מהפכה של הידברות. הצעדה השקטה במוצ"ש (צילום: אביגיל עוזי)

ב"יום של הפצצה"  ירדה מהפכת האוהלים מהכותרות, אבל דווקא ברגע הזה השכילה לעשות והעיזה לפתוח סוג חדש של תקשורת. אולי מדויק יותר לומר: חזרה לסוג עתיק של תקשורת, המעגל. מעבר לשאלת ה"מה"- על מה נאבקים ומה רוצים להשיג בסופו של דבר, חשוב לא פחות להסתכל על ה"איך". ההתמודדות עם שאלת ה"איך" מייצרת מהפכה לא פחות חשובה: מהפכה בתרבות הדיבור.

בחודש האחרון כבר אין שאלה מה עושים בשבת בערב. שוב ושוב אני יוצאת אל הרחוב ופוגשת פנים מוכרים. תל אביב מעולם לא הרגישה לי כך, כמו כפר גדול. בכל שבוע משהו מתגבש ומִדייק בדרך, ואפשר לראות איך האימפולסיביות והאינטואיציה שמובילות את המהלך מפנות מקום גם למצפן שמסמן כיוון.

שלשום עברה המהפכה עוד גלגול והגיעה לשלב של הידברות. נכון, כבר מתקיימים מעגלים ודיונים בכל המאהלים, אבל לקחת את צורת הדיבור הזו ולהכיל אותה בקהל עצום משתתפים זו מחשבה כמעט יומרנית, אולי אפילו אוטופית. וזה קרה, הבלתי ייאמן והטבעי, האנושי כל כך: שיתוף. ההידברות, מושג שמרוב שימוש פוליטי כבר נושא איתו מטען שלילי של חוסר הידברות ושל אילוץ, מקבל פתאום הזדמנות להתקיים באמת, להיות הדבר עצמו.

מפגינים מעגל

בגלל האירועים הקשים שפקדו את דרום הארץ, ההפגנה במוצאי שבת האחרון היתה שקטה באופן מודע. מהפכה שקושרת בין הקצוות לא יכולה להתעלם מכך. מצד שני, האוטומט של זניחת הנושא החברתי בעקבות אירועים בטחוניים, מקבל תפנית חדשה. מסתבר שלשקט הזה יש כוח לא פחות מהפגנה רועשת. זה כוח אחר, שיש להקשיב לו. ההפגנה יצאה מרוטשילד לכיוון גן צ'רלס קלור, שנמצא על חוף הים בגבול בין תל אביב ליפו. בלב המדשאה שבגן ישנו מעגל בטון, מעין אמפי, שתמיד משך את תשומת לבי כמקום שיכול להתאים להופעות. סביב המעגל הזה נרקם המעגל האנושי. הבחירה במעגל לא מקרית בעיני והיא מדויקת מאד.

ההגדרה ההנדסית של מעגל היא: "קו מישורי סגור, שכל נקודותיו מרוחקות במידה שווה מנקודה שווה באותו מישור הקרויה 'מרכז'". ההגדרה הזו מספרת משהו על התנועה האנרגטית שמאפשר המעגל: שיתוף שמבוסס על שוויון.

הנאומים עצמם, שאלות ה"מה", שנבעו מתוך המרכז, הסעירו אותי פחות מהאופן, מה"איך", שבו התנהל המעגל. המעגל הוא שמייצר את נקודת המרכז ותומך בה. אם יתפזר, לא יהיה עוד המרכז מרכזי. זו צורת חשיבה שונה, שלא מבוססת על היררכיה. אולי כאן טמון גם ההבדל המשמעותי בין המושג "שלטון" לבין המושג "הנהגה".

עם הגב לים

אחרי המעגל הגדול התחלקנו למעגלים קטנים - מעגלי דיבור. מנחים שנבחרו מראש הסתובבו עם סטיקלייטים זרחניים וסביבם נתגבשו קבוצות דיבור. עדיין ישבנו במקומנו, כשהופיעה בחורה צעירה, בחולצה חלוצית של תנועת נוער, ושאלה: "עם מי אתם?" ולפני שהספקנו לענות התיישבה ואמרה, שהיא מאמצת אותנו לקבוצה שלה. בתוך כמה דקות הצטרפו עוד כמה אנשים למעגל, והתחלנו לדבר.

אני מודה, בהתחלה נותרו בי שרידים של ציניות (שאריות מתנועת הנוער, מהצבא), אבל אט אט הם נשרו ופינו מקום להתרגשות ולשמחה, שהנה אנחנו יושבים ומדברים ומצליחים להגיע לעומק שמאחורי הסיסמאות, לערכים משותפים ולהבנה שהחיוניות הזו, שלנו ושל המעגלים הנוספים סביבנו, היא מלאת עוצמה ופוטנציאל.

אני מביטה מסביב ונפעמת: על שפת הים, בהיערכות שנראית יומיומית וטבעית כל כך, מדברים כולם. יש רחש לילי נעים, חצי ירח עולה צהוב עז מעל שוק הכרמל. נדמה שאולי לרגע החיים הם כן פיקניק.

צידה לדרך: "ערכים לבני-אדם הם כמו שרשים לעצים. ללא שורשים, עצים נופלים ברוחות סער עזות. ללא ערכים, בני-אדם נופלים כשמכים בהם משברי היקום" (קרלוס ריילס)

לאתר מהות החיים