שחר שילוח מסבירה כיצד מוזיקת רוק יכולה לשנות את העולם דרך סיפורם של כוהני הרוק - אדי ודר, ניל יאנג, דיוויד ביירן וסטינג, שלא רק שרים אלא גם פועלים למען הכדור. לקרוא ולהתעורר
צמחוני, פעיל סביבתי ורוקר. אדי ודר (צילום: gettyimages)
באפריל 1992 כריסטופר ג’ונסון מק’קנדלס, בחור צעיר ומבטיח מבית טוב, עזב הכל, נפטר מרכושו ותפס טרמפים עד קצה העולם, לאלסקה, במטרה לבחון את גבולות היכולת שלו מול הטבע הפראי. סיפורו יוצא הדופן הונצח בספרInto the Wild, שברבות השנים עובד לסרט שבויים בידי שון פן. הסרט מלווה בפסקול שחיבר אדי ודר, סולן להקת פרל ג’ם.
האלבום עטור השבחים של ודר, שאהוב עלי מאוד, מביא אותי לנושא הכתבה, נושא שמדונה וליידי גאגא כמעט גרמו לנו לשכוח שהוא קיים: מוזיקה יכולה לשנות את העולם, או לפחות לנסות. אדי ודר, איש עם קול שחודר למעמקי האדמה והלב, לא שכח, והוא שר ב-Into the Wild:
זו תעלומה בשבילי,
קיבלנו בהסכמה את התאווה,
ואתה חושב שאתה חייב לרצות יותר ממה שאתה צריך,
ועד שלא יהיה לך הכל,
לא תהיה חופשי.
אדי ודר, ובעצם להקת פרל ג’ם כולה, הפכו את האקטיביזם לחלק מפעילותם האמנותית. באתר הלהקה מוקדש חלק שלם לאקטיביזם. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שנושאים חברתיים ומצוקות אנושיות תמיד היו חלק מהכתיבה של ודר. כל אחד מחמשת חברי הלהקה ממליץ על ארגון, פעילות או אתר שעם תפישת עולמם הוא מזדהה.
ודר עצמו ממליץ על אתר הסרט Food Inc, שעומד על הקשר בין האוכל שמגודל בחוות מתועשות לבין הפגיעה בסביבה ובבריאות של כולנו. ודר, אגב, הוא לא רק יפה, סקסי, מוכשר, נוטף קסם וגולש גלים נלהב - הוא גם צמחוני.
סטון גוסארד, גיטריסט הלהקה, מגדיר את עצמו כסביבתן המחויב לדרך והוא פעיל בכמה גופים שעוסקים בשמירה על הסביבה, ביניהם Conservation International. מלבד כל אלה מעורבת הלהקה בפעילויות הומניטריות נוספות.
ניל יאנג ופרל ג'ם מבצעים את Rockin' in the free world
האקטיביזם מתוצרת סיאטל מביא אותי, באופן טבעי, למי שנחשב לאביה הרוחני של הלהקה, לפחות מבחינה מוזיקלית, הלא הוא ניל יאנג. מתחילת דרכו כיוצר נגע יאנג בנושאים חברתיים ובזכויות אדם. ב-2003 יצא אלבומו Greendale, אופרת רוק שמספרת את סיפורם של שלושה דורות של בני משפחת גרין שמתמודדים עם אירוע טרגי. תקוותם היחידה היא התמרדותו של הדור הצעיר נגד התאגידים שהפכו אותם לעבדים. הסיפור נוגע, כדרכו של יאנג, בשחיתות פוליטית, צרכנות יתר, סביבתיות ומחאה חברתית. בשיר Be the Rainמבקש יאנג:
היו האוקיינוס הפוגש את השמים,
היו הקסם של אורות הצפון,
היו נהר זורם,
היו הגשם שאתם זוכרים ניתך,
שמרו על הפלנטה לעוד יום,
היו נהר זורם.
חובב הגה עם ראש ירוק. ניל יאנג (צילום: gettyimages)
יאנג הוא חובב הגה מושבע, ועדות לכך ניתן למצוא בשמו של האתר הרשמי שלו - "המוסך של יאנג". למרות חיבתו למכוניות, יאנג מחובר למציאות. אחת המכוניות האהובות עליו ביותר (יש לו כמה וכמה) היא לינקולן מודל 1959 שצריכת הדלק שלה עמדה על גלון של דלק לכל תשעה מיילים (כארבעה קילומטרים לליטר).
ב-2008 פצח יאנג ב"פרויקט ה-100 מייל", שמטרתו להפוך את הלינקולן לרכב שנוסע 100 מייל לכל גלון דלק (כ-40 קילומטרים לליטר). יאנג גייס מומחים, שהפכו את המכונית לרכב היברידי ידידותי לסביבה. בראיונות קישר יאנג בין הפרויקט לצורך לעבור לאנרגיה נקייה.
ב-2009 הוא הוציא את האלבום Fork in the road, שכפי ששמו מעיד עליו מוקדש לחוויותיו בדרכים ולצורך שעולה מדי פעם לעזוב את המסלול הישן ולבחור בדרך חדשה. באחד הקטעים שר יאנג: "רק לשיר שירים לא ישנה את העולם". יאנג מגחך על עצמו ועל "תעשיית" שירי המחאה, אבל בעיקר מזכיר שכדאי להפסיק לקשקש ויש להתחיל לפעול.
אני דווקא חושבת שיש אנשים שהשירים שלהם יכולים לשנות קצת את העולם. אגב, בקליפים מההופעות שלו, אפשר לראות שיאנג לא לוגם מים מבקבוקי פלסטיק חד-פעמיים אלא ממימייה - סוג של "סמל סטטוס" ירוק.
"מסר בבקבוק"
מוזיקאי נוסף שעוסק בתחבורה ירוקה הוא דיוויד ביירן. ביירן, לשעבר סולן Talking Heads, הוא מוזיקאי, אמן, רוכב אופניים מושבע והאיש שלנצח יזוהה עם Psycho Killer. ביירן הוא לא פסיכופט ובטח שלא רוצח, ולמרות סלבריטאיותו הוא מתעקש להתנייד על אופניים. החל משנות ה-80 מדווש ביירן ברחבי ניו-יורק. זמן קצר לאחר שהפך לדו-גלגלי, הוא גילה את פלאי האופניים המתקפלים, והחל לקחת איתו את גלגליו למסעותיו בעולם.
כך יצא לו לדווש בערים רבות ולהביט על החיים האורבניים מזווית ייחודית של רוכב. בשנה שעברה הוא הוציא את ספרו "יומני האופניים". זהו אינו ספר סביבתי במובן הטהור אלא יותר תיעוד תרבותי-אנושי, אבל המסר עובר: אם כוכב כמו דיוויד ביירן יכול לוותר על מכונית פאר לטובת אופניים, מי אנחנו שנמצא תירוצים?
יש כוכבים שממנפים את הפרסום שלהם כדי למכור מוצרים מפלסטיק. בובת שרית חדד, למשל. דיוויד ביירן משתמש בשמו כדי למכור ספר על אופניים. זה בטח חסך מהאטמוספירה לא מעט פחמן דו-חמצני.
אדי ודר גולש גלים, ניל יאנג דוהר בכבישים, דיוויד ביירן מדווש בערים וסטינג,
מוזיקאי בלי הרבה דיסטורשן, הוא יוגיסט נלהב וצמחוני נלהב לא פחות (מטעמים אתיים, לדבריו), שמתגייס אף הוא לטובת סוגיות חברתיות וסביבתיות. סטינג תמיד עסק בנושאים אלה. בשיר Russians, הוא מביע את פחדיו מפני נשק אטומי:
אין מונופול על הגיון בריא,
משני צדדיה של הגדר הפוליטית,
אנחנו חולקים את אותה ביולוגיה,
שלא קשורה לאידיאולוגיה,
תאמינו לי כשאני אומר לכם,
שאני מקווה שגם הרוסים אוהבים את ילדיהם.
בשני העשורים האחרונים תמך סטינג באופן פעיל בשימור יערות הגשם. בשנה שעברה הצטרף לקמפיין של הנסיך מוויילס להפסקת כריתת העצים. כוכבים אחרים שהצטרפו לנסיך היו הריסון פורד, רובין וויליאמס, רוד סטיוארט ועוד. סטינג תרם לפרויקט את השיר שלו "מסר בבקבוק".
הרבה מסרים בבקבוקים ירוקים נשלחים מעל במות בעולם ומוכיחים שרוק’נרול זה לא רק סמים, בגדי עור וגיטרות בוערות על הבמה בסוף ההופעה. אם גם תעשיית הפופ – ואם תחשבו עליה שתי שניות תבינו עד כמה היא מזהמת – תצטרף, אולי עוד כמה יערות יוכלו לנשום לרווחה.
