לא תמיד קל לנו עם שינויים, ולעתים אף מפחיד אותנו לעשות צעד שלא יאפשר לנו דרך חזרה. לימור דהאן מספרת על התהליך המאתגר והמתגמל של השינוי ועל חייה שהתהפכו בכל מובן אפשרי

ממתעבת ילדים לאמא מאושרת. לימור דהאן צילום: ליה צ’סנוקוב
חברה טובה שלי השילה 60 ק"ג, ובימים אלו היא עוברת סדרה של ניתוחים פלסטיים לסגירת קצוות של עודפי עור. מי שלא ראה אותה שנתיים בערך לא היה מזהה אותה גם אם היתה צועדת לתוך הסלון שלו עם תג שם. שני משפטים קלילים, נכון? אז זהו, זה ממש לא כך.
להשתנות זה לחיות
ברור שרוב חייה החברה שלי נלחמה בעודף המשקל, אך בנקודת זמן אחת היא קלעה בול. זו הייתה נקודת הזמן המדויקת, בה תחילתו של המאבק סימן שהשינוי כבר התרחש, גם אם טרם נראה לעין. השינוי מגיע קודם בראש ובלב, תוצאותיו מגיעות בריצה בעקבותיו. היא רצתה אותו מאוד. כל כך רוותה מכל מה שנלווה לכובד המשקל שלה. הדיאטה הקפדנית, שיעורי הספורט היומיומיים כמעט, הניתוחים להסרת עודפי העור ברוב הגוף - כל אלה התגמדו נוכח האימה שחייה יישארו אותו הדבר עד הסוף - חיים מלאים בקילוגרמים, אך ריקים מדי, לטעמה. היא עשתה שינוי. חתיכת שינוי. בימים אלו, כשרוב המסלול מאחוריה, חייה נתפרים מחדש. היא עשתה זאת לעצמה ולחלוטין בעצמה. היא מאושרת.
מאז שאני זוכרת את עצמי, חיי מתנהלים במהפכים. פוביות-עבר הפכו לחוזקות בהווה. מילדה סופר-ביישנית ומופנמת הפכתי לשדרנית רדיו קשקשנית ועצבנית. הייתי בטטת כורסא וכיום אני גם מאמנת כושר. הפכתי מטום בוי לאישה. פעם נרתעתי עד מוות ממחשבים, וברזומה שלי תמצאו שלימדתי מחשבים ולמדתי ניתוח מערכות מידע בשביל הכיף. עד ממש לא מזמן תיעבתי ילדים והתנגדתי נחרצות למחשבה שאהיה אמא - עכשיו אני אם חד-הורית לילדה מטריפה בת שמונה חודשים. בזוגיות תמיד משכתי לכיוון הבטוח ונטול הזעזועים -וכשנה וחצי אני בחיקה של אישה שכולה זעזועים.
להתיידד עם הלא נודע
שינוי הוא תהליך מפחיד. משמעותו נטישה של נקודה א’ וחתירה במרחב לא נודע לעבר נקודה ב’. מדובר באיבוד זהות ואמונות מסויימות לטובת הלא נודע. הפחד משינוי מורגש בשיאו בזמן המעבר, כי עזבנו את נקודה א’ ואנחנו עוד לא בנקודה ב’. המעבר הוא כתעלה שלא פסענו בה מעולם. היא עלולה להיות ארוכה, חשוכה, פתלתלה ורוויות מכשולים. אבל היא עשויה להיות גם קלה יותר. התמודדות עם שינוי היא, למעשה, התגובה שלנו בזמן השהייה בתעלת המעבר. בדיוק שם אנחנו צומחים. המקום הפנימי בו אנחנו נמצאים כמעט תמיד טעון שיפור. יחד עם זאת, אם לא זזנו ממנו, הפכנו למשועבדים. החופש נמצא שם והוא מסתתר בין כל מה שלא נוח לנו. ואם נשלים עם חוסר הוודאות בתקופת המעבר - נגיע בסופו של דבר לחופש האישי שלנו.