לאור זוהר, שנשוי לאמריקאית ממוצא פיליפיני, יצא לרקוד בשתי החתונות שלו. אחרי ששבר את הכוס ופצח באומץ בריקוד פיליפיני מסורתי, הוא מדבר על הפחד של הסביבה מנישואי תערובת


אומרים שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות, אבל בתור מי שהתחתן פעמיים עם אותה אישה וגם אולץ לרקוד ריקוד פיליפיני מסוכן באחת החתונות האלה, אני לא בטוח שהפתגם הזה לגמרי מדויק. בחתונה הראשונה עמד בראש הטקס רב יהודי נחמד, שהוא במקרה גם אבא שלי. בחתונה השנייה מי שחיתן אותנו היה כומר קתולי לשעבר, שפרש מהכמורה אחרי שהתאהב באשה מקומית. בסך הכול, אלה היו שתי חתונות נחמדות מאד, שמהן אני לא זוכר יותר מדי כי הייתי די שיכור ונרגש. אך לפני שאצליח לבלבל אתכם סופית - בואו נעשה סדר בבלגן.
ריקוד הטיניגלינג הינו ריקוד פיליפיני מסורתי. כדי להמחיש לקהל הישראלי המקומי כיצד מתנהל הריקוד הזה, אומר רק שהוא דומה קצת לקפיצה בחבל או למשחק הגומי המקומיים שלנו, אבל במקום חבל או גומי יש שני מוטות עץ, ששני רקדנים מזיזים על הרצפה, מצמידים ופותחים, על פי קצב תופים הולך ומתגבר. הרקדן השלישי צריך לקפץ, פעם עם הרגליים בין המוטות ופעם מחוצה להן, וככל שהקצב מתגבר זה הולך ונעשה יותר קשה, בעיקר לחתן לבן בן לבנים שכמוני, שמוזמן לרקוד את ריקוד הטיניגלינג מול עשרות זוגות עיניים פיליפיניות חקרניות ובעיקר מול הוריה של כלתי-אשתי וחמשת האחים הגדולים והפיליפינים שלה.

מעורב ירושלמי


הנה תראו דבר מעניין: אבא שלי הוא יהודי דתי, שהתחתן עם אמא שלי, חילונית גאה, בת למשפחה ישראלית חילונית מהסוג שאוכל סטייק עם גבינה ביום כיפור באדיקות רבה. כך קרה, שאני עצמי גדלתי בין שני העולמות, במרחב שבין הבית של סבתא וסבא בירושלים, שבו הלכו בשבת לבית כנסת ושרו זמירות חסידיות אחרי הארוחה, לבין הבית של סבתא וסבא בתל-אביב, שבו בשבת הלכו לים, נסעו לטיולים ואכלו אבטיח מול תוכניות בשחור-לבן של הערוץ היחיד בטלוויזיה.
ואיך היה לגדול ככה? טוב מאד. אמנם לפעמים טיפ-טיפה מורכב, אבל כבר כילד צעיר מאד זכיתי ליהנות מהרבה עולמות ולרקוד בכמה חתונות. כך קרה שאני, בן לנישואים מעורבים ברמת המיקרו הפרובינציאלית שלנו, הפך מועמד טבעי להתחתן לימים בחתונה מעורבת ברמת המאקרו, הגלובאלית.

You May Kiss the Bride


במקום בו נולדה וגדלה אשתי, במדינת ניו-ג’רזי, המונח "נישואי תערובת" נשמע כמו מונח אנאכרוניסטי ומעט בעייתי, שריח קל של גזענות נודף ממנו. במולדתה של אשתי, לעומת זאת, אמריקה הגדולה, חתונות בין בני גזעים, דתות ואמונות שונות הם דבר שבשגרה. שם, נישואים כאלה מכונים mixed marriages כלומר, "נישואים מעורבים", מונח המציין את העובדה ששני בני הזוג אכן באים מרקע או תרבות שונה, אבל ללא שום קביעה ערכית או שיפוטית בנוגע לכך.
משום מה, ארצנו הקטנטונת היא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שאינה מאפשרת לבני דתות ואמונות שונות לבוא בברית הנישואין, מה שהכריח אותי ואת זוגתי (שבאופן פרדוקסלי היא בכלל יהודיה - אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת) להתחתן באופן חוקי ורשמי במדינת ניו ג’רזי, ולי להיות די מבסוט כאשר אותו כומר לשעבר, חביב וסמוק לחיים, אמר לי בתום הטקס ממש כמו בסרטים "You may kiss the bride".
בסך הכל אין לי תלונות. אמנם המצב הזה, שבו אני כאזרח במדינה שלי, לא יכול להתחתן עם בחירת ליבי בגלל כל מיני חוקים משונים, היה מצב קצת מעצבן. אבל בכל זאת, בשתי חתונות מקבלים יותר מתנות וצ’קים מאשר בחתונה אחת. מה גם, שככה הרווחנו על הדרך ירח דבש מגניב לגמרי בהרים הגבוהים של מדינת ניו יורק, בין אגמים נוצצים ויערות שכבר החלו להיצבע באדום, כתום וצהוב. אז למה להיות קטנוניים בנוגע לכמה חוקים קטנים, מעצבנים ומפלים?

להתחתן עם הבת של השכן

יידע כל אב מרוקאי גאה ותדע כל אם פולניה: כל נישואים הם נישואים "מעורבים". כל נישואים הם בעצם "נישואי תערובת". אפילו אם הקפדתם לחתן את הילד שלכם עם הבת של השכן. שני אנשים מתאהבים, מתחתנים ואז מה קורה? נכון! הם מתערבבים. המשפחות שלהם מתערבבות, הגורל שלהם מתערבב והנוזלים שלהם מתערבבים, הגנים שלהם מתערבבים וכל החיים שלהם מתערבבים. מה לעשות? אנשים אוהבים להתערבב אחד עם השני ומה לעשות שהרבה פעמים הם נוטים לרצות להתאהב ולהתערבב דווקא עם השונה? זו הרי מהות החתונה, אנחנו הרי לא מתחתנים עם עצמנו.
בכל הנוגע לנושא החתונות המעורבות, בעיני, הנטייה הבדלנית והמתגוננת בחברה שלנו, שעדיין קיימת ושיש לה ביטוי גם בספרי החוקים שלנו, היא מסוכנת. מי שחושש מהאחר, מי שמבדיל את עצמו יותר מדי, ימצא את עצמו בסוף לבד. הגיע הזמן שנהיה מספיק חזקים ובטוחים בזהות שלנו, כדי ליצור מסגרות שבהן מי שמעוניין להצטרף אלינו יוכל להצטרף למעגלי הזהות השבטיים, הרוחניים והלאומיים שלנו באופן טבעי ורגוע.
חוקי הלב של האהבה של הדורות הצעירים, תמיד יהיו חזקים יותר מחוקי השכל הנוקשה של הדורות הקודמים. אם נזכה להפנים את זה, נוכל ליצור מציאות טובה יותר, רגועה יותר וצודקת יותר בכל העניין הזה של נישואים מעורבים. זה דורש מאתנו להפסיק לחשוש, להתגונן ולהיפתח לקראת כוחה של האהבה. מה הפחד? מקסימום יצא ילד עם משבצות.