"אחד הכלים האפקטיביים ביותר שמאפשרים לניסויים בבעלי חיים להתקיים הוא עצם העובדה שדלתות המעבדה סגורות בפנינו". שחר שילוח מבקשת מכולנו לצאת מאיזור הנוחות ולא לתת יד להתעללות מיותרת בבעלי חיים
(צילום: dreamstime)
היום, ה-2 בספטמבר, מתקיים יום מחאה בינלאומי נגד חוות מזור. אם המאבק המתמשך ישיג את מטרתו הסופית, סגירת החווה, זאת תהיה כמובן הצלחה מרשימה, אבל רק צעד אחד קטן במלחמה נגד תעשייה גדולה ומרובת זרועות.
במשולש שצלעותיו הן חיות המעבדה והחוקרים שמשתמשים בהן יש צלע נוספת: אנחנו, הצרכנים. יש כאלה שעבורם הסימון שמבטיח שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים הוא אמנם בונוס נחמד, אבל לא מה שיגרום להם לוותר על שמפו מוצלח. אחרים לא מוכנים לשמוע על שימוש בחיות, אלא אם מדובר בהצלת חיי אדם. הם אולי לא נתקלו מקרוב במחלות שלא מתים מהן, אבל כן חווים בגללן סבל עצום.
לרוע מזלם של קופים, חתולים, כלבים, ארנבים וחיות אחרות, מדענים מצאו שקווי דמיון אנטומיים, ביוכימיים ונוירולוגיים בין בני האדם לבין החיות האלה מאפשרים להסיק מניסויי מעבדה על מערכות ותפקודים בגוף האדם, כולל תהליכים מנטליים, כמו למידה וחרדה. לא פעם מצאתי את עצמי יושבת בקורסים בפסיכולוגיה ותמהה איך הסיקו כל כך הרבה מסקנות על נפש האדם באמצעות כלבי פבלוב, חולדות במבוך וחתולים בשק ומה שוות המסקנות האלה.
הדלתות סגורות
נראה שהאנושות מתעקשת לאחוז במקל בשני קצותיו: מצד אחד קיימת התפיסה שמותר האדם מהבהמה, שלכאורה מאפשרת מוסרית ניצול בעלי חיים; מצד שני נמצאת ההנחה, שאנחנו מספיק דומים לעכברים ולקופים כדי להפיק תועלת מעשית מהניסויים שעושים עליהם.
אחד הכלים האפקטיביים ביותר שמאפשרים לניסויים בבעלי חיים להתקיים הוא עצם העובדה שדלתות המעבדה סגורות בפנינו. אנחנו לא יודעים בדיוק מהן שאלות המחקר שעומדות על הפרק ("פיתוח תרופה נגד אלצהיימר" אינה שאלת מחקר ספציפית), כיצד מבוצעים הניסויים ומי מממן אותם.
גם אם לצורך הדיון נניח ששאלת המחקר ותרומתה האפשרית למציאת מרפא למחלה קשה מצדיקה שימוש בארנבים, לרוב הציבור אין את הכלים לדעת האם מבחינה מתודולגית יש צידוק ותועלת בשימוש באותם מכרסמים בישי מזל.
מחוץ לאזור הנוחות
אני לא רוצה לדבר על מה שקורה מעבר לדלתות המעבדה אלא על מה שקורה בצד הזה שלהן, הצד שלנו. רוב בני האדם יצהירו בשמחה שהוא מתנגדים להתעללות בבעלי חיים וירגישו מצוין אם על בקבוק הסבון בחדר האמבטיה שלהם יתנוסס סמל הארנב המוגן, שאומר שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים.
השאלה היא מה קורה לנו כשאנחנו נאלצים לצאת מחוץ לאזור הנוחות. אם, סתם לשם הדוגמה, לראשונה בחיי אני קונה מסיכה לשיער, ברור שאעדיף את זו שלא נמרחה על ראשו של קוף. אבל מה אעשה אם כל התכשירים מאותה קטגוריה נוסו על בעלי חיים? האם אב שגוער בבנו הקטן כשהוא תופס אותו בועט בחתול יסכים להיפרד מהשמפו שבמשך שנים מנע מהקרקפת שלו להתכסות בקשקשים?
מקרה מהחיים: לפני כמה חודשים שמתי לב שמשחת השיניים המצוינת שליוותה אותי שנים לא מתהדרת בסמל הארנב. מאז אני מחפשת חלופה ראויה וטרם מצאתי. לשמחתי השיניים שלי מחזיקות בינתיים מעמד עם כל מיני משחות מוצלחות הרבה פחות). האם האישה שמקפידה לרחוץ את ילדיה בסבונים נקיים מהתעללות מקפידה גם שהשניצלים שהיא מגישה להם הוכנו מתרנגולות שדילגו חופשיות ומאושרות באחו?
תחום אפור כהה
השאלות הולכות ומסתבכות כשחוצים את הקו שמפריד בין תעשיית הקוסמטיקה לתעשיית התרופות. אחת הטענות המטרידות ביותר של המצדדים בניסויים אומרת שיש סיכוי שבמחקרי מעבדה רבים, שהתכלית הברורה היחידה שלהם היא סיפוק סקרנותם של מדענים, אולי יצוץ ממצא שיועיל לרפואה. בעיניהם הסיכוי הקלוש הזה מצדיק "עם כל הצער שבדבר" את הסבל הבלתי נתפס של חיות המעבדה. אבל זהו תחום אפור כהה מאוד, אם לא שחור לגמרי. העניינים הופכים מעורפלים הרבה יותר במקרים אחרים.
נניח שיש תחום לבן, ניסויים הכרחיים שעוזרים לפתח תרופות מצילות חיים. עדיין נשארות תרופות שלא מצילות חיים, אבל משפרות דרמטית את איכות חיי החולה. לדוגמה, התרופה Ranibizumab, שמופקת מעכברים, משמשת לטיפול בניוון מקולרי, מחלה שפוגעת במרכז הראייה ומביאה לעיוורון. התרופה לא מצילה חיים, אך מעניקה לחולה עוד שנים של ראייה. האם הייתם מונעים אותה מעצמכם, מבן משפחה, מחבר? מה לגבי תרופות פריון, תרופות פסיכיאטריות, טיפול באלצהיימר?
אנחנו לא רוצים להתחלף עם הקופים בחוות מזור וגם לא עם שלושת הקופים, "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי", שאוטמים את העיניים, האוזניים והפה כדי להשתחרר מאחריות. המאבק למען זכויות בעלי חיים מבורך וחשוב. לא רק בגלל הסבל שייחסך מחיות המעבדה האומללות, אלא גם בגלל שהוא מזכיר לכולנו שאסור לעבור בשתיקה על ניצול חלשים, ולא משנה אם הם הולכים על שתיים או על ארבע. נשאר רק לזכור שכדי לחסוך את הסבל והניצול צריך לצאת מאזור הנוחות, גם במחיר של קשקשים בשיער או משחת שיניים מגעילה. רק ככה הניסויים המיותרים יהפכו לבלתי משתלמים.
טוב עושים אלה שקוראים לשקיפות, לפתיחת דלתות המעבדה ולפיקוח ולא שוללים כל ניסוי באשר הוא. מן הסתם יישאר אזור אפור, שלגביו כל אחד יצטרך לשאול את עצמו עד כמה רחוק הוא הולך עם האמת שלו.
פוסטים נוספים של שחר שילוח:
