור של השנה שעברה המשרד להגנת הסביבה דיווח על איכות אוויר טובה מאוד ועל ירידה מהותית בריכוזי תחמוצות החנקן, שהם מדד לזיהום אוויר שמקורו בכלי רכב. במרכזים העירוניים הגדולים של ישראל רמות תחמוצות החנקן ירדו לדרגות של אחוז אחד או אחוזים בודדים בהשוואה לריכוזי הזיהום בערב החג. השינוי החד והמיידי כל כך באיכות האוויר מלמד אותנו עד כמה זיהום הסביבה הוא בידיים שלנו, הוא לא גזירת שמים ובכלל לא מובן מאליו.
רגע לפני שמאשימים אותי במזימה להפלת הכלכלה העולמית, השבתת המשק וחסימת כבישים מתמדת, אני רוצה להציע משהו: אם ממילא יום כיפור נועד למשימות של התבוננות, חשבון נפש, מדיטציה או איך שלא נקרא לזה, למה שלא נפנה קצת זמן להתבוננות חילונית ופרקטית יותר, אבל לא פחות נשגבת (נו, לפחות בעיניה של מחבקת עצים, שמטפחת רכב פרטי אבל גם ערימת קומפוסט): הרי כולנו רוצים אוויר נקי יותר, אז בואו נבדוק מה אנחנו עושים בשביל זה.
כולנו חוששים, בצדק, ממחלות לב-ריאה, מסרטן ומאסתמה, אבל מצפים שמישהו אחר יטפל בעניינים האלה. ה"מישהו האחר" באמת אמור לטפל במפגעי זיהום אוויר, קרקע ומים, אך גם לנו יש תפקיד במשחק. אקטיביזם ירוק זה יופי של דבר, ואיתו גם שמחות קטנות של יום חולין, שכוללות פחות אגזוזים, קניות ופלסטיק, ישמחו את האטמוספירה.
לחטוא פחות
לתקופת החגים קודמת תזזית של רכישת בגדים, קניית מוצרי מזון לסדרה הארוכה של ארוחות חג רבות משתתפים, קישוש מתנות עבור מארחים וקרובים, או בקיצור, התרוצצות רבתי. בחג עצמו יש לנו אמנם חופש מהעבודה, אבל אנחנו עסוקים במלאכת החג, שכוללת נסיעות ארוכות בפקקים, סעודות ארוכות לא פחות, עיון מתמשך במוספי חג עמוסים בהצעות לשופינג אינסופי, וכיורים מלאי כלים.
יום כיפור הוא מתנת החג – או אולי בעצם הפיצוי -- שאנחנו מעניקים לסביבה שספגה בדממה את כל הקדחת הצרכנית-אכלנית הזאת. זאת יממה אחת של מנוחה, איפוס, זמן שבו הערפיח שוקע, העשב מותח את אבריו והציפורים עושות באלאנס למיתרי הקול בלי הפרעות של צופרים, מנועים וחריקות בלמים. גם הגוף שלנו נח לרגע בין משימות ראש השנה לאתגרי סוכות ושמחת תורה.
עוד יום כיפור אחד לפחות, למשל בין פסח ליום העצמאות, היה יכול להיות נחמד. אבל אין אחד כזה. זה לא אומר שאי אפשר לכפר באופן עצמאי על חטאים כלפי הסביבה וגורמים אחרים בסתם יום של חול או אולי עדיף: לחטוא פחות כדי שלא נצטרך לבקש כל כך הרבה סליחה. האוויר הוא אוויר לנשימה הוא ממילא לא מתעסק עם עניינים של נשמה.
פוסטים נוספים של שחר שילוח:
