איה שויד. מרגישה שיש לה חלק בשינוי (צילום: רמי זרנגר)
"אני מרגישה שיש לי חלק בשינוי. פגשתי פה הרבה אמנים שלוקחים חלק במהפכה והם מביאים את האינפוט היצירתי והאמנותי למהלך הזה. מדובר פה בפתיחת לבבות ודלתות וניתן לראות שאנשים מתחילים לתקשר אחד עם עם השני. כל מיני קבוצות של אנשים שלא היו רגילות להידברות פתאום מתחילות להידבר". את הדברים האלו אומרת איה שויד, מהפרויקט "איה והצעצועים" בהתייחסה למעורבות שלה במחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב.
שויד הוציאה לאחרונה את אלבום הבכורה "השקט הזה" בהפקת קורין אלאל, וסרט שביימה עם זוגתה, Please Love, זכה לאחרונה בפרס הסרט הישראלי הקצר הטוב ביותר בפסטיבל לקולנוע גאה 2011. לא בדיוק שקט כפי שכותרת האלבום מבשרת.
עטיפת האלבום "השקט הזה". בהפקת קורין אלאל
"תוך כדי היצירה של האלבום מצאתי הרבה דברים שמרכיבים את השקט", מספרת שויד. "האלבום רחוק מלהיות שקט, אבל השקט מסמל את השקט שבחוסר השקט, את הקבלה וההשלמה עם המציאות שהיא לא פשוטה ויכולה להיות דיסוננטית ורעשנית ולא קלה לעיכול. אני יכולה לבוא למציאות מעמדה קורבנית או מעמדה של מה אני עושה עם זה ואיך אפשר לשנות ולהתקדם".
הטריילר של הסרט Please Love
היציאה מהארון, שהוא נושא הסרט Please Love, מקבל בעיניה הקשר נוסף ורחב יותר, שלא מסתכם רק במשהו פרטי אישי, אלא מתחבר למצב החברתי הנוכחי בישראל.
"התחלנו לצלם את הסרט מתוך צורך להתעסק עם המציאות שלנו ומתוך איזה קונספט שפיתחנו על 'היציאה מהארון' כחוויה אוניברסלית, לא רק במישור המיני. עכשיו אנחנו רואים את זה בענק עם כל מה שקורה ברחובות. פתאום אנשים מתחילים לצאת החוצה כל אחד עם האמת שלו. אנשים לא מתביישים לומר 'אני בא מפה וזו הבעיה שלי, האג'נדה שלי והדעה שלי'. למעשה התחלנו את הפרויקט בקטן והוא התחבר לרוח הכללית: באנו מהמקום האישי, אבל זה התחבר להרבה אנשים גם בנושא של קבלת האחר וחוסר קבלה של הסביבה. למשל, בבעיות משפחתיות שנוצרות כשאנשים מגלים את האני האמיתי שלהם, אבל חוששים ופוחדים להיחשף. המהפכה הזו היא סוג של מהפכה תודעתית וזה משהו שהתחיל לקרות כבר בסלונים ובחדרי חדרים וכל אחד עם החברים שלו. הצורך שלנו לעשות את הסרט בא מאותו מקום של שינוי תפיסה".
המצלמה עוקבת אחר רגעים אינטימיים בחייכן ומתעדת את הנסיעה שלכן לפריז בניסיון להתקבל בקרב משפחתה של בת זוגתך. האם לא חששת להיחשף בעניין הזהות המינית שלך?
"אם מישהו בא ושואל אותי אם אני לסבית התשובה שלי היא שאני נשואה לאישה וחיה בזוגיות עם אישה. אני לא נאחזת בסיסמאות ומה שמעניין אותי זה לקדם נושאים של סובלנות וקבלה. אם מישהו רוצה להתייחס אלי כלסבית אני אקבל את זה, אבל זה לא מדבר אלי".
איה שויד. לא נאחזת בסיסמאות (צילום: רמי זרנגר)
מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת עד כה בעקבות הסרט?
"אנשים ניגשים אלינו ומספרים על חוויות אישיות שהיו להן, שלאו דווקא קשורות לזהות המינית; חוויות סביב חוסר קבלה בכל מיני נושאים. החוויה המרגשת ביותר הייתה עם חברה שיש לה סיפור דומה לסיפור שלנו ואחרי שהיא ראתה את הסרט היא החליטה לנסות לחדש את הקשר עם המשפחה. זאת הייתה חוויה מאד מיוחדת והרגשתי שהסרט שלנו לא נשאר רק ברמת החשיפה האישית, אלא ממש יכול לתת כוח והשראה לצופה".
באלבום שלך יש שיר בו את שרה "אמא ואבא שכחו אותך בפנים". על מה הוא נכתב?
"זה שיר שכתבתי לאשתי, שהוריה לא מקבלים את הבחירה שלה לחיות איתי. כיום אני נתקלת דווקא בהמון פירגון מאוכלוסיות שונות, שזה ממש לא מובן מאליו ועדיין לא פעם אני שומעת התבטאויות של שנאה כלפי הזר בחברה".
את השיר "קודש וחול" כתבת לאחר הפיגוע בבר נוער?
"הנפגעים היו בני נוער, שהעזו לשאול את עצמם מי הם באמת ולהתחבט בשאלת הזהות שלהם. מעבר לאירוע הזה, יש ביקורת על כך שכאשר אדם מעז לצאת מהמסגרת המתבקשת והמקובלת הוא מסתכן אפילו ברמה הפיזית".
לסיום, איפה בדיוק הצעצועים?
"'איה והצעצועים' זה דרך חיים. בהתחלה זה ענה לי על צורך פרקטי: השתמשתי בכל מיני צעצועים בהופעות כיוון שהסתובבתי הרבה והופעתי לבד או עם עוד נגן אחד. משם זה כבר הפך לדרך חיים, צורת התבוננות על המציאות -- החיים כחוויה של משחק. במשחק יש מקום לדמיון, לשאלות, להתנסויות ולקיום דברים שבלתי אפשריים במציאות. כשמשחקים מותר לחלום ולהפליג בדמיונות. זו מעין חזרה להתבוננות של ילד תמים שעוד לא נסגר ונאטם לנוכח התרבות שמבקשת ממנו להצטמצם ולהיות משהו מסוים".
איה שויד. החיים כמשחק (צילום: רמי זרנגר)
הסרט Please Love יוקרן בפסטיבל הנשים ברחובות, שייערך בחודש נובמבר. שויד תופיע בחול המועד סוכות בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר.
