הגשים את החלום כבר בגיל 10. ניצן זיצר (צילום: שלו מן)
"קוראים לי ניצן", אומר לי ניצן זיצר, כשאני מבקש ממנו להציג את עצמו. "אני שחקן, יוצר, כותב, מורה ליוגה, איש רוחני ביותר, די נחמד ומאוד חתיך". כגילוי נאות אציין שהוא אמנם ידיד קרוב, אבל כל העובדות (כולל "מאוד חתיך") נכונות.
זיצר (43), אחד הפֶּרְפוֹרְמֶרִים המוערכים בארץ, שוודאי מוכר להורים שביניכם כ"יויו" מתוכניות הילדים של רינת גבאי, עסוק מתמיד. בשנה האחרונה לבדה העלה הצגת יחיד (פיצ'פקעס, שכתב עם נגה אלגום), הופיע בתיאטרון המדיטק בחולון ובאופרה הישראלית ועוד.
קליפ מתוך ההצגה "פיצ'פקעס" של ניצן זיצר
מטריף את הקהל
אבל היו ימים בהם כמעט וזנח את חלומו להופיע על במות. "גדלתי על מיוזיקל אמריקניים", הוא מספר. "ומאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שאני רוצה להיות שחקן".
כשהיה בן שנה היגרה משפחתו ליוסטון, טקסס, שם -- בהיותו בן עשר -- החל לשחק בתיאטרון המקומי. "מהר מאוד התחלתי להצליח ולקבל תפקידי סולו, אבל תוך שנה המשפחה שלי עזבה והעבודה עם התיאטרון הופסקה", הוא נזכר. אבל זו היתה רק ההתחלה: הוא למד משחק מול מצלמה ועשה אודישנים לתפקידים שונים, שאת כולם, הוא מספר, עבר בהצלחה.
"בגיל 13 חזרתי לארץ, כתבתי וכיכבתי במופע הסיום של כיתה ח', הופעתי באירועי ה-60 של העיר גבעתיים כשאני רוקד, עושה שפגאטים באוויר, זז כמו רובוט ובקיצור, מטריף את הקהל". כישרונו לא נעלם מעיניהם של אנשי במה אחרים והוא מצא את עצמו עושה חלטורות בכל רחבי הארץ. ב-81' זכה כ"חביב הקהל" בתחרות הכישרונות הצעירים של השבועון "מעריב לנוער", כוכב נולד של הימים ההם, והתקבל לבית הספר לאמנויות "תלמה ילין".
על פניו, העולם פרוש לרגליו של הנער. אבל כמו בכל סיפור טוב, כאן העלילה מתחילה לסטות ממסלולה: "לא היה לי קל בתלמה ילין. בין תלמידי הכיתה שלי היו גם יואב צפיר, רמה מסינגר, שרון כהן, ירון גוטפריד (היום, מנצח, פסנתרן ומלחין בעל שם בינלאומי – ר.פ) והתחלתי לסבול מרגשי נחיתות".
לעצור הכל ולנסוע
זה המקום לספר שחלומו הגדול של ניצן היה לשיר מול קהל ולמרות ניסיונו הבימתי -- לשיר הוא לא העז. "פחדתי לפתוח את הפה, גם כזמר וגם כשחקן. התביישתי במבטא האמריקני שלי ופחדתי לעשות טעויות בשפה. הקפדתי לעשות רק תפקידי ליצנות, פנטומימה או ריקוד. כל עולם המשחק שלי החל להתערער", גילה.
אבל זיצר לא ויתר והתקבל כחייל מן המניין בלהקת פיקוד דרום. "עבדנו עם מתי כספי, דני רובס ואחרים ואף פעם לא קיבלתי תפקיד שירה. תמיד הייתי הליצן שעושה תפקידים קצרים ויורד מהבמה. רגש של קנאה החל מציף אותי ואם מישהו היה מקבל מחמאה הייתי אוכל את הלב ומרגיש דחוי. הביטחון שלי בעצמי ובדרך שלי קרס".
סבל מרגשות נחיתות. ניצן זיצר (צילום: שלו מן)
ובכל זאת, עם סיום השירות הצבאי הקים, עם יואב צפיר ושרון כהן, את "צ'ה צ'ה צ'ה", שלישיה קומית שהתמחתה בקטעי נונסנס. "היינו להיט. השוו אותנו ל'גשש החיוור', מוני מושנוב רצה לביים אותנו, טוביה צפיר להפיק אותנו ודורון (קופי) עציוני, רצה להיות המנהל שלנו. הכול נראה טוב, חוץ מהעובדה שאני סבלתי. החלטתי לעצור את הכול ולנסוע".
כל החיים שלך חיכית לרגע הזה וכשהוא מגיע אתה עוזב?
"הרגשתי שכל מה שעשיתי עד אז בא ממקום לא נכון. מה שהניע אותי תמיד היה האגו, הרצון שיאהבו אותי. הייתי נצלן שמחכה למחיאות הכפיים. פעלתי בהתנשאות כשבעצם סבלתי מרגשי נחיתות. עולם הבמה נראה לי כמו שקר אחד גדול ו'צ'ה צ'ה צ'ה' היה חלק מהשקר הזה".
מה גרם לך להרגיש ככה?
"פגשתי בהילרית, זה היה בתקופה שבה רוחניות הייתה שייכת בעיקר לעולם הדתי וזה, חוויתי חוויה מטהרת, זה היה מדהים. הרגשתי שיש משהו גדול הרבה יותר ממה שהעזתי לחשוב ורציתי להכיר אותו טוב יותר, להבין אותו, ללמוד מה אני יכול לעשות איתו".
למרות שהמחיר היה לעצור את קריירת המשחק שלך?
"אם זה שיקרי, אז לא חבל לי לאבד אותה. אם זה אמיתי -- מתישהו זה יקרה לי ואני אפרוץ".
כשניצן עזב את הארץ והוא בן 22, הוא משאיר מכתב להוריו ובו גם השורה הבאה: "יצאתי להכיר את עצמי כדי שכל מה שאעשה בחיי יבטא את מי שאני".
"הייתי מוכן להצליח". ניצן זיצר (צילום: שלו מן)
שנים הסתובב ניצן בעולם, לאורכה ורוחבה של אמריקה, בתאילנד, הודו ונפאל וכל הזמן למד והעמיק את היכרותו עם עולם הרוח. הוא עבר חוויות מיסטיות ומפגשים רוחניים שתחילתם פליאה גדולה והמשכם הבנה עמוקה. במקביל, המשיך לפתח את כישורי המשחק שלו, השתתף במופעים על פני הגלובוס והתגבר על הפחד שיש לו משירה.
בשלב כלשהו שב ארצה, רק כדי לעשות תפקיד בתיאטרון ה"קאמרי", עליו זכה לביקורות נלהבות, אבל לא עצר לשמוע את התשואות ועזב כמעט מיד, כדי להמשיך במסע הרוחני שלו. ב-2004, כשהוא מוכר למתי מעט, הגיע לישראל במטרה להישאר. "הרגשתי שחזרתי לשורשים שלי. זה ריגש אותי. הייתי מוכן להצליח".
הצליח לך?
"השנה שעברה עלי הייתה שנה מדהימה. העליתי את 'פיצ'פקעס', שמאוד מצליחה, השתתפתי ב'נסיך צפרדע' של המדיטק בחולון, הייתי דמות המספר ב'סינדרלה' של האופרה, אני מדבב סדרות אנימציה, משתתף בפרסומות, מטייל בעולם, עושה יוגה ומדיטציה ושלם מאוד בדרך שלי. ואני אגיד לך עוד משהו, השנה שבאה עלי, תהיה טובה אפילו יותר".
רגע לפני שאני נפרד מזיצר אני מבקש ממנו טיפ לאלו שמפחדים ללכת בדרך שלהם. "תן לעצמך חיבוק גדול", הוא אומר ומתכוון אלי, "ותזכור שהפחד שלך הוא אנרגיה ואפשר להשתמש באנרגיה הזו בשביל להניע מהלכים".
"די נחמד ומאוד חתיך". ניצן זיצר (צילום: גלעד בר שלו)
פוסטים נוספים של רוביק פייגין
