(צילום: dreamstime)

נסו לדמיין את האישה האחרונה שראיתם כשהיא רוכבת על אופניים. יתכן שהיתה זו בעלת אופני שטח מתוחכמים, שעשתה קפיצות מרהיבות עין על גבי צוקים. ואולי אישה מזן נפוץ במיוחד -- זו הרוכבת כחלק משגרת יומה: מהבית לאוניברסיטה, לעבודה, לסרט, לגן של הילד, לפגוש חברות, לסופרמרקט, לטיול ערב.

לתעבורה שהינה חלק מחיי היומיום יש שם: יוממות (Commuting באנגלית), והשימוש באופניים לצרכי יוממות והתניידות זו אחת הדרכים הכי ידידותיות לסביבה שיש, כיוון שהיא חוסכת את זיהום האוויר שמייצר רכב ממונע.

במקביל, זוהי בחירה באורח חיים בריא; רכיבה על אופניים היא אימון אירובי לכל דבר, המפעיל את רוב שרירי הגוף, מגדיל סיבולת לב ריאה ושורף קלוריות. מחקרים מגלים שרכיבה יומיומית על אופניים מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון למחלות לב בקרב נשים הסובלות מלחץ דם גבוה. למעשה, הקשר בין רכיבה על אופניים לבין מניעת מחלות לב וכלי דם ברור כל כך, שלרגל יום בריאות הלב האחרון יצאו בכירי הקרדיולוגים בארץ למסע אופניים להגברת מודעות לנושא.

שימוש באופניים למטרות יוממות גם חוסך כסף על כרטיסיות אוטובוס, אחזקת רכב ואפילו מנוי לחדר כושר, כי את הפעילות האירובית היומית המומלצת עושים ממילא. נקודה חשובה לא פחות היא שלוות הנפש: במקום להתעצבן בפקקים ולהרגיש תקיעות ומחנק, את נמצאת בתנועה וזורמת לך בעולם.

"תמונה של נשיות חופשית לא מרוסנת"

ועוד לא סיימנו עם שבחי האופניים. לכלי התחבורה הזה היה תפקיד חשוב במאבק ההיסטורי לשוויון זכויות לנשים, שהחל בסוף המאה ה-19 באמריקה. "אני חושבת שהם (אופניים) תרמו לשחרור הנשים יותר מכל דבר אחר בעולם. האופניים מעניקים לנשים תחושת עצמאות ושחרור. אני עוצרת ומתענגת בכל פעם שאני רואה אישה עוברת ברכיבה על גלגלים...זוהי תמונה של נשיות חופשית ולא מרוסנת", אמרה סוזן אנטוני, אחת המנהיגות של התנועה לזכויות האשה בתקופה זו, בראיון מפורסם לעיתון New York World.

שגעון האופניים התקשר גם לביגוד הנשי, דרך תנועה שתמכה ב"לבוש הגיוני" לנשים והגדילה לעשות כשעזרה לשחרר את אמהותינו מן המחוך ואמצעי לבוש מגבילים נוספים ואף הציגה לראשונה את "מכנסי הנשים", שהתקבלו בתדהמה מוחלטת.

הייתי צריכה להתחיל לרכוב על אופניים כבר מזמן. בין ביתי לבין מקום העבודה שלי בתל אביב מפרידים רק קילומטרים ספורים, שאותם אפשר לגמוא ב-10 דקות נסיעה באופניים, 30 דקות נסיעה באוטובוס (כולל המתנה) או 40 דקות נסיעה ברכב (רובן בחיפוש חנייה). הבחירה ההגיונית ברורה: הנסיעה באופניים ממקום למקום היא הכי מהירה והכי פחות מושפעת מפקקי תנועה.

להיכשל תוך כדי למידה

יש כל מיני פעולות שאומרים שבלתי אפשרי לשכוח אותן "כמו לרכוב על אופניים", אבל הגיע הזמן שמישהו ישנה את מטבע הלשון הזו, משום שלפחות עבורי, החזרה לאופניים לא היתה קלה -- לא פיזית ולא רגשית. זו היתה חוויה שלימדה אותי הרבה על אימוץ דפוסים חדשים.

באחת הנסיעות הראשונות שלי נפלתי מהאופניים ולקחתי את זה ככשלון אישי קשה כל כך, עד שנמנעתי מרכיבה זמן מה. יום אחד, כשראיתי במקרה ברחוב ילד שנפל עם האופניים ופשוט המשיך הלאה, הבנתי: כשאנחנו ילדים מותר לנו להיכשל תוך כדי למידה, אז למה לא להרשות לעצמנו להיכשל כמבוגרים?

 

סבלנות וסלחנות

אחרי הכל, הרכיבה דרשה ממני סט חדש של מיומנויות -- אני נעה במהירות חדשה, באמצעות שני גלגלים וכידון, בעזרתם עלי להשתלט על האטה, האצה, עצירה ותמרון. וכשהתחלתי להתייחס לחוויה ולעצמי בסבלנות ובסלחנות הלמידה הפכה קלה הרבה יותר. זה היה כמו ללמוד ללכת, שוב. אמנם קיבלתי לא מעט תגובות נזפניות ברחוב, אבל כשאת סולחת לעצמך -- הרבה יותר קל לספוג נזיפות מעולם החיצוני.

וכך, לאט לאט, זה נהיה יותר קל והיום האופניים מהווים עבורי כלי תחבורה עיקרי ויומיומי. אני מוצאת את עצמי נעה עליהם בחינניות חדשה ומושכת מבטים מכל כיוון, הפעם לא זעופים; מבטים מוקסמים מילדים, מבטים של אחווה מרוכבי אופניים אחרים, מבטים מקנאים של נהגים ומבטים מסוקרנים מבחורים חמודים.

מסתבר, כך גיליתי, שבחורות המדוושות על אופניהן הן דבר שקשה לגברברי תל אביב לעמוד בפניו, כך שלרשימת היתרונות הברורה של האופניים אפשר בהחלט להוסיף גם "רומנטיקה".

צידה לדרך:

"אם אתה מפחד ליפול מהאופניים -- אל תעלה עליהן כלל" (לאנס ארמסטרונג)

לאתר מהות החיים