אולי תיפרדו ממנו ליום אחד? אייפון (איור: נועה ליברמן פלשקס)
אני זוכרת ימים יותר פשוטים, כשטלפונים ידעו רק לקבל ולעשות שיחות. קצת סנייק לפעמים, לפעמים לקבל הודעות. אני זוכרת ימים פשוטים, שבהם יכולתי לבלות יום שלם בלי טלפון נייד בתיק ובלי צורך בלתי נשלט להשתמש בו כל חמש דקות. אבל הימים האלה עברו ואני חייבת להודות – אני מכורה.
מאז שקניתי אייפון הלכתי והתמכרתי יותר ויותר לזמינות, לאפליקציות חברתיות, לחוסר דחיית הסיפוקים. כשאני קמה בבוקר, עד לפני ששטפתי את הפנים, אני מרימה אותו מהשידה ובודקת אימיילים. כשאני הולכת לישון אני משחקת במשחקים מטופשים עד שאני נרדמת בעודי מחזיקה אותו ביד.
השבוע החלטתי לעשות ניסוי. ביום שישי יצאתי מביתי בדרך לבקר את ההורים בפתח תקווה, אבל לפני כן דאגתי לכבות את כל אמצעי הגלישה הסלולרית: הדור השלישי, הרשתות האלחוטיות, הכל. השארתי רק את השיחות וההודעות פתוחות – כי אחרי הכל, אני צריכה איכשהו למצוא את דרכי בפתח תקווה. תיכננתי יום שלם ללא אייפון והייתי בטוחה שאחווה שלווה בלי ההצקות של הרשתות החברתיות, האפליקציות והמיילים.
נהדרת אבל ממכרת
טעיתי. לא הבנתי עד כמה ההתמכרות שלי חמורה. בדרך לאוטובוס עלו לי עשרות רעיונות לציוצים (עדכונים בטוויטר) משעשעים, אבל התאפקתי. באוטובוס, כשראיתי פרחה צעירה עם כובע דפני ליף, התאפקתי שלא לרשום על זה סטטוס+תמונה בפייסבוק. כשהלכתי ברגל מהתחנה, כל כך הצטערתי על העונש שגזרתי על עצמי ולא יכולתי לצלם ולהעלות לרשת את חבורת הקשישות שישבו מול דוכן פלאפל בכסאות פלסטיק.
אחרי שלוש שעות נכנעתי. לא יכולתי יותר. אבל את הלקח שלי למדתי. האופציה של מחשב קטן ועוצמתי בכף היד נהדרת, אבל ממכרת ברמות מטרידות. כשאנחנו רואים משהו יפה או חושבים על משהו מצחיק, אנחנו מונעים מעצמנו את האפשרות של להעביר אותו דרך פילטרים אישיים וליהנות מהמראה או מההברקה. במקום, אנחנו מעבירים אותו ישר לחברינו בצד השני של הרשת ומוותרים על לחוות את החוויה באופן אישי.
רק שאסרתי על עצמי להשתמש באינטרנט הנייד הצלחתי סופסוף ליהנות מדברים שאני רואה, מהמוזיקה שאני שומעת וממחשבות מעניינות שעולות לי בראש. היה קשה לדחות את ההתמכרות לכמה שעות, אבל אני חושבת ששווה לנסות – כמו יום ללא עישון ויום ללא קניות – גם יום שלם ללא אינטרנט, פייסבוק, טוויטר ומיילים, אבל זה למתקדמים בלבד. רק כשמצליחים להתנתק לחלוטין מהאינטרנט, אפשר להתחבר לחלוטין למציאות.
לפוסטים נוספים של נועה ליברמן-פלשקס:
