את השיעורים הכי גדולים שלנו בחיים אנחנו לומדים מחיי היום-יום. קחו לדוגמא את עוזרת-הבית שלכם

מאת: שרה גילאון

לשמחתי הרבה, אני זוכה לפגוש מורים או להתייחס לכל אדם שאני יכולה ללמוד ממנו משהו בעל ערך, כמורה, גם אם אינו מצהיר על עצמו ככזה. בטור הזה אני רוצה לכתוב על עוזרות-הבית שלי כמורות רוחניות. מעניין שבכל פעם שאני נעזרת בעוזרת, אני פוגשת אישה מדהימה, שמלווה אותי תקופת חיים ונכנסת לתוך ביתי, בגדיי, מטבחי, כליי, ילדיי ואלליי. עוזרת בית זה בעצם אחד הקשרים הכי אינטימיים שיש, כשנותנים על כך את הדעת. תודה לאל, בכל פעם ששלחו לי משמיים עזרה, הגיע אלי מלאך, ובכל פעם שנאלצתי להיפרד בדמעות מאחת נפלאה, הגיעה אחריה אחת נהדרת ואחריה הנוכחית, שבאמת יכולה, לדעתי, ללמד חשיבה חיובית ומודעות עצמית, במקומי או לידי.

יותר טובה מפסיכולוג

ריטה מגיעה אלי מלאת מרץ ושמחה לאחר שכבר ניקתה בית אחד לפניי, מפשילה שרוולים ומסתערת על הבלגן הגדול שלנו. אני נדהמת מעוצמת החיוביות והחיוניות שיש לה לאישה הזאת כשהיא מנקה, מבריקה וממרקת את ביתי. בכל פעם שצפיתי בתכנית "משפחה חורגת" קבלתי חרדה שיגיעו גם אלי ויגידו לי שאני צריכה לוותר על העוזרת, כי אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי. נכון, אני מודה, עדיין לא למדתי לחיות בלי מינוס, לפחות לא מאז שיש לי ילדים. אבל, אני בוחרת להרשות את זה לעצמי, כי כמו שאני אומרת לריטה, היא בשבילי יותר מפסיכולוג, יותר מכל תרפיה שאני מכירה ואני מכירה כמעט הכל.

היא מחוללת טרנספורמציה במרחב שלי, באהבה ובשמחה. מקבלת אותי עם חולשותיי - הבלגן, המזווה שמלא בארגזים ובבקבוקים למחזור, הקומפוסט בגינה שרק אליו מותר לזרוק את שאריות הירקות והאוכל ש"אוזה" הכלבה לא אוכלת ובעצם מה לא? בקיצור, ריטה היא חלק מהמשפחה.

אני מעריצה את החיוביות שלה ובאמת מקבלת ממנה השראה עצומה. אם אני הייתי צריכה לעשות את עבודתה, הייתי מרחמת על עצמי ללא הפסקה, כך לפחות נדמה לי. ואולי זה גם המקום ללמוד, שלכל אחד יש תפקיד אחר שמתאים לו, ומבחינתי זהו שיעור בוויתור על 'אשמה סימביוטית’. למה הכוונה? אני זוכרת שכשהנחיתי בפעם הראשונה סדנה במלון יערות הכרמל, נתנו לי סוויטה מפוארת, קיבלתי את המפתחות וצעדתי לחדרי בהתרגשות רבה. ואז, רגע לפני שפתחתי את הדלת, עברה המנקה עם המגב ואני זוכרת שהציף אותי גל של אשמה (זה היה לפני 10 שנים), איך זה שאני אכנס עכשיו לסוויטה המרווחת והמפנקת שלי, בעוד היא צריכה לנקות? הרגשתי אשמה. מיד אחרי ההתעשתות, אמרתי לעצמי, "את רואה שרה, יש לך עוד הרבה דרך לעשות עם האשמה הסימביוטית שלך, עד שתרוויחי כסף בחדווה ובקלות".

נפטרתי מרגשי האשמה

היום, תודה לאל, אני שלמה עם זה שריטה שמחה בעבודתה ואני בעבודתי, והיא מודעת לזה שכשהיא מגיעה לבית היא מחוללת שם שינוי אדיר (מעבר לרצפה שיכולה לשמש כמראה לאחר ניקיונה). היא מכניסה רוח חדשה, אנרגיה חדשה והשראה לאהוב את מה שיש. כמה נפלא!

אני מודעת לזה שניסיונה של אמי "לתקן" את הנטייה שלי כילדה קטנה להחזיר כל דבר למקומו, כי פחדה, משום מה, שאהיה אובססיבית לסדר ולניקיון, עלה יפה מדי. התוצאה היא, שהיום לסדר ולארגן את הבית בשבילי זה מבצע קשה יותר מלצלוח את הכנרת. אז מתוך קבלה עצמית של מי שאני - עם חולשותיי ויתרונותיי - אני מרשה לעצמי ובוטחת ביקום, שבעודי משלמת במיטב כספי בשמחה רבה לעוזרת, מישהו אחר ביקום ישלם לי כעוזרת בתחומים בהם אני יודעת לעזור.

שרה גילאון היא מנחת סדנאות מודעות, הילרית, מחזאית ושחקנית