מה הסיפור שלך? הורים כותבים לילדיהם

None

מהות החיים

|

18.05.11 11:16

 

כשנעמה יונג נתקלה בקשיי שינה אצל בתה בת השלוש, היא החליטה שבמקום לקנות ספר, היא תכתוב לה ספר אישי שיעזור לפתור את הבעיה. כיום היא מדריכה הורים כיצד לעשות זאת ונותנת לכם כמה טיפים בנושא

  

 

(צילום אילוסטרציה)

 
כשילדתי את בתי היחידה, בגיל 43, זה היה כמו נס. הרגשתי שהצלחתי לעשות את הבלתי אפשרי, כי היו רופאים שאמרו לי שיכול להיות שכבר "פיספסתי את הרכבת".  אחרי שראיתי אותה באולטרה-סאונד בגודל של מספר מילימטרים, כשבועיים לאחר שנוצרה, הרגשתי שבראתי עולם חדש, שיברא גם אותי.

 

ואכן, ההורות מספקת לנו הזדמנויות ללמוד ולצמוח, שלא חשבנו על קיומן. כשבתי הייתה בת שלוש היא התקשתה להירדם במשך שבועות וחודשים. חשבתי לעצמי מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה. נזכרתי שאני יודעת לכתוב. אמנם לימודי הכתיבה האקדמיים שלי התמקדו בספרות אנגלית קלאסית ועיתונות, אבל החלטתי שאני אתרכז בה ואכתוב כך שזה יתאים לה וידבר אליה.

 

כתיבה מרפאת

 

משום שעסקתי במשך שנים בהתפתחות של מודעות עצמית, מדיטציה ורוחניות יכולתי להבין ולהרגיש טוב יותר אותה ואת עצמי ולכתוב בדרך שתוכל לעזור לה. בדקתי עם עצמי מה נותן לי את תחושת הביטחון הגדולה ביותר והבנתי שזה הבית שלי, שעוטף ומגן עלי כמו רחם. החלטתי שאכתוב על כל הדברים החמימים והנעימים בבית, שעוטפים גם אותה ונותנים לה תחושת ביטחון.

 

חשבתי על כך שהיא וכל הילדים מאד מחוברים לחושים, למוסיקה, לצלילים ולכן השתמשתי במילים עם צלילים, כמו "רוח נושפת", "הגשם מטפטף, על הגג חרש נוקש", "אש רוחשת" ועוד. נזכרתי שהיא וחברותיה - וילדים בכלל - אוהבים חרוזים וחזרות על משפטים ולכן כתבתי בסגנון הזה.


וכך כתבתי את הטקסט, שקראתי לו "הגיע זמן לישון", אותו קראתי לבתי מדי ערב. בהמשך, היא ביקשה שאשיר אותו, אז הלחנתי ושרתי לה. מאז, מגיל שלוש עד שש, היא לא היתה נרדמת ללא שיר הערש הזה שחיברתי לה בעצמי.


כך גם במקרים אחרים. אחרי שבגן מצאו עטלף, והיא נבהלה, המצאתי סיפור על קיפוד שחושש מעטלפים - והוא עזר לה. כשהיא נעלבה מחברים בגן, המצאתי שיר על כך שאנשים שונים מתנהגים באופן שונה.

 

עד מהרה נדבקה גם בתי בחדוות היצירה. בוקר אחר היא חיברה שיר קצבי, תוך כדי הליכה, שעזר להתארגן בבוקר לגן: "מתופפת ברגליים ולובשת מכנסיים, מתופפת ברגליים מסתרקת בינתיים".


וכך נוצר לו אוסף של שירים וסיפורים שכתבתי לבתי ושהיא עצמה חיברה. הצורך לעזור לה פיתח אצלי ערוץ יצירתי שלא הכרתי, ומאד אהבתי ונהנתי ממנו. חשבתי שגם ילדים אחרים יוכלו ליהנות מהסיפורים והחלטתי להוציא לאור ספר. מאז שהוא יצא לאור אני שומעת תגובות מפתיעות על ילדים שישנים איתו במיטה ועל כאלה שמסתובבים איתו ביד כל היום.


כל הורה יכול לכתוב או להמציא לילדו סיפור שיעזור לו. זהו כלי פלאי, שהיה ברשות ההורים מאז ומתמיד והוא מעשיר, מפתח ומסייע לא רק לילדים אלא גם להורים. בסדנאות ובמפגשים שאני עורכת אני נותנת כלים להורים על מנת שיוכלו להוציא את הסיפורים האלו לפועל.

 

הנה כמה רעיונות לכתיבת סיפורים שעוזרים לילדים:

 

•  הדבר הראשון והכי חשוב הוא להרגיש את הילד, להבין איזו בעיה הכי מטרידה אותו ואיך לחבר סיפור כך שהוא יתחבר אליו. לבחור כגיבור הסיפור חיה שהוא אוהב, את חיית המחמד שלו, דמות שחביבה עליו מהטלוויזיה או מסרט. לאחר מכן יש להחליט איך כדאי לכתוב את הסיפור בדרך שתדבר אליו: בחרוזים, בהומור וכו'.

 

• אפשר לעשות זאת גם באמצעות תהליך של דמיון מודרך: לעצום עיניים ולדמיין את הילד בלב, לחוש מה הכי מטריד אותו ואיזה פתרון אפשר להציע לו בסיפור.

 

• לספר על עצמנו בילדותנו: איך אנחנו התמודדנו עם בעיה דומה. בכלל, ילדים מאד אוהבים לשמוע סיפורים מהילדות של ההורים (אני עדיין זוכרת את סיפורי אבי איך "שיגע" את המלמד בחדר והתחמק ממנו כשזה רדף אחריו עם מקל).

 

• להמציא באופן ספונטני ובעל-פה סיפורים משעשעים, מצחיקים, או מרתקים תוך שיתוף הילד בתהליך.

 

• לחבר סיפור פשוט, שבו הילד בוחר פרטים בסיפור (הם מאד אוהבים את זה, בייחוד לפני השינה). למשל: "היה היה ילד שקראו לו רמי או יהלי? (והילד בוחר יהלי). הוא לבש מכנסים שחורים או כחולים? (והילד בוחר כחולים), וכן הלאה.

   
• אפשר לכתוב את הסיפורים או השירים שהילד או הילדה ממציאים, להשתמש בהם כבסיס לסיפור או שיר שאנו כותבים להם, או להשאיר אותם כפי שהם.

 

• התהליך כולו מקרב בין ההורה לילד, מפתח יצירתיות, גם אצלנו ההורים, וכמובן מהווה תמיכה רגשית שמסייעת לפתרון בעיות.

 

נעמה יונג התארחה במגזין "בין שמיים לארץ" ברדיו מהות החיים, לחצו כאן להאזנה לתכנית המלאה

 

לאתר הבית של מהות החיים

 

אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד